פורום אוצר החכמה

כ' החזו"א באגרות בענין הנהגות לבן תורה (בכוכבית למטה בהערה ובתוכן ענינים כתוב שאלו הנהגות שכתב לבן ישיבה) שמעתי אחד (קצת חצוף) ששאל למה הגדיל מאד ענין מניעת אכילת תענוג בזמן שיש לבן ישיבה עבירות יותר חמורות כדוגמת ביטול תורה שלכאו' רגע אחד יותר חמור מכל אכילת תענוג שיאכל כל חייו

ביטול תורה שלכאו' רגע אחד יותר חמור מכל אכילת תענוג שיאכל כל חייו

לא מובנת השאלה.

לשיטת הח"ח שכן הוא שכל רגע ורגע הוא בטול עשה, למה החזו"א צריך להגיד את זה זה הרי דין התורה והחזו"א דיבר על הנהגות מעבר לחיוב גמור.

ולשיטת האו"ש שאינו כן. מנין אתה יודע שאכן כל רגע חמור יותר וכולי.

הייתי אומר חצוף מאוד...

עד שנדון בחוצפתו תסביר לו שכל נפש ישראלית מעצם טיבעה שואפת אל התורה כפרפר לאור, וכל הביטול תורה נגרם מחמת עכירות החומר, וכשימנע מאכילת תענוג לא נצטרך כבר לדבר על ביטול תורה.

להוסיף על דברי הרב אוצר החכמה, שמרן החזו"א בא לומר שגם אם יקפיד על כל רגע ורגע שלא יהיה ביטול תורה [כמו שאותו תלמיד תמה על מרן זצ"ל], עדיין יפריע
בהתעלות אכילת התענוג.

יעוין עוד בספרו של הר"ש וולבה המצוות השקולות. [אינו לפני לציין מ"מ מדוייק].

שורה אחרונה: הבו עצה כיצד לעבוד בפועל על דברי מרנא החזו"א?

אוהב אוצר כתב:שורה אחרונה: הבו עצה כיצד לעבוד בפועל על דברי מרנא החזו"א?

הגר”ש ברעוודא זצ”ל היה אומר שני כללים בנושא:

א.למזוג לצלחת ולא להוסיף יותר אח"כ.

ב.תמיד להשאיר מעט.

זו הוראה מצוינת לארוחת צהרים של אורז ועוף, מה בנוגע לממתקים וחטיפים? איך מתמודדים עם הדברים מעבר לארוחה הבסיסית?

אפשר להתחייב ליום אחד (עם או בלי נדר) ולקנוס עצמך (בסכום מסויים עם או בלי נדר) באם תעבור על ההתחייבות, אח"כ לעבור לשבוע, חודש וכו'. בדומה למש"כ באשכול זה:
viewtopic.php?f=17&t=13158

[בעקרון התחייבות ליום פחות מרתיעה מהתחייבות ארוכה ולכן יותר קל לעמוד בה ומי שגם זה קשה לו יכול להתחייב לחצי יום או פחות..]

מנסיון אישי להרבות להתבונן בדברים אלו ולדבר עליהם עם מי שבא בחששבון שישמע אותך יקבעו הדברים בלבו וישג בהם טבע שני (לא הגעתי עוד לשם אבל נראה לי שזה נכון)

תענית הראב"ד.

.

איש רגיל כתב:תענית הראב"ד.

הוזכרה בסוד התשובה לרבנו יונה בסוף השערי תשובה, ומקורו מדברי הראב"ד בשער הקדושה שבבעלי הנפש.

תורה תמימה כתב:

איש רגיל כתב:תענית הראב"ד.

?

!

תענית הראב"ד - סעיף ב' ממה שהובא כאן:
viewtopic.php?f=17&t=17449&view=unread#p166179

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=141

שמעתי פעם מבחור בעל תשובה ששאל לרבו על דברי החזו"א הנ"ל ואמר לו שזה נאמר לבעלי מדרגה. ואמנם הדבר פשוט שאמרו לו כן מחמת שבאמת למצב שלו לא מתאים לעבוד ע"ז אבל להגיד בעלי מדרגה, הלא החזו"א כ' זאת לבחור ישיבה צעיר ולא לאברך חזק.
אך יש שאלה אחרת, הלא אכילת תענוג היא דבר המותר לכל הדעות ושיטות, האם ראוי להשקיע בזה כוחות נפש (איני מדבר על מי שאוכל תמיד לענג גופו, וראשו ורובו בצלחת אלא על ממוצע) כשעדיין מבטל תורה פה שעה ושם שעה או שעדיין לא שומר מה שיוצא מפיו (איסור דאו') לשה"ר ביזוי ת"ח ועוד.
את כל הקבלות הנ"ל אולי צריכים לשמור לדברים האסורים לכולם כגון הללו דלעיל, ולקנוס עצמו באם יבטל יותר מכך וכך זמן או אם ידבר איזה מילה לא יפה על חבירו
ואולי מי שיש לו חסרונות בכל מיני תחומים שהם אסורים ודאי, אין לו להתעסק עם מה שמותר לכו"ע ואינו אלא מעלה חשובה (אמת שהיא מעכבת הלימוד אבל כמדומה שלשה"ר אחד מעכב יותר כי פגם הנפש ע"י עבירה ודאי חמורה מפגם הנעשה ע"י אכילת תענוג)

אמת. דברי טעם וצדק רב יש בהם.

קשר של קיימא כתב:כ' החזו"א באגרות בענין הנהגות לבן תורה (בכוכבית למטה בהערה ובתוכן ענינים כתוב שאלו הנהגות שכתב לבן ישיבה) שמעתי אחד (קצת חצוף) ששאל למה הגדיל מאד ענין מניעת אכילת תענוג בזמן שיש לבן ישיבה עבירות יותר חמורות כדוגמת ביטול תורה שלכאו' רגע אחד יותר חמור מכל אכילת תענוג שיאכל כל חייו

דברי החזו"א החריפים והקיצוניים, צריכים תלמוד":
א' מה באמת חמור כ"כ בתענוג?
ב' האם חז"ל ורבותינו נמי סברו כן? האם יש בזה מחלוקת?

מסופר שפעם תלמידי הגר"א שאלוהו מדוע רבינו אינו מרבה לישן בשבת, הרי כתוב שב"ת - שינה בשבת תענוג? השיב להם, בגלל שזה תענוג..

וכידוע שלא רצה ליהנות מהעוה"ז כלל והיה אוכל שיעור שני כזיתים פת צנומה ובולעם כדי שלא יהנה החיך.

כמדומני שיש ירושלמי שעד שאדם מתפלל שייכנסו דברה תורה , שיתפלל שלא יכנסו מעדנים

בברכה המשולשת כתב:כמדומני שיש ירושלמי שעד שאדם מתפלל שייכנסו דברה תורה , שיתפלל שלא יכנסו מעדנים

זה הירו' הידוע שהובא בתוס', בגוף המכתב של החזו"א
ואגב, זו תשובה לכל התמהים למה זה כ"כ חמור, כי מבואר כאן שזה כעין תנאי והקדמה ללימוד תורה.

עשוי לנחת כתב:

בברכה המשולשת כתב:כמדומני שיש ירושלמי שעד שאדם מתפלל שייכנסו דברה תורה , שיתפלל שלא יכנסו מעדנים

זה הירו' הידוע שהובא בתוס', בגוף המכתב של החזו"א
ואגב, זו תשובה לכל התמהים למה זה כ"כ חמור, כי מבואר כאן שזה כעין תנאי והקדמה ללימוד תורה.

מדרש ולא ירושלמי.

רק עכשיו התפניתי לראות כאן את דברי ייושבי בית המדרש. [כמה מחמם לראות שיש עוד שאכפת להם שלא לשקוע בתוך החומר, מה שהיה בעבר נחלת כל בן תורה. -סליחה, פשוט הרגשות פרצו].

יש להוסיף שציור בחוש ["לימוד המוסר"] עוזר מאד,
א. איך שכמה שזה קשה כך זוכים יותר להתעלות [לקרבת ה', להבנת התורה, וכו'], וכל' הגמ' בסנהדרין ס"ה: (כמדו') המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו שכינה עאכו"כ,
ב. ל' הגר"א באגרתו "כל הנאות יתהפכו לו בקבר למרה",
ג. הג"ר דן סגל הביא ראי' [לא זוכר מאיפה] שאדם לא יכול לקחת הנאה יותר ממה שנגזר לו , כך שבעצם א"א 'להתחמק' מהנאה כמו שא"א להתחמק מצרה, א"כ אם ךא תיקח עכשיו תקבל את זה בתורה בתפילה באמונה כו'.

משהו קבוע, ניתוק מוחלט, עדיין לא השגתי. מי שיודע, מוזמן להעלות.

עי' בלשון הגר"א שכל ההנאות יהפו לו למרה בקבר (זה בערך הלשון)

יעקב1 כתב:יל"ע מי שבשעות שמרגיש "משבר" ומצב רוח גרוע ומתישיב על אכילת תענוג ואז רווח לו מעט מהרגשה הנ"ל ויותר באפשרותו אז לחזור לעבודת ד', לכאו' לא גרע רפואת הנפש שבילתה אינה עובד ד' כדבעי מרפואת הגוף ויקבל ע"ז שכר אם אכן זוהי כוונתו באכילה ובאמת עוזר לו ?

הבה נהיה ריאליים, לא נהיים מלאך ברגע אחד ולא בחודש וכו', ומי שהסגפנות מסוג זה לא מדברת אליו, ואוכל מה שאוכל על טהרת הקודש, קדוש קדוש יקרא. השאיפה צריכה להיות שהנפש מאליה לא תתאוה לדברים אלו, וה'משברים' למינהם יפתרו אצלו בדרך המחזקת את הנפש ולא את הגוף.