פורום אוצר החכמה

כתב מהר"ם אלאשקר בתשו' סימן נ"ד וז"ל ומה שא"ל רבך בשם כמה"'ר יוסף קולון ז"ל דאף בפוסקים איכא למימר הכי דהלכה כבתראי וכו' ואני תמה אם דברים כאלויצאו מפי הרב ז"ל וכמה הפריז על מידותיו אם אמר ד"ז וכבר כתבנו דאפי' א' כנגד א' אין הולכין אלא אחר הגדול וכ"ש דבהיותו ראשון דקמאי עדיפי כדאמרן וכו' ע"ש
ובסוף התשובה כתב וז"ל אלא דמ"מ היכא דאשכחן לאחרונים מכריעין בין הראשונים הולכין אחר הכרעתן עכ"ל [והביאו בג"פ כלל ג'].
והנה כן דרך הפסיקה מעולם, וזהו הרי הדרך שדרכו לנו מרן הבית יוסף וכל הבאים אחריו שערכו לנו שלחן בהכרעות בדברי הראשונים, וכן דרכה של תורה גם במחלוקות שנחלקו הם שבאו אחרונים מהם והכריעו בדבריהם וע"ז נתייסד ספר משנה ברורה ולאורו הולכים בית ישראל. וכך תהא ממשכת מסורת הדורות לעולמי עד.
אלא שראוי להבין על מה הוטבעו אדניה של דרך זו, כי הנה אם דרך משל נחלקו רשב"א ורא"ש בדין מדיני התורה ובא הש"ך והכריע בינותיהם כרשב"א, הרי גם אם הועילה הכרעה זו לש"ך גופו ולתלמידיו ובני עירו, הרי מ"מ היום גם אם תלמידי הש"ך ושותים את הוראותיו הרי כל שכן שאנו וגם הוא תלמידי הרא"ש, וא"כ סוף כל סוף אין בידינו אלא דעת הרא"ש נגד דעת הרשב"א וש"ך, והרי הש"ך מסייע שאין בו ממש לרשב"א כי מתלמידי תלמידיו הוא, וא"כ כיצד נסמוך אנו על הכרעת הש"ך בזה.
גם מצאתי מפורש כסברתי בתו' ב"ק דף קט"ז לגבי דברי הגמ' אין הכרעה שלישית מכרעת שפירשו דהיינו של דור שלישי שהוא תלמיד להם ואין הכרעת תלמיד הכרעה בין תנאים קודמים, וצ"ב.

יש חילוק בין העברת השמועות וההלכות מרב לתלמידו, שכל מי שכותבם ואומרם ואזיל בשיטת רבותיו - אינו עולה למנין כדעה נוספת עם רבו מול החולק. כי זו אותה דעה. וזה מובן,
לבין ספר ששקל וטר וסלל דרך בין כל הדעות, ואיזן בעצמו את ההכרעה, גם משל רבו וגם משל החולקים עליו. דאז הדעה שמביא אינה רק של רבו כי כך קיבלה, אלא זו דעה עצמית. והא ראיה שלפעמים פוסק כדעה השניה.
ולכן תלמיד שכתב ספר בצורה השניה הזו, נמנה למנין דעות.
ע"כ מסברא, וכנראה זה פשר למה ששמעתי מכבר:
הש"ך בספרו על השו"ע אינו מסכם, אלא "פוסק", והתכווין להראות בכל הלכה איזו דעה נימנית במנין הפסק,
נפ"מ לשאלתך, ונפ"מ להא שלא על כל תשובה בפוסקים אפשר לומר קים לי אבל אם מצויין "עיין" בש"ך אפשר לומר קים לי. דזו כוונתו.

במחילה, גם אנכי לא הזכרתי בדברי את הגמ' בסנהדרין ל"ו לגבי הרב ותלמידו שנידונים כאחד, אני מדבר על ענין אחר שלעולם הכרעת אחרון אין לה משקל כלפי הראשונים וא"כ מה יתן לי ומה יוסיף דבריו

הכלל דאין הלכה שלישית מגרעת לא נאמר אלא שכשההכרעה מוגדרת כשלישית אין את הכלל שהלכה כדברי המכריע, דהיינו שלא חייבים לפסוק כמוהו. וכשהמ"ב פוסק כהכרעת אחרונים זה מפני שהכרעותיהם באמת מכריעות והוכיחו דבריהם, כשהש"ך מכריע במחלוקת זה בד"כ מאד משכנע והמשקל הוא משקל בתראי וכל הבאים אחריו שבדקו וחקרו בדבריו.