גירות למי שאינו מאמין

[שומר קישואין]

בזמן האחרון נזדמן לי לקרוא מספר קונטרסים העוסקים בביטול גיורי הצבא, בו הם טוענים שא"צ להגיע לדיני קבלת מצות בכדי לומר שאין כאן גירות, ואפי' בגוונא שהמתגייר עתיד לשמור מצוות כל שאינו מאמין בהקב"ה ובתורת משה, כי מכיון שהמתגייר אינו מאמין בהקב"ה ובתורת משה שוב אין למעשיו משמעות אלא כמשחק, ופטומי מילי בעלמא הוא.
ואני תמה אטו איש כופר המפריש תרומות ומעשרות בכדי שיאכל את הפירות יהודי כשר חבירו, אטו לא חלה הפרשתו ??? ואין לדחות דשאני התם שעתיד לתתה לכהן דמאי נימא בהפרשת מעשר עני של דמאי שאין שום משמעות לעשייתו.
והנה נתלו הם בדברי החזו"א שכתב דבכדי להתגייר צריך שיאמין בה' ובתורתו, ונ"ל דאף החזו"א נתכוין לזה מדיני קבלת מצוות ולא משום החידוש הגדול שחידשו בעלי הקונטריסים.

[חשבונות רבים]

לפענ"ד הדברים פשוטים כביעתא בכותחא שאפיקורס אינו מקיים מצוות ואפילו מה שעושה הוא הצגה בעלמא, ומה שכתב מר בעניין תרו"מ לא דמי כי אוכלא לדנא דשם כיוון שהוא מכוון לעשות תרו"מ מה אכפת לן אם מקיים מצוה בזה או לא.

[הוה אמינא]

איזה קונטרסין הגיעו? משהו ששווה בכלל להגן עליהם? מהיכי תיתי שזה הסברא שכתוב שם?

כל כך פשוט שאף אחד מה"גרים" לא חולם לשמור מצוות, שלא צריך להכנס לפלפולים על אמונה כן או לא.

[צולניק]

לפענ"ד הדברים פשוטים כביעתא בכותחא שאפיקורס אינו מקיים מצוות ואפילו מה שעושה הוא הצגה בעלמא, ומה שכתב מר בעניין תרו"מ לא דמי כי אוכלא לדנא דשם כיוון שהוא מכוון לעשות תרו"מ מה אכפת לן אם מקיים מצוה בזה או לא.

דבריך אינם כ"כ פשוטים, יעוי' בשער הגמול לרמב"ן שכותב שאף כופר יכול לקבל שכר על מעשיו הטובים.

לכאורה זה ראיה לסתור, כי הכוונה שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה אם עשה מעשים טובים ואע"פ שלדינא אין לזה שם מצווה.

ולעיקר הטענה ערבך ערבא צריך, מאן יימר שאפיקורס (לא מומר לתיאבון) באמת יכול להפריש תרו"מ. אבל אם כן אולי הסיבה היא כי יכול לעשות את החלות מצד הקניין כמו שמסתמא אם מקדש אשה זה חל וכמו שקונה חפץ, והיינו שאין קניין הקידושין מותנה בקיום המצווה וצ"ע אם בתרומה ג"כ הוא. אבל בגירות מה שייך שאדם מקבל עליו עול מצוות ואינו עובד את המצווה שכופר בקיומו.

[שומר קישואין]

לפענ"ד הדברים פשוטים כביעתא בכותחא שאפיקורס אינו מקיים מצוות ואפילו מה שעושה הוא הצגה בעלמא, ומה שכתב מר בעניין תרו"מ לא דמי כי אוכלא לדנא דשם כיוון שהוא מכוון לעשות תרו"מ מה אכפת לן אם מקיים מצוה בזה או לא.

גם כאן הוא מכוון להחיל גירות על עצמו

איזה קונטרסין הגיעו? משהו ששווה בכלל להגן עליהם? מהיכי תיתי שזה הסברא שכתוב שם?

כל כך פשוט שאף אחד מה"גרים" לא חולם לשמור מצוות, שלא צריך להכנס לפלפולים על אמונה כן או לא.

יש שיטות שקבלת מצוות לא מעכבת ולכך נתחדשו הפלפולין הנ"ל

[חשבונות רבים]

חשבונות רבים כתב:
לפענ"ד הדברים פשוטים כביעתא בכותחא שאפיקורס אינו מקיים מצוות ואפילו מה שעושה הוא הצגה בעלמא, ומה שכתב מר בעניין תרו"מ לא דמי כי אוכלא לדנא דשם כיוון שהוא מכוון לעשות תרו"מ מה אכפת לן אם מקיים מצוה בזה או לא.
גם כאן הוא מכוון להחיל גירות על עצמו

מחילה. פשוט טעיתי בהבנת הודעתך הפותחת.

[איש רגיל]

כבר דנו בזה לא מזמן: viewtopic.php?f=17&t=17404&p=165806&hilit#p165806
ואכתוב שוב מה שכתבתי שם.

הודעת מצוות וקבלת מצוות תרי מילי נינהו, צריך המתגייר לקבל עליו עול תורה ומצוות, וקבלה זו היא היא מהותה של גירות. ומלבד זה צריכים בי"ד המגיירים אותו להודיעו מקצת מצוות, אך זה פשוט שצריך לקבל עליו לקיים גם את המצוות שלא הודיעוהו. והקלה היא שמקבל עליו לקיים את כל המצוות דאורייתא ודרבנן, הן את אלו הידועים לו, והן את אלו שאינם ידועים לו.

ובהודעת המצוות יש כמה ראשונים הסבורים שאינו מעכב בדיעבד, אך בקבלת מצוות לא מצאנו מהראשונים שכתבו שאינו מעכב, ואדרבא מצינו להיפך ברמב"ן, תוספות ותו"י (יבמות מה:), והרא"ש (יבמות פ"ד סי' לא) שקבלת מצוות מעכבת את הגרות, וכן פסק בשו"ע יו"ד סי' רסח סק"ג.

וכן הוא המשמעות הפשוטה ברמב"ם שאף שלא כתב מהא דמודיעין אותו מקצת מצוות, מ"מ כתב (פי"ג מאיסו"ב ה"ד) 'כשירצה הגוי להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן', ומבואר שעצם הגירות היא קבלת המצוות.

וראה בשו"ת חמדת שלמה (יו"ד סי' כט אות כב) שכתב כן להדיא שקבלת המצוות היא עיקר הגירות, ורק הודעת מצוות היא דין דרבנן שאינו מעכב. וכן כתב הגרש"ק בטוטו"ד (ח"ב תליתאי סי' קיא) שקבלת מצוות הוא דין דאוריתא.

כל זה הוא הדרך הפשוטה בלימוד הסוגי'. אמנם הרדב"ז (שו"ת ח"ד סי' פו) והב"ח (יו"ד סי' רסח ס"ז ד"ה ולענין) הבינו שהודעת מצוות וקבלתן ענין אחד הוא, ולמדו מהא דהשמיט הרמב"ם דין הודעת מצוות שאף קבלת מצוות לא בעינן, אלא שכנ"ל זה נגד משמעות הרמב"ם באיסורי ביאה.

עוד אחרונים הסוברים כפי שכתבתי שעיקר הגירות היא הקבלה, ויותר מזה.
א) הבית יצחק (יו"ד ח"ב סי' ק אות ט ד"ה והנה) כתב שאע"פ שקיי"ל שדברים שבלב אינם דברים, מ"מ כיון שעיקר קבלת המצוות היא בלב, כל שאין לבו ופיו שווים אינה גרות, ואפי' אומר שמקבל כל המצוות, אם באמת אינו כן בליבו, אינה גרות. וכעי"ז כתבו באחיעזר (ח"ג סי' כו אות ד) ובדבר אברהם (ח"ג סי' כח אות ב).
ועיין עוד בבית יצחק (שם ד"ה אמנם) ובאחיעזר (שם אות ה) שאף מי שקיבל כל התורה חוץ ממצוה אחת אינו גר אף בדיעבד.
ב) החזו"א (יו"ד סי' קיט סק"ב) כתב שאף קבלת מצוות לבד לא מועילה, משום שנראה שענין גרות אינו אלא למאמין ביסודו שצוה ה' את ישראל חוקים ומשפטים על ידי משה נביאו והבדילם מכל העמים, ומסר להם כי יכולים לקבל גרים מכל העמים על ידי מילה וטבילה וקבלה, ועל ידי זה נכנס לתורת עם ישראל לכל דורותיו עד העולם. אבל לולי שיאמין בכל זאת אינה גרות.
------------

ואותם המהרסים, המחמירים במקום שאמרו להקל ומקילים במקום שאמרו להחמיר* מרבים לנפנף בתשובה שכתב הגרמ"פ (אג"מ יו"ד ח"ג סי' קו) שאשה שקבלה על עצמה את כל המצוות חוץ מללבוש בגדים צנועים, אף דלכתחילה אין מקבלין אותה, מ"מ בדיעבד הרי היא גיורת. ומכח אותה תשובה רוצים לקבל גרות של כל זב וצרוע בלי קבלת מצוות, "שהרי ר' משה כבר התיר". וכל המעיין שם בתשובה רואה ששקר ענתה לשונם, שהרי אף הוא לא אמר שמותר לקבלה לכתחילה, ולא זו בלבד, אלא שהוא כותב להדיא שדבריו אמורים רק במי שמקבל עכ"פ את רוב המצוות.
והעיקר, מתעלמים הם מכך שאף מהיתר זה חזר בו. ראה אג"מ שם סי' קז וסי' קח, יו"ד ח"א סי' קס, יו"ד ח"א סי' קצד, יו"ד ח"ב סי' קכד ואבה"ע ח"א סי' כז.

ונסיים בדבר הנוגע לענייני דיומא:
המחפש גוי מהודר למכור לו החמץ בער"פ, יעיין בבקשה בהערות להגריש"א (בכורות ל:) במ"ש שניתן למכור החמץ לגרים המצויים בזמננו שיודעים אנו שכל קבלת מצוות שלהם היא חוכא ואיטלולא.

___________________________________________________________________________________________________________________________________________
* ואין לזה קשר לשנאת חרדים שהיא מהמצוות שחידש הרצ..., שהרי אנו החרדים לא נתחתן בעזה"י עם בני הגרים האלו, אדרבא בניהם ובנותיהם מסתכנים בהתבוללות מחמת צעדיהם. אלא זה נובע משנאת התורה הישנה והמחמירה, ומשנאת מנחיליה, שאינם מבינים שהשתנו הדורות ואי"ז מודרני ומתקבל על הדעת לדקדק על קוצו של יו"ד עם אלו המשרתים את עם ישראל במחסומי הבקעה. ובכלל, לא פופולרי היום להיות דתי קנאי כאייתולות באיראן. וכל זה נעשה בשם הדת, כביכול זהו רצון ה' האמיתי. ומשום מה מתדפקת על אוזני זמרתו של אדוננו דוד (תהלים קלט כ-כב) "אשר יאמרך למזמה [מזכירים שמך על כל מחשבות רעתם. רש"י] נשא לשוא עריך. הלוא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי".

[אוצר החכמה]

לפענ"ד הדברים פשוטים כביעתא בכותחא שאפיקורס אינו מקיים מצוות ואפילו מה שעושה הוא הצגה בעלמא, ומה שכתב מר בעניין תרו"מ לא דמי כי אוכלא לדנא דשם כיוון שהוא מכוון לעשות תרו"מ מה אכפת לן אם מקיים מצוה בזה או לא.

דבריך אינם כ"כ פשוטים, יעוי' בשער הגמול לרמב"ן שכותב שאף כופר יכול לקבל שכר על מעשיו הטובים.

לכאורה זה ראיה לסתור, כי הכוונה שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה אם עשה מעשים טובים ואע"פ שלדינא אין לזה שם מצווה.

ולעיקר הטענה ערבך ערבא צריך, מאן יימר שאפיקורס (לא מומר לתיאבון) באמת יכול להפריש תרו"מ. אבל אם כן אולי הסיבה היא כי יכול לעשות את החלות מצד הקניין כמו שמסתמא אם מקדש אשה זה חל וכמו שקונה חפץ, והיינו שאין קניין הקידושין מותנה בקיום המצווה וצ"ע אם בתרומה ג"כ הוא. אבל בגירות מה שייך שאדם מקבל עליו עול מצוות ואינו עובד את המצווה שכופר בקיומו.

[שומר קישואין]

ולעיקר הטענה ערבך ערבא צריך, מאן יימר שאפיקורס (לא מומר לתיאבון) באמת יכול להפריש תרו"מ. אבל אם כן אולי הסיבה היא כי יכול לעשות את החלות מצד הקניין כמו שמסתמא אם מקדש אשה זה חל וכמו שקונה חפץ, והיינו שאין קניין הקידושין מותנה בקיום המצווה וצ"ע אם בתרומה ג"כ הוא. אבל בגירות מה שייך שאדם מקבל עליו עול מצוות ואינו עובד את המצווה שכופר בקיומו.

כשם שיכול להפריש תרומה אע"פ שכופר בקיומו של ממון כהן ה"נ יכול לקבל ע"ע עול מצוות אע"פ שכופר בחיובו, שהרי גם הוא מודה שעפ"י תורתינו הקדושה יש משמעות לפעולת הגירות שלו אלא שסובר ששוא עבוד אלוקים, וכך גם זה שמפריש תרומה שיודע שעפ"י התורה יש בטבל חלק כהן אלא שהוא לא חושש לחוקי התורה

[אוצר החכמה]

מה הקשר לכפירה בממון כהן. אדם יכול להקנות חפץ למישהו אע"פש הוא חושב שזה לא צודק. וכאמור גם את זה לא הוכחת אבל כאן איזה עול מצוות הוא קיבל. למשל במה קיבל עליו את אנכי ה' אלוקיך. בזה שחושב שזה שקר.

[שומר קישואין]

מה הקשר לכפירה בממון כהן. אדם יכול להקנות חפץ למישהו אע"פ שהוא חושב שזה לא צודק.

אני מדבר במקום שאינו מתכנן לתתו לכהן, ואפילו במקום שההלכה אומרת שלא ליתנו כגון מעשר עני של דמאי שאין בו אלא קריית שם, ובפרט שהפרשה אינה הקנאה אלא סיום חלקים שלטענתו אינם קיימים
אלא פשיטא שאין בכלל מושג כזה שלטענתו אין זה קיים שהרי דיני התורה אינם מציאות אובייקטיבית, אלא שעפ"י דיני התורה ממון זה ראוי לכהן וכן עפ"י דיני התורה המל וטובל חייב במצוות ואין כאן שינוי אובייקטיבי, והנה בשינוי הסובייקטיבי הזה שנעשה מצווה עפ"י התורה מודה גם האפיקורס אלא שחולק על תוקפה, והנה עשייתו אין בה פטומי מילי אלא ברת משמעות להיות מצווה עפ"י דיני התורה ומה בכך שאינו מאמין בשכר ועונש ובהקב"ה המצווה

למשל במה קיבל עליו את אנכי ה' אלוקיך. בזה שחושב שזה שקר.

.
השגה זו לא החילותי להבין, מה נפשך אם אמונה היא בכלל המצוות הרי גם הוא קיבל עליו מצווה זו להאמין בקב"ה, ואם ס"ל לרבינו שפעולת הגירות היא פעולת האמנה וקבלת מצוות הרי זה הדין המפורש בגמ' של קבלת מצוות שנחלקו עליו הפוסקים אם מעכב

[בברכה המשולשת]

על תרו"מ בכה"ג כבר דן מרן הגרשז"א במנח"ש

[סגי נהור]

לפענ"ד הדברים פשוטים כביעתא בכותחא שאפיקורס אינו מקיים מצוות ואפילו מה שעושה הוא הצגה בעלמא.

מה נעשה וגמרא ערוכה שלא כדבריך (ר"ה כח:), כפאו ואכל מצה יצא כו', אמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא, (ומקשינן:) פשיטא, היינו הך, (ומתרצינן:) מהו דתימא התם אכול מצה אמר רחמנא והא אכל, אבל הכא זכרון תרועה כתיב והא מתעסק בעלמא הוא, קמ"ל.

ואולי כוונתך שאינו יכול לקיים אותן המצוות הצריכות כוונה. ומאי קמ"ל? הרי בוודאי אינו יכול לקיים מצות אמונה (לשיטת המונים אותה בכלל המצוות) וכן אהבת ה' ויראת ה', ועוד רבות כהנה.

[הוה אמינא]

לכאורה יש באשכול זה תערובת של שני ענינים שונים, שמוקש מזה על זה ולא קרב זה אל זה כל הלילה:

ישראל מומר, שעושה כל מצוה שהיא בלי אמונה, ואפילו בהצהרה שהוא כופר - לחוד.
גוי שעושה מעשה או מבטיח לעשות מעשה, ובליבו הוא כופר - לחוד.

בישראל יש את הידוע מ"ש הרמב"ם על כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, בעצם היהודי שבתוכו קיים אף שמעליו יש כיסוי עב של יצר הרע וכפירה או מידות רעות כגאווה וכדו' שנותן לו את המושכל שאינו רוצה או אינו מאמין וכו'. לכן מצווה היא מצווה.

בגוי אין את זה, איך תחול גירות על הגוי?!

[סגן אלוף]

לכאורה יש באשכול זה תערובת של שני ענינים שונים, שמוקש מזה על זה ולא קרב זה אל זה כל הלילה:

ישראל מומר, שעושה כל מצוה שהיא בלי אמונה, ואפילו בהצהרה שהוא כופר - לחוד.
גוי שעושה מעשה או מבטיח לעשות מעשה, ובליבו הוא כופר - לחוד.

בישראל יש את הידוע מ"ש הרמב"ם על כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, בעצם היהודי שבתוכו קיים אף שמעליו יש כיסוי עב של יצר הרע וכפירה או מידות רעות כגאווה וכדו' שנותן לו את המושכל שאינו רוצה או אינו מאמין וכו'. לכן מצווה היא מצווה.

בגוי אין את זה, איך תחול גירות על הגוי?!

אין כאן דיון על קיום מצוות בגוי, את זה עירבו כאן בלא הרבה קשר, הדיון היה על כח הכופר להחיל חלויות שיש להם משמעות רק בדיני התורה

[אוצר החכמה]

לפענ"ד הדברים פשוטים כביעתא בכותחא שאפיקורס אינו מקיים מצוות ואפילו מה שעושה הוא הצגה בעלמא.

מה נעשה וגמרא ערוכה שלא כדבריך (ר"ה כח:), כפאו ואכל מצה יצא כו', אמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא, (ומקשינן:) פשיטא, היינו הך, (ומתרצינן:) מהו דתימא התם אכול מצה אמר רחמנא והא אכל, אבל הכא זכרון תרועה כתיב והא מתעסק בעלמא הוא, קמ"ל.

ואולי כוונתך שאינו יכול לקיים אותן המצוות הצריכות כוונה. ומאי קמ"ל? הרי בוודאי אינו יכול לקיים מצות אמונה (לשיטת המונים אותה בכלל המצוות) וכן אהבת ה' ויראת ה', ועוד רבות כהנה.

איך הגמרא הזאת מוכיחה שאפיקורוס מקיים מצוות?