אי מתן קרדיט - עילה לתביעה ע"פ דין תורה?

[סגי נהור]

ראובן שהשתתף בעריכת ספר עבור שמעון, ושילם לו שמעון עבור עבודתו, אך השמיט את שמו מרשימת העורכים.

ע"פ חוקי המדינה, מדובר בעבירה על החוק, שכן ע"פ חוק זכויות יוצרים אדם זכאי לקרדיט על עבודתו אף אם קיבל עליה תשלום. ויש כאן עילה ברורה לתביעה.

השאלה היא האם ע"פ ד"ת יש כאן מקום לדיון.

[סגי נהור]

חיפשתי קצת, ומצאתי שיש בזה משום איסור אל תגזול דל, המבואר במג"א סי' קנו סק"ב.

[הוה אמינא]

לכאורה הא בפועלים הדין כמנהג המדינה, ואם זה חיוב המנהג, הרי זה כחלק מהשכר ואסור לשלול ממנו חלק מהשכר.

[סגי נהור]

השאלה היא אם יש לזה שוויות ממונית, ואפשר לתבוע פיצוי על אי מתן הקרדיט (כמו ע"פ חוקי המדינה, להבדיל).

[שטייגעניסט]

בשכירות פועלים מה שקובע זה מנהג המדינה כמובאר בח"ומ ס' שלא, ומאחר שכן המנהג חייבים לנהוג כמותו
רק שהיה מקום לדון מצד שאין כאן התחייבות של ממון אלא של חפצא ואי אפשר להתחייב בשכירות פועלים חפץ כמובאר ברמ"א חו"מ ס"ס שלב
אולם לענ"ד אין לזה שייכות לכאן משום שיש כאן שיור במלאכת הפועל את הזכות שיקרא על שמו, ואינו רק התחייבות של הבעה"ב אלא זכות קנינית שנשארת אצל הפועל, והגוזלו הוא כמי שמדפיס חיד"ות של משהו אחר על שמו ונכנס בגדרי גניבה בזכיות יוצרים ואכמל"א.

[חובב_ספרים]

יש בזה גם ענין ממוני, שע"י פרסום עבודתו יקל עליו לקבל עבודות חדשות, ואולי גם שכר גבוה יותר.

[סגי נהור]

השאלה היא האם אכן מחייבים בפועל בד"ת לשלם בכגון דא, כי יש מקום לומר שבכל הענינים השייכים להפרת זכויות יוצרים, א"א לחייב ממון בד"ת אלא רק למנוע המשך השימוש ביצירה הגזולה.

[קולמוס הסופר]

בס"ד
לא הבנתי מה הקשר למנהג המדינה בשכירות פועלים, והרי מתן הקרדיט אינו מתנאי התעסוקה, כי הרי בעה"ב יכול לא להוציא את הספר בכלל, או להוציאו בעילום שם, או להוציאו ולכתוב שהספר נערך ע"י צוות עורכים, ואין לפועל שום תביעה ממונית כלפיו - כי לא פגם בעה"ב בתנאי התעסוקה, וא"כ, מתן הקרדיט אינו חלק מהתחייבות בעה"ב לפועל, אלא חיוב צדדי מצד זכויות יוצרים.
ומה שניסו לדון מצד הבעלי לי בטלה זה שאינו מחויב בטלה זה דווקא, ג"כ אינו מובן לי, כי שם הגדירו את השכר בחפץ ומחסרא משיכה, אבל כאן אין זה מוגדר כשכר כלל אלא למרבה כחלק מזכויות הפועל, וכעין מקום שנהגו לזון וכו'. חוץ מזה שגם שם מחויב לשלם ממון ואינו נפטר לגמרי.
ומצד זכויות יוצרים, לא ברור לי המציאות בזה, האם המנהג פשוט שכל עורך מקבל קרדיט? נהוג היום להתייחס לדינא דמלכותא רק במקום שזה הפך למנהג נפוץ, אם מתן הקרדיט לא הפך להיות מנהג בקרב הציבור, אין הפועל יכול לתבוע זאת מבעה"ב. (הפועל במקרה שלנו אין לו זכויות יוצרים בעצם, כי עבד הרי בשביל מישהו שהוא בעה"ב על הזכויות, ובזה יש לברר המנהג למי מייחסים זכות היצירה.)

[סגי נהור]

בס"ד

ומצד זכויות יוצרים, לא ברור לי המציאות בזה, האם המנהג פשוט שכל עורך מקבל קרדיט?

לענ"ד ודאי שהמנהג פשוט כן, וגם בספר זה גופא שבו אנו דנים הוזכר שמו של עורך אחר.

נהוג היום להתייחס לדינא דמלכותא רק במקום שזה הפך למנהג נפוץ, אם מתן הקרדיט לא הפך להיות מנהג בקרב הציבור, אין הפועל יכול לתבוע זאת מבעה"ב. (הפועל במקרה שלנו אין לו זכויות יוצרים בעצם, כי עבד הרי בשביל מישהו שהוא בעה"ב על הזכויות, ובזה יש לברר המנהג למי מייחסים זכות היצירה.)

אכן ע"פ דינא דמלכותא אין לעובד זכויות יוצרים ממש, אלא מה שמכונה "זכות מוסרית" (השם מטעה - זו זכות משפטית וממונית לכל דבר), העומדת ליוצר אף אם מכר את זכויותיו ביצירה לאחר.