מישהו יודע מקור נאמן, מה הדין באדם האוכל פת כביצה פחות מכדי אכילת פרס, האם מברך על נטילת ידים, [יל"ד אם צריך את כל הכביצה בכדי אכ"פ, או שצריך כל כזית מהכביצה בכדי אכ"פ], ויש בזה נפק"מ רבתי באכילת מצה שקשה לאכול בשעור המחמיר של אכילת פרס.
והנה באוכל פחות מכביצה וסומך על שעור כזית, יותר נוטה לומר שאין מברך, שהצד לחייב בכזית הוא משום שחשיב אכילה לכל דיני התורה, ולא איכפת לן שאין בזה שעור קבלת טומאה, וממילא דשלא בכדי אכ"פ דאין זה אכילה, ה"ז כפחות מכזית, והנדון בכביצה, שמא בזה לא בעי' בכדי אכילת פרס, וסגי שיש בו שעור לקבלת טומאה, וצ"ע.
לענין בהמ"ז באכל כדי שביעה, יל"ד שלא בעי' כזית בכדי אכילת פרס, וגם אם בעי' כיון שהוא ספק דאורייתא, כל שיש שיטה שזה נחשב לכדי אכילת פרס חייב לברך מספק תורה.