פורום אוצר החכמה

כידוע האות ה' בסוף משתמש כמו הל' בתחילת המילה וכדאיתא בגמ' (יבמות יג:) כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה הכתוב ה"א בסופה.
האמנם דבר זה לא שמענו כי אם בשמות המקומות. לדוגמא, במקום "למצרים" כתוב "מצרימה" וכדו'.
וזה שאלתי: האם גם במקרים אחרים מצינו שהה' בסוף המילה משתמש כל' בתחילתה? לדוגמא במשפט "אני נותן לראובן מתנה" האם מצינו שניתן להחליפו ל"אני נותן מתנה ראבונה" וכדו' או שזה רק מצינו במקומות ולא בדוכתי אחריני?

למען הדיוק שאלתך היא האם זה רק במקומות או גם בדברים אחרים, כי זה לא רק בשמות מקומות ודוגמה לדבר הביתה.

יעוי' בגור אריה (בראשית לב ג) שם מבואר שענין זה שייך רק במקום שבאים אליו ולא בשאר מילים.

לאו דוקא במקומות אלא גם בכיוונים כמו צפונה וכו' (ויש גם ארצה והשמימה)

גור אריה בראשית פרק כח פסוק ב

(ב) כל תיבה שצריכה למד כו'. לאו דוקא כל תיבה, דבשם אדם לא נוכל לומר כך - שתהיה הה"א בסוף התיבה כלמ"ד מתחלתה, שאין לומר 'ויבא ראובן שמעונה' במקום 'ויבא ראובן לשמעון', רק גבי שם מקום וארץ שייך לומר כך, כי נראה לומר כי כל מקום שתבא ה"א בסוף התיבה רצה לומר שבא לתוך המקום, ולא שייך זה אלא במקום וארץ שיש להם תוך: