פורום אוצר החכמה

שאלה לי בלימודי חז"ל לדוגמא מכל מושבותיכם מיעטו שמצה של מעשר שני וביכורים פסולה למצה האם הכוונה שלמדו שכל מה שלא נאכל בכל מושבותיכם פסולה למצה ומעתה עלינו למצוא מה לא נאכל בכל מושבותיכם ואם יהיה חוץ ממעשר שני עוד מה שלא נאכל בכל מושבותיכם יהיה פסול למצה שהפסול מה שלא נאכל בכל מושבותיכם או שבאמת התורה מיעטה מעשר שני וביכורים בלבד אלא שזה צורת הלימוד
על ידי המילים בכל מושבותיכם והפסול משום שהוא מעשר שני ולא משום שאינו נאכל בכל מושבותיכם ואם היה עוד שאינם נאכלים בכל מושבותיכם יתכן שהתורה היתה ממעטת מעשר שני בצורה אחרת אמנם נראה לי שגם אם כהצד השני הקש שונה שאינו לתת דין מסויים אלא לתת כלל שבכל הדינים הם שווים
עוד יש לומר שאין בזה כלל ופעם זה כך ופעם זה כך
מה דעת חכמי הפורום בנידון

שמעתי בשם מיכאל אברהם שמחלק המידות לשניים, מידות שנתקבלו ומידות הגיוניות. כך שבעיקרון לפי שיטתו אכן אם נעמוד על כך שהמידה הדורשת פה היא הגיונית נוכל לפתחה בעצמנו, כמובן בתחום הסביר.
לפי דעתו גם נוכל להשתמש במידות ההגיוניות בכל תחום ועניין ואף בדרבנן.

הדעה שנראית לי יותר פשוטה בדעת העולם היא, שאכן ישנם מידות הגיוניות (ק"ו וכדומה) ומידות שנתקבלו (ג"ש וכדומה), אלא שגם המידות ההגיוניות אינן מבוססות אלא על כללים שמסרם הקב"ה למשה בסיני כמפתח להבנת תורה שבע"פ.
לפי זה וודאי שא"א להוציא במידות אלו מתחומים אחרים כגון דרבנן, ומצד שני הם אינן משוללות הגיון אלא הן מבוססות על כללים שאינם מוכרחים לוגית.

למעט ספורים, הראשונים לא עושים זאת. חוץ ממקומות שמשמע בגמרא שהדין נכון אלא שאין לו מקור.

מבלי העיון בזה זכור לי שיש ראיות מספר לכך שמשתמשים במידות הדרש גם בתחומים אחרים ומתפיסת זכרוני דוגמא בפסחים לגבי הזאה שהיא משום שבות אם דוחה את השבת.

באשכול אחר כבר הפניתי לדברי הרב הנזיר זיע"א בקול הנבואה חלק ב (בתוך ספר הגיון תשנ"ה) שמרחיב בעניינים אלו

בלי עיון בפרוט נראה שהוא סובר שלפחות חלק מהמידות הן הגיוניות לגמרי וניתן להכילן על הכל.
האם למאן עוד מקורות מהראשונים על זה?