הגט מצפת (ומעשה דשחר- פוקס)
פורסם: א' מאי 04, 2014 12:15 am
הגט מצפת
בעלה של האשה, כיום בת 34, נפצע קשה בתאונת אופנוע בקיץ 2007 ומאז הוא מחוסר הכרה. לזוג ילדה אחת. לפני כשנתיים, משנואשה מהתקווה שבעלה יתעורר, פנתה האשה לבית הדין בבקשה שיסייע לה לפתוח פרק חדש בחייה. תיאורטית, ההלכה מאפשרת לנשים במצבה דרכים להתיר את הנישואים, אך מעשית, לפי דרך הפסיקה בבתי הדין, הן נותרות בעגינותן כל עוד הבעל חי. מצב זה יכול להימשך עשרות שנים. בראיונות לתקשורת כינתה האשה את מצבה "מאסר עולם".
עם התנאים הלא מעודדים הללו,הללו, החליטה לפנות לבית הדין בצפת ולעו"ד כהנא־דרור. לדברי עורכת הדין, שארגונה מטפל בעשרות עגונות ומסורבות גט, המקרה הפך לתיק הדגל של הארגון: על הפרק עמד אמצעי הלכתי נועז ונדיר, שהיה המפתח היחיד של האשה לחופש.
התיק נחת בלב המחלוקת הסוערת על העגינות. הגישה השלטת בבתי הדין כיום היא הימנעות מכל פתרון הלכתי שיש לגביו חשד ל"גט מעושה" שלא הושג מרצונם הברור של שני בני הזוג, דבר שעלול להביא למשל לממזרות. גם כשדיינים נוקטים אמצעים יצירתיים - כמו הפקעת קידושין באופן רטרואקטיבי, ללא צורך בגט - הדבר נעשה לרוב בחדרי חדרים. אך אלפי תיקים נותרים פתוחים בגלל קוצר ידם של הדיינים.
מה שסיבך את העניינים עוד יותר בתיק הנוכחי היה מצבו הרפואי הסבוך של הבעל והאפשרות התיאורטית - שנתמכה בחוות דעת רפואית שניתנה לבקשת הדיינים - שייתכן שיתעורר בעתיד. ב–2012 ערכו הדיינים ביקור בבית החולים שבו הוא מאושפז ולאחריו החליטו לדחות את בקשת האשה לגט: "לפי הנתונים הרפואיים שבידנו, לא ניתן למצוא פתח להתיר לאשה זו להינשא לאחר, כל עוד לא יתאושש הבעל ויגיע להכרה והבנה מלאה בכל הקשור לקשר עם אשתו וליכולת למנות שליח לכתיבת הגט ונתינתו".
כהנא־דרור לא ערערה לבית הדין הרבני הגדול, ובחרה במסלול לא פורמלי של התכתבות נמרצות עם דיינים בכירים, כולל מי שהיה נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב הראשי לשעבר שלמה עמאר, מחליפו בתפקיד הרב יצחק יוסף, וכן הרב הראשי דוד לאו והדיין הרב ציון אלגרבלי. בעקבות ההתכתבות - וייתכן שגם בעקבות הלחץ הציבורי שהפעיל "מבוי סתום", בין היתר בראיונות לתקשורת - הוחזר התיק להרכב הדיינים בצפת שממנו פרש בינתיים הרב יועזר אריאל, שכתב את פסק הדין הראשון.
לפני כמה חודשים, לאחר עיון מחודש, פנה ראש ההרכב בצפת, הרב אוריאל לביא, לרב הראשי יצחק יוסף בבקשה שיתמוך בהחלטה חדשה שתהפוך את פסק הדין הראשון ותתיר את האשה. "איני מסכים בשום אופן", כתב הרב הראשי, שהסביר בעל פה כי השימוש באמצעי החריג יכול להביא ל"מדרון חלקלק" של התרת קשרי נישואים במצבים קלים יותר ללא הסכמת הבעל. בלשכת הרב הראשי אומרים כעת כי "התנגדותו נגעה לשימוש ב'גט זיכוי' כאמצעי יחידי, ולא להתרת האשה העגונה באמצעי מקובל אחר, אם יימצא כזה".
הרב לביא - דיין מוערך, ששמו עלה כמועמד לבית הדין הגדול - פעל באופן עצמאי. ככל הנראה, מה שהביא לפריצת דרך בתיק היתה הסכמתו של הרב זלמן נחמיה גולדברג, אב בית דין חרדי פרטי מירושלים, שנחשב סמכות־על בעולם הפסיקה, להעניק את חסותו לפסיקה הנועזת. האילן הגבוה שבו הוא נתלה בתיק נמצא מחוץ למערכת הפורמלית, בעוד שהרבנים יצחק יוסף ושלמה עמאר, כאמור, נותרו בחוץ.
במארס האחרון ביקרו הדיינים שוב בבית החולים שבו מאושפז הבעל, וכעבור יומיים קיימו דיון בהשתתפות האשה. הדיון נערך באופן מקרי בתענית אסתר, וספק אם הם ידעו כי התאריך הוכרז בשנים האחרונות גם "יום העגונה" על ידי הארגונים המסייעים לנשים במצב דומה. באותו מעמד הם העניקו לה את הגט שעליו נלחמה.
לביא ושני הדיינים האחרים - הרבנים חיים בזק ויוסף יגודה - לא מסרו עדיין את נימוקיהם, אבל במעמד פסק הדין כתבו כי "נמצאה דרך" להתיר את האשה מעגינותה. לדבריהם, לאחר ההחלטה הקודמת מינואר 2013, "ולאחר שגם הפנייה בזמנו לנשיא בית הדין הגדול בדימוס (הרב עמאר; י"א) לא סייעה למצוא פתרון לעגינות האשה, בית הדין שב ועיין בסוגיא זו ולאחר התייעצות עם גדולי תורה מהמעלה הראשונה נמצאה הדרך להתירה מעגינותה, ולקבוע את מעמדה האישי כגרושה", כתבו הדיינים. "בנסיבות המתוארות הוסדר ההליך כאמור וכעת עם השלמתו אנו פוסקים כי מעמדם האישי של כל אחד מהצדדים הוא גרוש, ויינתן להם מעשה בין דין ותעודות גירושין". הם מציינים, כי האפוטרופוס של הבעל, שנשאל על כך, לא הביע התנגדות לגירושין.
מהי אותה דרך שנמצאה להתיר את האשה? נראה כי חלק מרכזי בפסק הדין הוא "גט זיכוי". ההליך מבוסס על העיקרון ההלכתי של "זכין לאדם שלא בפניו", המתיר לדיינים לבצע פעולה הנוגעת לאדם ללא ידיעתו, כל עוד היא בגדר "זכות" עבורו. במלים אחרות: לפי השערת הדיינים, זהו האינטרס הסובייקטיבי שלו. זהו כלי רדיקלי שמוכר לרוב בדיני ממונות, למשל הקניית רכוש לאדם ללא ידיעתו, אבל קיימת גם האפשרות להשתמש בעיקרון הזה לצורך גט, הניתן כביכול על ידי הבעל באמצעות שליח, כדי להתיר קשר נישואים.
בדיונים ההלכתיים מופיע גט הזיכוי בדרך כלל כאמצעי קיצוני לשחרור הבעל מקשר נישואים ללא הסכמת אשתו, וזאת במקרים נדירים ביותר - למשל כשהאשה המירה את דתה. בית דין רבני בבוורלי הילס השתמש ב–1994 בעיקרון הזה באופן שעורר בזמנו מחלוקת כאשר הוציא גט לזמר מתי כספי בהיעדרה של אשתו דורין.
"זה התיק החשוב ביותר שלנו אי פעם", אמרה כהנא־דרור. "זו מהפכה. יש פה ניצחון ענק של ההלכה. זה בדיוק מסוג הפסיקות שאנחנו מייחלים ומצפים להן. בתי הדין היו תמיד מקום של קיבעון, כי הדיינים יצרו אליל חדש שנקרא 'גט מעושה', שבמשך השנים הקריבו לו קורבנות, שהן הנשים. בשם השמירה על ההלכה כביכול, קיפחו חיים של אנשים. אבל ברור שהדבר האמיתי גם מבחינה הלכתית זה לאפשר לאשה צעירה להמשיך בחייה". היא הוסיפה, כי לכאורה, כשבית הדין מייצג את רצונו הסובייקטיבי של הבעל, גם בלא ידיעתו, הדבר פותח פתח להתרת נשים עגונות, כולל נשים של נעדרי צה"ל. זהו אמצעי רדיקלי הרבה יותר מזה שנקט למשל הרב עובדיה יוסף כרב ראשי אחרי מלחמת יום הכיפורים, אז הוא התיר מאות עגונות על סמך עדויות כי החיילים נהרגו, ולא על סמך גט זיכוי.
האם אכן מדובר במהפכה שתשנה את מצבן של עגונות בישראל? התשובה כנראה שלילית בטווח המיידי, שכן בבתי הדין הרבניים אין מושג של תקדים מחייב. מה שכבר ניכר הוא, שפסק הדין – שלא פורסם באופן רשמי על ידי המערכת בניסיון להצניע אותו - הוא שיחת היום בקהילת הדיינים, ומבדיקה מדגמית עולה שלאו דווקא לגנותו. כך למשל, מקורבי הרב הראשי יוסף, נמנעים מלתקוף את הדיין לביא (שאגב שמו הוזכר כמועמד לבית הדין הרבני הגדול), וכך גם הרב אברהם שרמן, דיין בכיר שעד פרישתו בשנים האחרונות נחשב לאחד הדיינים השמרנים במערכת. בשיחה ל"הארץ" הוא אמר: "אני לא מכיר תקדים שבו נעשה שימוש בזיכוי גט באופן שעשה זאת הרב לביא, אבל כמו כל הדיינים אני מחכה עדיין לנימוקים. זה נושא הלכתי יסודי ומורכב שיש לו הרבה צדדים
יש להעיר דהדיינים בצפת לכ' התירו רק משום דינא דזכין, אולם ראה בקובץ המצורף מה שרצו כמה "מהמתחדשים" להתיר במעשה דשחר-פוקס משום אומדנא דמוכח, ובתו"ד (עמ' 33) כתבו לדון כן גם במעשה דטבריה (דדמי למעשה דצפת) ולפי דבריהם יש לדון גם במעשה דצפת להתיר משום אומדנא דמוכח.
באמת צריך לדעת למה במעשה דשחר-פוקס וכן במעשה דהגט מצפת, לא שמענו שום קול זעקה ומחאה.
בעלה של האשה, כיום בת 34, נפצע קשה בתאונת אופנוע בקיץ 2007 ומאז הוא מחוסר הכרה. לזוג ילדה אחת. לפני כשנתיים, משנואשה מהתקווה שבעלה יתעורר, פנתה האשה לבית הדין בבקשה שיסייע לה לפתוח פרק חדש בחייה. תיאורטית, ההלכה מאפשרת לנשים במצבה דרכים להתיר את הנישואים, אך מעשית, לפי דרך הפסיקה בבתי הדין, הן נותרות בעגינותן כל עוד הבעל חי. מצב זה יכול להימשך עשרות שנים. בראיונות לתקשורת כינתה האשה את מצבה "מאסר עולם".
עם התנאים הלא מעודדים הללו,הללו, החליטה לפנות לבית הדין בצפת ולעו"ד כהנא־דרור. לדברי עורכת הדין, שארגונה מטפל בעשרות עגונות ומסורבות גט, המקרה הפך לתיק הדגל של הארגון: על הפרק עמד אמצעי הלכתי נועז ונדיר, שהיה המפתח היחיד של האשה לחופש.
התיק נחת בלב המחלוקת הסוערת על העגינות. הגישה השלטת בבתי הדין כיום היא הימנעות מכל פתרון הלכתי שיש לגביו חשד ל"גט מעושה" שלא הושג מרצונם הברור של שני בני הזוג, דבר שעלול להביא למשל לממזרות. גם כשדיינים נוקטים אמצעים יצירתיים - כמו הפקעת קידושין באופן רטרואקטיבי, ללא צורך בגט - הדבר נעשה לרוב בחדרי חדרים. אך אלפי תיקים נותרים פתוחים בגלל קוצר ידם של הדיינים.
מה שסיבך את העניינים עוד יותר בתיק הנוכחי היה מצבו הרפואי הסבוך של הבעל והאפשרות התיאורטית - שנתמכה בחוות דעת רפואית שניתנה לבקשת הדיינים - שייתכן שיתעורר בעתיד. ב–2012 ערכו הדיינים ביקור בבית החולים שבו הוא מאושפז ולאחריו החליטו לדחות את בקשת האשה לגט: "לפי הנתונים הרפואיים שבידנו, לא ניתן למצוא פתח להתיר לאשה זו להינשא לאחר, כל עוד לא יתאושש הבעל ויגיע להכרה והבנה מלאה בכל הקשור לקשר עם אשתו וליכולת למנות שליח לכתיבת הגט ונתינתו".
כהנא־דרור לא ערערה לבית הדין הרבני הגדול, ובחרה במסלול לא פורמלי של התכתבות נמרצות עם דיינים בכירים, כולל מי שהיה נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב הראשי לשעבר שלמה עמאר, מחליפו בתפקיד הרב יצחק יוסף, וכן הרב הראשי דוד לאו והדיין הרב ציון אלגרבלי. בעקבות ההתכתבות - וייתכן שגם בעקבות הלחץ הציבורי שהפעיל "מבוי סתום", בין היתר בראיונות לתקשורת - הוחזר התיק להרכב הדיינים בצפת שממנו פרש בינתיים הרב יועזר אריאל, שכתב את פסק הדין הראשון.
לפני כמה חודשים, לאחר עיון מחודש, פנה ראש ההרכב בצפת, הרב אוריאל לביא, לרב הראשי יצחק יוסף בבקשה שיתמוך בהחלטה חדשה שתהפוך את פסק הדין הראשון ותתיר את האשה. "איני מסכים בשום אופן", כתב הרב הראשי, שהסביר בעל פה כי השימוש באמצעי החריג יכול להביא ל"מדרון חלקלק" של התרת קשרי נישואים במצבים קלים יותר ללא הסכמת הבעל. בלשכת הרב הראשי אומרים כעת כי "התנגדותו נגעה לשימוש ב'גט זיכוי' כאמצעי יחידי, ולא להתרת האשה העגונה באמצעי מקובל אחר, אם יימצא כזה".
הרב לביא - דיין מוערך, ששמו עלה כמועמד לבית הדין הגדול - פעל באופן עצמאי. ככל הנראה, מה שהביא לפריצת דרך בתיק היתה הסכמתו של הרב זלמן נחמיה גולדברג, אב בית דין חרדי פרטי מירושלים, שנחשב סמכות־על בעולם הפסיקה, להעניק את חסותו לפסיקה הנועזת. האילן הגבוה שבו הוא נתלה בתיק נמצא מחוץ למערכת הפורמלית, בעוד שהרבנים יצחק יוסף ושלמה עמאר, כאמור, נותרו בחוץ.
במארס האחרון ביקרו הדיינים שוב בבית החולים שבו מאושפז הבעל, וכעבור יומיים קיימו דיון בהשתתפות האשה. הדיון נערך באופן מקרי בתענית אסתר, וספק אם הם ידעו כי התאריך הוכרז בשנים האחרונות גם "יום העגונה" על ידי הארגונים המסייעים לנשים במצב דומה. באותו מעמד הם העניקו לה את הגט שעליו נלחמה.
לביא ושני הדיינים האחרים - הרבנים חיים בזק ויוסף יגודה - לא מסרו עדיין את נימוקיהם, אבל במעמד פסק הדין כתבו כי "נמצאה דרך" להתיר את האשה מעגינותה. לדבריהם, לאחר ההחלטה הקודמת מינואר 2013, "ולאחר שגם הפנייה בזמנו לנשיא בית הדין הגדול בדימוס (הרב עמאר; י"א) לא סייעה למצוא פתרון לעגינות האשה, בית הדין שב ועיין בסוגיא זו ולאחר התייעצות עם גדולי תורה מהמעלה הראשונה נמצאה הדרך להתירה מעגינותה, ולקבוע את מעמדה האישי כגרושה", כתבו הדיינים. "בנסיבות המתוארות הוסדר ההליך כאמור וכעת עם השלמתו אנו פוסקים כי מעמדם האישי של כל אחד מהצדדים הוא גרוש, ויינתן להם מעשה בין דין ותעודות גירושין". הם מציינים, כי האפוטרופוס של הבעל, שנשאל על כך, לא הביע התנגדות לגירושין.
מהי אותה דרך שנמצאה להתיר את האשה? נראה כי חלק מרכזי בפסק הדין הוא "גט זיכוי". ההליך מבוסס על העיקרון ההלכתי של "זכין לאדם שלא בפניו", המתיר לדיינים לבצע פעולה הנוגעת לאדם ללא ידיעתו, כל עוד היא בגדר "זכות" עבורו. במלים אחרות: לפי השערת הדיינים, זהו האינטרס הסובייקטיבי שלו. זהו כלי רדיקלי שמוכר לרוב בדיני ממונות, למשל הקניית רכוש לאדם ללא ידיעתו, אבל קיימת גם האפשרות להשתמש בעיקרון הזה לצורך גט, הניתן כביכול על ידי הבעל באמצעות שליח, כדי להתיר קשר נישואים.
בדיונים ההלכתיים מופיע גט הזיכוי בדרך כלל כאמצעי קיצוני לשחרור הבעל מקשר נישואים ללא הסכמת אשתו, וזאת במקרים נדירים ביותר - למשל כשהאשה המירה את דתה. בית דין רבני בבוורלי הילס השתמש ב–1994 בעיקרון הזה באופן שעורר בזמנו מחלוקת כאשר הוציא גט לזמר מתי כספי בהיעדרה של אשתו דורין.
"זה התיק החשוב ביותר שלנו אי פעם", אמרה כהנא־דרור. "זו מהפכה. יש פה ניצחון ענק של ההלכה. זה בדיוק מסוג הפסיקות שאנחנו מייחלים ומצפים להן. בתי הדין היו תמיד מקום של קיבעון, כי הדיינים יצרו אליל חדש שנקרא 'גט מעושה', שבמשך השנים הקריבו לו קורבנות, שהן הנשים. בשם השמירה על ההלכה כביכול, קיפחו חיים של אנשים. אבל ברור שהדבר האמיתי גם מבחינה הלכתית זה לאפשר לאשה צעירה להמשיך בחייה". היא הוסיפה, כי לכאורה, כשבית הדין מייצג את רצונו הסובייקטיבי של הבעל, גם בלא ידיעתו, הדבר פותח פתח להתרת נשים עגונות, כולל נשים של נעדרי צה"ל. זהו אמצעי רדיקלי הרבה יותר מזה שנקט למשל הרב עובדיה יוסף כרב ראשי אחרי מלחמת יום הכיפורים, אז הוא התיר מאות עגונות על סמך עדויות כי החיילים נהרגו, ולא על סמך גט זיכוי.
האם אכן מדובר במהפכה שתשנה את מצבן של עגונות בישראל? התשובה כנראה שלילית בטווח המיידי, שכן בבתי הדין הרבניים אין מושג של תקדים מחייב. מה שכבר ניכר הוא, שפסק הדין – שלא פורסם באופן רשמי על ידי המערכת בניסיון להצניע אותו - הוא שיחת היום בקהילת הדיינים, ומבדיקה מדגמית עולה שלאו דווקא לגנותו. כך למשל, מקורבי הרב הראשי יוסף, נמנעים מלתקוף את הדיין לביא (שאגב שמו הוזכר כמועמד לבית הדין הרבני הגדול), וכך גם הרב אברהם שרמן, דיין בכיר שעד פרישתו בשנים האחרונות נחשב לאחד הדיינים השמרנים במערכת. בשיחה ל"הארץ" הוא אמר: "אני לא מכיר תקדים שבו נעשה שימוש בזיכוי גט באופן שעשה זאת הרב לביא, אבל כמו כל הדיינים אני מחכה עדיין לנימוקים. זה נושא הלכתי יסודי ומורכב שיש לו הרבה צדדים
יש להעיר דהדיינים בצפת לכ' התירו רק משום דינא דזכין, אולם ראה בקובץ המצורף מה שרצו כמה "מהמתחדשים" להתיר במעשה דשחר-פוקס משום אומדנא דמוכח, ובתו"ד (עמ' 33) כתבו לדון כן גם במעשה דטבריה (דדמי למעשה דצפת) ולפי דבריהם יש לדון גם במעשה דצפת להתיר משום אומדנא דמוכח.
באמת צריך לדעת למה במעשה דשחר-פוקס וכן במעשה דהגט מצפת, לא שמענו שום קול זעקה ומחאה.