פורום אוצר החכמה

סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר פורים:
ואין אומרים הלל בפורים. מ"ט, לפי שאין אומרים הלל על נס שבח"ל, לפיכך נופל אדם על פניו בפורים. וכך אמר רב עמרם בר ששנא ריש מתיבתא, כך מנהג במתיבתא שיורדין תנאין לפני גאון ואב ב"ד ואלופים וכל ישיבה כלה ומבקשים רחמים הרבה ונופלין על פניהם, שאין דומה פורים לכל המועדות ולחנוכה, שבכולן אנו אומרין את ההלל ואומרים זה היום עשה ה' נגילה, ואלו בפורים אין אומרים אותו. מ"ט, שנגאלו ישראל ממיתה לחיים, ואנו צריכים לרחמים שיגאלנו באחרונה כבראשונה.

האם מוכר במשך הדורות המשך למנהג זה, בפורים או בכל יום שמח אחר? שמחה ותחנון?
וגם לא ברור כ"כ מה הסברא שם לחלק בין פורים לחנוכה.

[הגר"א שפירא זצ"ל סיפר שיום-העצמאות אחד חל בימי בה"ב, והרצי"ה זצ"ל הורה לומר גם סליחות בישיבה, שהרי מצד האמת לא "סותר" את השמחה וההלל, ויש עוד הרבה מה לתקן.]

את עיקר המנהג שהוזכר ברס"ג יש לבאר לפי מה שכתבו בכמה ספרים [משנת יעבץ סימן עט ועוד] שבפורים אין דין שמחה על כל היום אלא רק על שעת המשתה שצריך לעשות בו, וימי "משתה ושמחה" ר"ל דבר אחד. ולפי"ז אין מניעה מלומר תחנון בשאר היום.

מה המקור לטענה זו, שבפורים השמחה היא רק בזמן המשתה? [היום הרי כל צורת הפורים היא צורה של שמחה].

וגם קשה לומר זאת בדעת הגאונים שבסדר רע"ג- בחנוכה לא ברור חיוב שמחתו [מהר"ם ושו"ע], וגם אם כן [לרמב"ם ולרמ"א] מ"מ ודאי לא חמור מפורים!

גאולה בקרוב כתב:מה המקור לטענה זו, שבפורים השמחה היא רק בזמן המשתה? [היום הרי כל צורת הפורים היא צורה של שמחה].

וכדכתיב: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה".

בקשר לפורים אני מצ"ב את המשנת יעבץ.


בחנוכה י"ל דא"א תחנון משום שיש לו קצת דין יו"ט [קבעום ועשאום ימים טובים], ולא משום שמחה.
משא"כ בפורים דיו"ט לא קבלו עלייהו. מגילה ה:

[אין כונתי דזה ביאור דברי רס"ג עצמו, אלא טעם נוסף למנהג שהביא].

הרב איש רגיל התיחסתי לעיל לפסוק שהבאת.

מה שנכון נכון כתב:הרב איש רגיל התיחסתי לעיל לפסוק שהבאת.

כעת ראיצתי.
אך יסלח לי מר שלא הבנתי את תירוצו.

איש רגיל כתב:

מה שנכון נכון כתב:הרב איש רגיל התיחסתי לעיל לפסוק שהבאת.

כעת ראיתי.
אך יסלח לי מר שלא הבנתי את תירוצו.

לפעמים הויו באה במקום סמיכות [כמו בנוסח שים שלום שי"א תורה וחיים אהבה וחסד, וי"א תורת חיים ואהבת חסד, והכונה שווה. וראה פירוש רש"י בראשית מז, כט חסד ואמת - חסד של אמת].
וכן כאן "משתה ושמחה" הכונה משתה של שמחה.

נראה שעיקר ההדגשה במנהג הגאונים הוא מצד שאין אומרים הלל, והסיבה לכך היא סיבה חדשה שלא כתובה בגמרא, שכתבה שלוש סיבות אחרות!

ובספר מועד לכל חי (לא, קה) וכן בספרו רוח חיים סי' תרצג כתב שאה"נ היה ראוי לעשות כאותם גאונים מצד הסברא, אלא שאין המנהג כן, ולכן במקום תחנון תיקן תפילה מיוחדת.

גאולה בקרוב כתב:נראה שעיקר ההדגשה במנהג הגאונים הוא מצד שאין אומרים הלל, והסיבה לכך היא סיבה חדשה שלא כתובה בגמרא, שכתבה שלוש סיבות אחרות!

זה כתבת לפי הגירסא אצל הרפנס מ"ט שנגאלו ישראל ממיתה לחיים וכו'.
אבל הגרסא בשאר המקורות היא מ"מ [או סו"ס]. ראה במהדורת גולדשמידט. וכן הוא במנהיג שציין שם. [וראה במצויין בהערות 4,7 במנהיג שבמהדורת מוה"ק ח"א עמוד רמה].
והעולה בבירור שרע"ג נשאר עם הטעם שפתח [מהגמרא] שא"א הלל על נס שבחו"ל.

יש לבדוק במהדורת סץ [אם כבר י"ל חלק זה].

בס"ד

האם ידוע למאן דהו על מנהג קומרנא , או אחרים לומר להאריך בתפילה / סליחות עד חצי יום הפורים?

מה שנכון נכון כתב:

גאולה בקרוב כתב:נראה שעיקר ההדגשה במנהג הגאונים הוא מצד שאין אומרים הלל, והסיבה לכך היא סיבה חדשה שלא כתובה בגמרא, שכתבה שלוש סיבות אחרות!

זה כתבת לפי הגירסא אצל הרפנס מ"ט שנגאלו ישראל ממיתה לחיים וכו'.
אבל הגרסא בשאר המקורות היא מ"מ [או סו"ס]. ראה במהדורת גולדשמידט. וכן הוא במנהיג שציין שם. [וראה במצויין בהערות 4,7 במנהיג שבמהדורת מוה"ק ח"א עמוד רמה].
והעולה בבירור שרע"ג נשאר עם הטעם שפתח [מהגמרא] שא"א הלל על נס שבחו"ל.

גם להגירסא 'מ"ט' - י"ל שכוונתו להטעים אמירת התחנון, ולא את אי-אמירת ההלל. וכעולה מדבריו:

רס"ג כתב: . . שנגאלו ישראל ממיתה לחיים, ואנו צריכים לרחמים שיגאלנו באחרונה כבראשונה.