גוי שנשבה לבין הגוים ?

[ערבי פסחים]

לכאו' כמו שישראל שנשבה בין העכו"ם חטאיו אונס מקרי וכן ע"ז שעובד לא חשיב מזיד, ה"ה הגוים עצמם ובניהם אחריהם הרי רק עע"ז כיון שמנהג אבותיהם בידם ואין תביעה רק על אלו שהשתמדו או אלו שיש בהם בינה להבין שאין ממשא בע"ז. וכמדומה שיש ביניהם שעובדים לע"ז לש"ש וכפי שמובא בכוזרי "אשר היה אצל מלך כוזר הנכנס בדת היהודים היום כארבע מאות שנה כאשר נזכר ונודע בספרי דברי הימים, כי נשנה עליו חלום פעמים רבות כאלו מלאך מדבר עמו ואומר לו: "כונתך רצויה אצל הבורא אבל מעשך איננו רצוי". והוא היה משתדל מאד בתורת הכוזר עד שהיה משמש בעבודת ההיכל והקרבנות בעצמו בלב שלם, וכל אשר היה משתדל במעשים ההם, היה המלאך בא אליו בלילה ואומר לו: "כונתך רצויה ומעשך איננו רצוי".
ואם כנים הדברים יש נפ"מ במה שכ' (ע"ז כו.:) שאפיקורס ומינין מורידים ואין מעלין ופרש"י 'כומרין לעבודת כוכבים בין עובדי כוכבים בין ישראלים' אבל אם הוא נשבה ועובד משום שאנוס וחושב שזה רצונו ית' א"כ אין להורידו וצ"ת [אך ברמב"ם כ' שלעולם אין מורידין עע"ז אפי' עובד בפועל אלא רק מינין ישראל יעו"ש ודלא כרש"י]

[מה שנכון נכון]

רמב"ם הלכות מלכים פ"י ה"א

בן נח ששגג באחת ממצותיו פטור מכלום, חוץ מרוצח בשגגה שאם הרגו גואל הדם אינו נהרג עליו, ואין לו עיר מקלט, אבל בתי דיניהן אין ממיתין אותו, במה דברים אמורים בשגג באחת ממצות ועבר בלא כוונה, כגון שבעל אשת חבירו ודמה שהיא אשתו או פנויה, אבל אם ידע שהוא אשת חבירו ולא ידע שהיא אסורה עליו, אלא עלה על לבו שדבר זה מותר לו, וכן אם הרג והוא לא ידע שאסור להרוג, הרי זה קרוב למזיד ונהרג, ולא תחשב זו להם שגגה מפני שהיה לו ללמוד ולא למד.

ומירי בחיוב מיתה ממש ולא רק במורידין. ומקורו מכות ט: מכאן שבן נח נהרג שהיה לו ללמוד ולא למד.

[אלכסנדר וימפן]

אבל השאלה זה אם שייך להגיד שהיה לו ללמוד ולא למד בתינוק שנשבה ולא ידע שיש כזה דבר שבע מצוות ב"נ

[ערבי פסחים]

וגם תינוק שנשבה היה לו ללמוד ולא למד אלא שיש מצב שהוא לא בר הכי לחשוב שהיה לו ללמוד ולכן תינוק פטור ולמה לא תהיה פטור זה גם בגוי עצמו והיה לו ללמוד ולא למד שייך במי שיש לו דעה לדעת שהוא צריך ללמוד ןילע"ע

[מה שנכון נכון]

ידועם דברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד

הקדמת רנג.GIF (6.66 KiB) נצפה 5636 פעמים

ומכח סברא זו דנו האחרונים לחייב ב"נ בשאר מצוות שכליות ככבוד או"א וצדקה [עיין שע"ת בענין סדום].
וכיון שהן שכליות ל"ש בזה שלא יכל לידע כי אי"צ ללמוד דברים אלו והם מהכרע הדעת. וע"ע קובץ מאמרים לרא"ו בהתחלה.
אלא שברמב"ם משמע שגם על מה שצריך למוד חייב מיתה כשהיה לו ללמוד ולא למד.

[ערבי פסחים]

יפה, וע"ז אני שואל הרי ישנם כאלו שאינם ברי דעת ברמה מספקת לדעת שהשכל מחייב כך או כך (האמת שנוצרות שהם עובדים בן אדם שנהרג ע"י בשר ודם באמת תמוה איך לא חושבים שזה מגוחך אבל למשל איסלאם לדעות שחשיב ע"ז והם עובדים לאלוקים שבשמים, אני מתאר לעצמי שישנם הרבה שלא מעלים על דעתם שיש פקפוק בדתם). ואם אתה מחייבם אז גם תינוק שנשבה אמאי פטור הרי השכל מחייב שע"ז לית בה ממשא ?

[ערבי פסחים]

עכשיו אני חושב אולי באמת גם תינוק שנשבה חייב על מצוות שהם שכליות וכל הפטור שלו נאמר על מצוות שאינם שכליות כמו לולב שופר אכילת נבילות וכו' אבל כמדומה שרהיטת לשון הרמב"ם ועוד שהוא פטור מהכל ולא עיינתי כעת.

[מה שנכון נכון]

כמדומני שאין דעות שאסלם חשיב ע"ז לדידהו.

[בברכה המשולשת]

ר"ן (כבר היו על כך כמה וכמה אשכולות)

[מה שנכון נכון]

כמדומני שאין דעות שאסלם חשיב ע"ז לדידהו.

ר"ן (כבר היו על כך כמה וכמה אשכולות)

הר"ן מירי לדידן ולא לדידהו. וכלשונו בחידושיו לסנהדרין סא: "שאין הישמעאלים טועין אחריהם לעשותן אלהות".
וברור שגם לר"ן מותר לישמעאל להחזיק באמונתו, [אלא במה יאמין?], ורק המנהגים שעושין בבתי תפלתם חשיבי לן כע"ז כיון שגם על אמונתם נצטוינו [לדידיה ולעוד פוסקים] ביהרג ואל יעבור מפני שהיא מבטלת כל התורה שלנו.

וראה בב"י יו"ד סימן קכג שכתב

כתב הר"ן בתשובה (סי' ה) על דבש של ישמעאלים יכולני ללמד עליו זכות כיון שהישמעאלים אין יינם אסור אלא בשתיה ולא בהנאה לפי שאינם עובדי עבודה זרה ואין ביינם משום חשש איסור ניסוך.

[בברכה המשולשת]

את הסברא שזה ביטול אמנותינו ולכן הוי בכל מקרה ע"ז לדידן כתב הריטב"א והביאו הרדב"ז
הצי"א הבין בר"ן שזה גם לדידהו
ומה שהובא כאן מעניין סתם יינם זו קושיא מפורסמת באחרונים בהבנת דעת הר"ן ויש עליה מס' תירוצים
(ואגב, גם לדעת הרמב"ם שאיסלאם אינו ע"ז הרי שיש בו חיוב מיתה עליהם בגלל חידוש דת)

[מה שנכון נכון]

אני מוכיח כן מלשון הר"ן גם במקום שבו כתב שהאסלם הוא ע"ז - בחדושיו לסנהדרין.
ובסיוע תשובת הר"ן הדברים ברורים מאד. ואין כל מצוה להדחק ולומר שיש סתירה ביניהם שא"א לישבה כי כתבו כן כמה ספרים.
אפילו אם היה כתוב כן בצי"א היה אפשר לומר אחרת, מה גם שכמדומני הוא מדבר רק על כניסה למסגדיהם, דהוי לדידן ולא לדידהו.
אגב אלו אחרונים פירשו כן בר"ן - דהוי ע"ז לדידהו?.
ועל עיקר הדבר לא מצאתי כל תשובה, מה המקור להגדיר מעשיהם כע"ז והיכן נצטוו ב"נ שלא לעשות כדת הישמעאלים. [אני מתכוין כמובן מדין ע"ז, ולא גוי ששבת וכדומה. ואם נצטוו גם לישראל שעושה כן יהיה זה ע"ז דמי איכא מידי].
[יש הבדל גדול בין חיוב המיתה על חדוש דת שהיא מיתה בידי שמים לבין על ע"ז שהיא בידי אדם].

[בברכה המשולשת]

יעויין במש"כ על כך מע"כ ידידי הרב שלמה אליעזר גליקסברג בשו"ת ניצני ארץ ח"א (מצוי באוצר)

[מה שנכון נכון]

יעויין במש"כ על כך מע"כ ידידי הרב שלמה אליעזר גליקסברג בשו"ת ניצני ארץ ח"א (מצוי באוצר)

טרחתי להשיגו [אינו בגרסא שבידי] ולא מצאתי שם כל ממש.

איך אפשר להביא ראיה לנד"ד מהתלמוד ע"ז יא: חמשה בתי ע"ז וכו נשרא שבערביא, והלא מימרא זו קדמה בכמה מאות שנה לאיסלם, ולא על הערבים או הישמעאלים אנו דנים אלא על המוסלמים. וע"כ שאותם [ראשונים בפרובינציא] שכתבו כן לא היו בקיאים בטיב אמונתם, או שבזמנם עדיין לא השתנתה אמונתם לגמרי, [הכבוש והכפיה היו יחסית מהירים אבל לשנות אמונות שבלב לוקח זמן], ואין לזה כל קשר למה שאנו מכירים היום. [דעת לנבון נקל שאם דנים על גוי בזמן מסוים אם הוא עע"ז וצריכים להביא ראיה לזה ממה שנאמר מאות שנים קודם על אומתו, שזה מוכיח שאין מכירים מקרוב ובברור את אמונתו].

ובלא"ה יש לפרש דבריהם כנ"ל דהוי ע"ז לדידן. כלומר שכיון שאסורה לנו אמונתם כיון שהיא מבטלת כה"ת, על כן כל ניהוג ענין מדיני דתם מחשיב כלפינו כע"ז, גם אם הוא נעשה על ידם. אך לא שנאסר הדבר על ב"נ עצמם להאמין באיסלם.

ודעת הרמב"ם והרשב"א ועוד הרבה ברורה שאין כאן ע"ז כלל כמפורש בדבריהם.
[בהערה 96 הביא מח"א שהרמב"ם רצה רק לפיס את עובדיה הגר ולכן כתב לו שאין הישמעאלים עע"ז....].

ולגבי דעת הר"ן כבר כתבתי לעיל שמפורש בדבריו שאינם עע"ז.

אם יש לשונות כאלו בפוסקים האחרונים אין להוכיח מהם כלום כי מאות שנים משמש ביטוי זה - עע"ז ככנוי לכל גוי באשר הוא.

יש עוד הרבה דברים תמוהים בדבריו [כמו שרבוב לא תחנם לענין] ולא אאריך. רק אומר שמעודי לא שמעתי שהר"י אלחריזי לפוסק נחשב... ומרעיון כזה לבד אפשר לחבר עוד פרק מבדח במיוחד בתחכמוני.

ועל עיקר הדבר היכן נאסר האיסלם לב"נ ומכח מה לא מצאתי שדן כלל כ"ש שלא השיב.

[זנב לשועלים]

ועל עיקר הדבר היכן נאסר האיסלם לב"נ ומכח מה לא מצאתי שדן כלל כ"ש שלא השיב.

הרמב"ם כותב שאסור לב"נ לחדש לו מצוה או חג

[מה שנכון נכון]

ועל עיקר הדבר היכן נאסר האיסלם לב"נ ומכח מה לא מצאתי שדן כלל כ"ש שלא השיב.

הרמב"ם כותב שאסור לב"נ לחדש לו מצוה או חג

ראה בדברי לעיל שהתיחסתי לזה.

[בברכה המשולשת]

יעויין במש"כ על כך מע"כ ידידי הרב שלמה אליעזר גליקסברג בשו"ת ניצני ארץ ח"א (מצוי באוצר)

טרחתי להשיגו [אינו בגרסא שבידי] ולא מצאתי שם כל ממש.

איך אפשר להביא ראיה לנד"ד מהתלמוד ע"ז יא: חמשה בתי ע"ז וכו נשרא שבערביא, והלא מימרא זו קדמה בכמה מאות שנה לאיסלם, ולא על הערבים או הישמעאלים אנו דנים אלא על המוסלמים. וע"כ שאותם [ראשונים בפרובינציא] שכתבו כן לא היו בקיאים בטיב אמונתם, או שבזמנם עדיין לא השתנתה אמונתם לגמרי, [הכבוש והכפיה היו יחסית מהירים אבל לשנות אמונות שבלב לוקח זמן], ואין לזה כל קשר למה שאנו מכירים היום. [דעת לנבון נקל שאם דנים על גוי בזמן מסוים אם הוא עע"ז וצריכים להביא ראיה לזה ממה שנאמר מאות שנים קודם על אומתו, שזה מוכיח שאין מכירים מקרוב ובברור את אמונתו].

ובלא"ה יש לפרש דבריהם כנ"ל דהוי ע"ז לדידן. כלומר שכיון שאסורה לנו אמונתם כיון שהיא מבטלת כה"ת, על כן כל ניהוג ענין מדיני דתם מחשיב כלפינו כע"ז, גם אם הוא נעשה על ידם. אך לא שנאסר הדבר על ב"נ עצמם להאמין באיסלם.

ודעת הרמב"ם והרשב"א ועוד הרבה ברורה שאין כאן ע"ז כלל כמפורש בדבריהם.
[בהערה 96 הביא מח"א שהרמב"ם רצה רק לפיס את עובדיה הגר ולכן כתב לו שאין הישמעאלים עע"ז....].

ולגבי דעת הר"ן כבר כתבתי לעיל שמפורש בדבריו שאינם עע"ז.

אם יש לשונות כאלו בפוסקים האחרונים אין להוכיח מהם כלום כי מאות שנים משמש ביטוי זה - עע"ז ככנוי לכל גוי באשר הוא.

יש עוד הרבה דברים תמוהים בדבריו [כמו שרבוב לא תחנם לענין] ולא אאריך. רק אומר שמעודי לא שמעתי שהר"י אלחריזי לפוסק נחשב... ומרעיון כזה לבד אפשר לחבר עוד פרק מבדח במיוחד בתחכמוני.

ועל עיקר הדבר היכן נאסר האיסלם לב"נ ומכח מה לא מצאתי שדן כלל כ"ש שלא השיב.

א. למה לומר שהראשונים בפרוביניציא לא היו בקיאים באמונתם? ולא מצאנו שהיה שינוי למעליותא באמונת האיסלאם מזמנם ועד זמננו (פולחן האבן קיים גם היום)
ב. איך אפשר לפרש דבריהם שזה רק ע"ז לדידן אם הם מסתמכים על דברי הגמ' שדברה על ע"ז לדידהו?
ג. בדעת הרמב"ם יש עיקולי ופשורי בזה כמבואר במאמרו של הגאון רבי ישראל אריאל בצפיה ג. ולגבי דעת הרשב"א שמעתי מהר"מ רזיאל בשם הגריש"א שהביא ראיה מתשובתו בעניין שחיטה לכיון מכה שזה ע"ז.
ד. בדעת הר"ן הבינו הצי"א והגריש"א שזה ע"ז ממש- אז רשאי כתר"ה לחלוק אך לא לדחות הסבר זה לגמרי.
ה. אם יש שימוש הלכתי בהיותם עוע"ז בפוסקים אחרונים (ויש) זה ודאי ראיה.
ו. הדיון שם בעניין לא תחנם עניינו בהגדרת גוי סתם מול עוע"ז, שנדון אצל כמה מחכמי זמננו והוא נוגע מאוד להגדרת ע"ז לדידהו.
ז. עיקר הדבר שאיסלאם נאסר לבני נח מכח איסור ע"ז- ועל עצם איסור ע"ז לא צריך להביא ראיה

[מה שנכון נכון]

א. למה לומר שהראשונים בפרוביניציא לא היו בקיאים באמונתם? ולא מצאנו שהיה שינוי למעליותא באמונת האיסלאם מזמנם ועד זמננו (פולחן האבן קיים גם היום)
ב. איך אפשר לפרש דבריהם שזה רק ע"ז לדידן אם הם מסתמכים על דברי הגמ' שדברה על ע"ז לדידהו?
ג. בדעת הרמב"ם יש עיקולי ופשורי בזה כמבואר במאמרו של הגאון רבי ישראל אריאל בצפיה ג. ולגבי דעת הרשב"א שמעתי מהר"מ רזיאל בשם הגריש"א שהביא ראיה מתשובתו בעניין שחיטה לכיון מכה שזה ע"ז.
ד. בדעת הר"ן הבינו הצי"א והגריש"א שזה ע"ז ממש- אז רשאי כתר"ה לחלוק אך לא לדחות הסבר זה לגמרי.
ה. אם יש שימוש הלכתי בהיותם עוע"ז בפוסקים אחרונים (ויש) זה ודאי ראיה.
ו. הדיון שם בעניין לא תחנם עניינו בהגדרת גוי סתם מול עוע"ז, שנדון אצל כמה מחכמי זמננו והוא נוגע מאוד להגדרת ע"ז לדידהו.
ז. עיקר הדבר שאיסלאם נאסר לבני נח מכח איסור ע"ז- ועל עצם איסור ע"ז לא צריך להביא ראיה

לומר שיש עקולי ופשורי בדעת הרמב"ם הרי"ז כנשבע לשנות את הידוע.

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יא הלכה ז

וכן כל עכו"ם שאינו עובד עכו"ם כגון אלו הישמעאלים יינן אסור בשתייה ומותר בהנייה וכן הורו כל הגאונים. [הנסוח המשעשע מהצנזור. במקור: גוי].

שו"ת הרמב"ם סימן תמח

תשובה שעשה הרב לישמעאל אחר שנתגייר, הגיעו אלינו שאלות מרנא ורבנא עובדיה המשכיל המבין גר צדק ישלם יי' פעלו ותהי משכורתו שלמה מעם יי' אלהי ישראל אשר בא לחסות תחת כנפיו שהיה ישמעאל ונתגייר. שאלה על אלו הישמעאלים שאמרת שאינם עובדי ע"ז ואמ' לך רבך שהם עובדי ע"ז והאבנים שמשליכין בתרפותן הן למרקוליס והשיב לך שלא כהוגן עד שנתעצבת אל לבך ונכלמת וקרא עליך ענה כסיל כאולתו.
תשובה אלו הישמעאלים אינם עובדי ע"ז כלל, וכבר נכרתה מפיהם ומלבם והם מיחדים לאל יתע' יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי ולא מפני שהם משקרים עלינו ומכזבים ואומ' שאנו אומרים שיש לאל יתעלה בן נכזב כך אנחנו עליהם ונאמר שהם עובדי ע"ז. התורה העידה עליהם אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. והיא העידה עלינו שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. ואם יאמר אדם שהבית שהם מקלסין אותו בית ע"ז הוא וע"ז צפונה בתוכו שהיו עובדין אותה אבותיהם באותו הבית מה בכך. אלו המשתחוים כנגדו היום אין לבם אלא לשמים. וכבר פירשו רז"ל בסנהדרין שאם השתחוה אדם לבית ע"ז [והוא] סבור שהוא בית הכנסת הרי לבו מסור לשמים. וכן אלו הישמעאלים היום כולם טף ונשים נכרתה ע"ז מפיהם וטעותם וטפשותם בדברים אחרים היא שאי אפשר לאומרו בכתב מפני פושעי ורשעי ישראל, אבל ביחוד השם יתעלה אין להם טעות כלל ובאמת שהיה לישמעאלים מקודם באותם המקומות שלשה מיני ע"ז פעור ומרקוליס וכמוש, והם עצמם מודים בדברים אלו היום וקוראין להם שמות בלשון ערבי. פעור עבודתו שיפעור עצמו לפניו או שיניח ראשו ויגביה ערותו למולו כמו שאלו הישמעאלים משתחוים היום בתפלתם ומרקוליס עבודתו ברגימת האבנים וכמוש עבודתו בפריעת הראש ושלא ילבש בגד תפור ודברים אלו כולם מפורשים וידועים אצלנו מקודם שתעמד דת הישמעאלים, אבל הישמעאלים היום אומרים זה שנפרע ראשנו ושלא נלבש בגד תפור בתפירות הוא כדי להכנע לפני האל יתעלה ולזכור היאך יעמוד האדם מקברו, וזה שנשליך האבנים בפני השטן אנו משליכים אותם כדי לערבבו. ואחרים מפקחיהם נותנים טעם ואומרים צלמים היו שם ואנו רוגמים במקום הצלמים כלומ' שאין אנו מאמינים בצלמים שהיו שם ודרך בזיון להם אנו רוגמין אותן ואחרים אומרים מנהג הוא כללו של דבר אע"פ שעיקר הדברים יסודם לע"ז אין אדם בעולם משליך אותם האבנים ולא משתחוה לאותו המקום ולא עושה דבר מכל הדברים לשם ע"ז לא בפיו ולא בלבו אלא לבם מסור לשמים.

וכ"כ בנו רבי אברהם בשו"ת סימן נו

אם היה משומד לע"ז כדין גוי. ואם היה משומד לדת הישמעאלים כדין גוי ישמעאלי, אסור בשתיה ואינו אסור בהנאה.

והוא פשוט בדברי הפוסקים שכן דעת הרמב"ם ושהוא מרא דהאי שמעתא במקומות לאין ספור.

מול הדברים הפשוטים הללו שלא נחלק עליהם אדם מעולם הציב בעל המאמר שתי תשובות מהרמב"ם הסותרות לדעתו ד"ז.
האחת בסימן קמח שבו כתב שאיסור לא תחנם שנלמד ממנו [לדעת הרמב"ם עיין מנ"ח תכו] איסור הצלת גוי שוה בנוצרי וישמעאלי. עכ"ד. ואין מכאן כל סרך ראיה. לפי שאיסור לא תחנם אינו שייך כלל לדין עע"ז אלא נאמר בכל גוי. [ולזה כונתי ששרבב לכאן ענין ל"ת]. והמתירים בנו דבריהם על השמטת הצנזור בב"ח חו"מ סימן רמט. ובב"י שם כתב שגם לגירסא עע"ז לא בא לאפוקי ישמעאלים ע"ש, [ומדבריו תשובה ברורה למה שכתבת באות ה], וכבר האריכו בזה בענין היתר מכירה וכידוע. [גם אם נניח שיש דעות אחרות, האם זו סבה להניח כן בדעת הרמב"ם. ואדרבה במקום להביא ראיה מדברי הרמב"ם שלא תחנם שייך בכל גוי, אזיל כלפי איפכא ויוצר סתירה דמיונית. ועיין עוד ברמב"ם פ"י מע"ז שעובר מלשון עע"ז ללשון גוי באיסור ב"ת וכנגדם מציב ג"ת, והוא כדברי הב"י שאין לבנות על דיוקים מלשון זו, ודאי לא בשביל ליצור סתירה].

השניה מסימן רסט ששם כתב הרמב"ם ואלה הישמעאלים אינם רחוקים מעבודה זרה יותר מקטן בן יומו, שאמר רב שהוא מנסך, והלכה כמותו. ותכלית מה שהקלו כל הגאונים ביינם של אלו, (שיהיה) מותר בהנייה, ותו לא, אבל (שיהא מותר) בשתייה, לא נשמע זה משום בעל הוראה. עכ"ל. ומכאן אין כל ראיה שאמונתם כפי שהיא היום אסורה להם כע"ז, כיון שמעשיהם כקטן שאינו יודע בטיב ע"ז, אלא נסרכים מאבותיהם ותו לא, ובעניני ע"ז אחר כונת הלב הן הדברים. [אלא שמדבריו יוצא שיינם אסור בשתיה גם מדין זה ולא רק מגזרת בנותיהם]. וכעי"ז יש לפרש הלשון באשכול שהוא עע"ז ואינו מכיר שהוא עובד. ועל זה הביאו ראיה מהתלמוד.
ובכל אופן גם אם היתה באמת סתירה מתשובה זו, אין זה כדאי לדחות דברי הרמב"ם במשנה תורה ובאריכות בתשובתו הנ"ל, ובכל הפוסקים בדעתו. וזה פשוט לכל מי שיודע מעט מכללי ההוראה.

המקשן שניסה ליצור סתירה בדברי הרמב"ם ניסה לתרצה בשני אופנים. את הראשון לא הבנתי כלל. והשני דברים בטלים וכבר הזכרתיו לעיל.

לאות ז. במחילה אני יודע שאסור לב"ן לעבוד ע"ז... אלא שא"א להגדיר דבר כע"ז לפי החשק בלי ראיות [אם לא לצורך פשקוויל]. וזו היתה שאלתי על סמך מה מוגדרת אמונת האיסלאם כע"ז. [מי הזכיר את פלחן האבן מלבד רבו העלום של עובדיה הגר שחטף מנה אפים מהרמב"ם על זה. ובויקפדיה מצאתי בדיוק כמ"ש הרמב"ם - שזריקת האבנים היא לרגום את השטן].

למה שהראשונים בפרובינציא שאולי לא ראו מוסלמי מימיהם יהיו בקיאים באמונתם, וכבר כתבתי לעיל דעת לנבון וכו' ע"ש.
מה שכתבתי שחל שינוי באמונתם הוא במעבר מהאמונה הקודמת שלהם לאיסלם. ושו"ר שכעין דברי כתב ביבי"א ח"ז יו"ד סי"ב שאת דברי אותם ראשונים יש לפרש על הישמעאלים בדורות הראשונים שהיו עדיין אדוקים בע"ז ע"ש. [ושם כתב שאם היה שמיעא ליה לר"ן כל דברי הרמב"ם בתשובה היה חוזר בו. אלא שלדידי אי"צ לזה].

בדעת הר"ן. ראשית יש להוסיף מקור נוסף שראיתי ביב"א הנ"ל מדברי הר"ן על הרי"ף [ע"ז כו: מדה"ר] שכתב בשם הרמב"ן מהגאונים ובשם הרמב"ם שאין הישמעאלים עובדי עבודה זרה.
לא זכיתי לתשובה היכן כתב הצי"א שאסור לישמעאלי להאמין באיסלם. כל שהוציא [בחלק יד סימן צא] מדברי הר"ן הוא לאסור עלינו להכנס למסגד, ומזה אין כל ראיה. [לדוגמא, יש דעות שאין איסור ע"ז בשתוף לב"נ וע"כ אין איסור להם להאמין בנצרות, וכי לא כתבו אותם פוסקים שהנוצרים עע"ז. אלא מאי הא לן והא להו. ופשוט].

בשמועות בעל פה אין לי עסק.

גם דעת הרשב"א ברורה, אלא שלא ידעתי אם שוה הטירחה להביא דבריו ולהוכיח דעתו, ולבסוף יתנפץ הכל בציון לאיזה ספר ממחברי זמנינו...

[בברכה המשולשת]

ראשית, גילוי נאות- מלבד שהמחבר הוא ידי"ן הרי שאני הקטן למדתי עמו סוגיא זו הדק היטב ואף ערכתי תשובה זו (ודוק- אין זה מאמר אלא תשובה הלכה למעשה, ויעויין בהסכמות לספר ששיבחו את המחבר על דרכו הבהירה בהלכה) לדפוס.
שנית, למה לומר שהראשונים בפרוביציה לא ראו מוסלמי, כאשר המדובר הוא גם בקדמוני חכמי פרוביציה בזמן שהיו מוסלמים בספרד הסמוכה.
שלישית, המחבר הביא גם תשובת גאונים בעניין זה, והם חיו בין המוסלמים.
רביעית, הצי"א נקט שהאיסלאם הוא ע"ז אלא שהשאלה שנשאל היה על כניסה לבית תיפלתם ועל זה השיב, אך בתוך דבריו כתב שזו ע"ז.
חמישית, כן נקט גם האדמו"ר מקלויזנבורג בתשובה מקיפה.
שישית, הדיון בדעת הרמב"ם אינו המצאה של המחבר אלא נדון כבר במאמרו הנ"ל של הגאון רבי ישראל אריאל. (והראיה מויקיפדיה איני מבין)
שביעית, אדרבה יסביר כתר"ה למה אין דברי הרשב"א בעניין שחיטה ראיה כלל .(כאשר גדולי נו"כ על השו"ע שקלו וטרו בדבר)
שמינית, לענ"ד יש לומר איפכא- אליבא דכו"ע הוי האיסלאם ע"ז אלא שאין שם חשש ניסוך שכן לפי ע"ז שלהם יש איסור על יין.
סוף דבר, לענ"ד הנחת היסוד היא שכל דת של הגויים היא בגדר ע"ז ועל הטוען אחרת להביא ראיה וכל שיש ספק דק בדבר העמד הדבר על חזקתו שהווי ע"ז

[עזריאל ברגר]

הרמב"ם מביא בכ"מ בהלכות (מלכים ו)מלחמות שיש אפשרות לגוי (אפילו עובד ע"ז!) לקבל עליו שבע מצוות.
והנה בפשטות הגוי הזה עד עתה עבר עליהן, ולמה לא ייהרג?
אלא בפשטות מכיוון שגדל בין אחיו עובדי ע"ז וכיו"ב - הרי הוא כתינוק כנשבה!

[מה שנכון נכון]

א"א לפרש את פ"ח הלכות ט י בתינוק שנשבה דוקא.
ובלא"ה זה מנגד למפורש בפ"ט ה"א.
ולשאלה למה לא הורגים אותן עיין בספר באר מרים שם.

[עזריאל ברגר]

א"א לפרש את פ"ח הלכות ט י בתינוק שנשבה דוקא.
ובלא"ה זה מנגד למפורש בפ"ט ה"א.
ולשאלה למה לא הורגים אותן עיין בספר באר מרים שם.

לא ראיתי שום דבר מפורש בענין זה במקורות שציינת ברמב"ם עצמו.
הספר באר מרים אינו תחת ידי. האם תוכל לצרף סריקה או קישור לאוצר?

עדכון: לינק להיברו-בוקס: http://www.hebrewbooks.org/rambam.aspx? ... &rid=14987

[פלוריש]

לגבי לא תחונם במוסלמים, ראו במאמרו המצורף של הרב עזריה אריאל:

שיטת הרב קוק בלא תחנם; התורה והארץ ח - הרב עזריה אריאל.doc

(229 KiB) הורד 408 פעמים