בברכה המשולשת כתב:א. למה לומר שהראשונים בפרוביניציא לא היו בקיאים באמונתם? ולא מצאנו שהיה שינוי למעליותא באמונת האיסלאם מזמנם ועד זמננו (פולחן האבן קיים גם היום)
ב. איך אפשר לפרש דבריהם שזה רק ע"ז לדידן אם הם מסתמכים על דברי הגמ' שדברה על ע"ז לדידהו?
ג. בדעת הרמב"ם יש עיקולי ופשורי בזה כמבואר במאמרו של הגאון רבי ישראל אריאל בצפיה ג. ולגבי דעת הרשב"א שמעתי מהר"מ רזיאל בשם הגריש"א שהביא ראיה מתשובתו בעניין שחיטה לכיון מכה שזה ע"ז.
ד. בדעת הר"ן הבינו הצי"א והגריש"א שזה ע"ז ממש- אז רשאי כתר"ה לחלוק אך לא לדחות הסבר זה לגמרי.
ה. אם יש שימוש הלכתי בהיותם עוע"ז בפוסקים אחרונים (ויש) זה ודאי ראיה.
ו. הדיון שם בעניין לא תחנם עניינו בהגדרת גוי סתם מול עוע"ז, שנדון אצל כמה מחכמי זמננו והוא נוגע מאוד להגדרת ע"ז לדידהו.
ז. עיקר הדבר שאיסלאם נאסר לבני נח מכח איסור ע"ז- ועל עצם איסור ע"ז לא צריך להביא ראיה
לומר שיש עקולי ופשורי בדעת הרמב"ם הרי"ז כנשבע לשנות את הידוע.
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יא הלכה ז
וכן כל עכו"ם שאינו עובד עכו"ם כגון אלו הישמעאלים יינן אסור בשתייה ומותר בהנייה וכן הורו כל הגאונים. [הנסוח המשעשע מהצנזור. במקור: גוי].
שו"ת הרמב"ם סימן תמח
תשובה שעשה הרב לישמעאל אחר שנתגייר, הגיעו אלינו שאלות מרנא ורבנא עובדיה המשכיל המבין גר צדק ישלם יי' פעלו ותהי משכורתו שלמה מעם יי' אלהי ישראל אשר בא לחסות תחת כנפיו שהיה ישמעאל ונתגייר. שאלה על אלו הישמעאלים שאמרת שאינם עובדי ע"ז ואמ' לך רבך שהם עובדי ע"ז והאבנים שמשליכין בתרפותן הן למרקוליס והשיב לך שלא כהוגן עד שנתעצבת אל לבך ונכלמת וקרא עליך ענה כסיל כאולתו.
תשובה אלו הישמעאלים אינם עובדי ע"ז כלל, וכבר נכרתה מפיהם ומלבם והם מיחדים לאל יתע' יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי ולא מפני שהם משקרים עלינו ומכזבים ואומ' שאנו אומרים שיש לאל יתעלה בן נכזב כך אנחנו עליהם ונאמר שהם עובדי ע"ז. התורה העידה עליהם אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. והיא העידה עלינו שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. ואם יאמר אדם שהבית שהם מקלסין אותו בית ע"ז הוא וע"ז צפונה בתוכו שהיו עובדין אותה אבותיהם באותו הבית מה בכך. אלו המשתחוים כנגדו היום אין לבם אלא לשמים. וכבר פירשו רז"ל בסנהדרין שאם השתחוה אדם לבית ע"ז [והוא] סבור שהוא בית הכנסת הרי לבו מסור לשמים. וכן אלו הישמעאלים היום כולם טף ונשים נכרתה ע"ז מפיהם וטעותם וטפשותם בדברים אחרים היא שאי אפשר לאומרו בכתב מפני פושעי ורשעי ישראל, אבל ביחוד השם יתעלה אין להם טעות כלל ובאמת שהיה לישמעאלים מקודם באותם המקומות שלשה מיני ע"ז פעור ומרקוליס וכמוש, והם עצמם מודים בדברים אלו היום וקוראין להם שמות בלשון ערבי. פעור עבודתו שיפעור עצמו לפניו או שיניח ראשו ויגביה ערותו למולו כמו שאלו הישמעאלים משתחוים היום בתפלתם ומרקוליס עבודתו ברגימת האבנים וכמוש עבודתו בפריעת הראש ושלא ילבש בגד תפור ודברים אלו כולם מפורשים וידועים אצלנו מקודם שתעמד דת הישמעאלים, אבל הישמעאלים היום אומרים זה שנפרע ראשנו ושלא נלבש בגד תפור בתפירות הוא כדי להכנע לפני האל יתעלה ולזכור היאך יעמוד האדם מקברו, וזה שנשליך האבנים בפני השטן אנו משליכים אותם כדי לערבבו. ואחרים מפקחיהם נותנים טעם ואומרים צלמים היו שם ואנו רוגמים במקום הצלמים כלומ' שאין אנו מאמינים בצלמים שהיו שם ודרך בזיון להם אנו רוגמין אותן ואחרים אומרים מנהג הוא כללו של דבר אע"פ שעיקר הדברים יסודם לע"ז אין אדם בעולם משליך אותם האבנים ולא משתחוה לאותו המקום ולא עושה דבר מכל הדברים לשם ע"ז לא בפיו ולא בלבו אלא לבם מסור לשמים.
וכ"כ בנו רבי אברהם בשו"ת סימן נו
אם היה משומד לע"ז כדין גוי. ואם היה משומד לדת הישמעאלים כדין גוי ישמעאלי, אסור בשתיה ואינו אסור בהנאה.
והוא פשוט בדברי הפוסקים שכן דעת הרמב"ם ושהוא מרא דהאי שמעתא במקומות לאין ספור.
מול הדברים הפשוטים הללו שלא נחלק עליהם אדם מעולם הציב בעל המאמר שתי תשובות מהרמב"ם הסותרות לדעתו ד"ז.
האחת בסימן קמח שבו כתב שאיסור לא תחנם שנלמד ממנו [לדעת הרמב"ם עיין מנ"ח תכו] איסור הצלת גוי שוה בנוצרי וישמעאלי. עכ"ד. ואין מכאן כל סרך ראיה. לפי שאיסור לא תחנם אינו שייך כלל לדין עע"ז אלא נאמר בכל גוי. [ולזה כונתי ששרבב לכאן ענין ל"ת]. והמתירים בנו דבריהם על השמטת הצנזור בב"ח חו"מ סימן רמט. ובב"י שם כתב שגם לגירסא עע"ז לא בא לאפוקי ישמעאלים ע"ש, [ומדבריו תשובה ברורה למה שכתבת באות ה], וכבר האריכו בזה בענין היתר מכירה וכידוע. [גם אם נניח שיש דעות אחרות, האם זו סבה להניח כן בדעת הרמב"ם. ואדרבה במקום להביא ראיה מדברי הרמב"ם שלא תחנם שייך בכל גוי, אזיל כלפי איפכא ויוצר סתירה דמיונית. ועיין עוד ברמב"ם פ"י מע"ז שעובר מלשון עע"ז ללשון גוי באיסור ב"ת וכנגדם מציב ג"ת, והוא כדברי הב"י שאין לבנות על דיוקים מלשון זו, ודאי לא בשביל ליצור סתירה].
השניה מסימן רסט ששם כתב הרמב"ם ואלה הישמעאלים אינם רחוקים מעבודה זרה יותר מקטן בן יומו, שאמר רב שהוא מנסך, והלכה כמותו. ותכלית מה שהקלו כל הגאונים ביינם של אלו, (שיהיה) מותר בהנייה, ותו לא, אבל (שיהא מותר) בשתייה, לא נשמע זה משום בעל הוראה. עכ"ל. ומכאן אין כל ראיה שאמונתם כפי שהיא היום אסורה להם כע"ז, כיון שמעשיהם כקטן שאינו יודע בטיב ע"ז, אלא נסרכים מאבותיהם ותו לא, ובעניני ע"ז אחר כונת הלב הן הדברים. [אלא שמדבריו יוצא שיינם אסור בשתיה גם מדין זה ולא רק מגזרת בנותיהם].
וכעי"ז יש לפרש הלשון באשכול שהוא עע"ז ואינו מכיר שהוא עובד. ועל זה הביאו ראיה מהתלמוד.ובכל אופן גם אם היתה באמת סתירה מתשובה זו, אין זה כדאי לדחות דברי הרמב"ם במשנה תורה ובאריכות בתשובתו הנ"ל, ובכל הפוסקים בדעתו. וזה פשוט לכל מי שיודע מעט מכללי ההוראה.
המקשן שניסה ליצור סתירה בדברי הרמב"ם ניסה לתרצה בשני אופנים. את הראשון לא הבנתי כלל. והשני דברים בטלים וכבר הזכרתיו לעיל.
לאות ז. במחילה אני יודע שאסור לב"ן לעבוד ע"ז... אלא שא"א להגדיר דבר כע"ז לפי החשק בלי ראיות [אם לא לצורך פשקוויל]. וזו היתה שאלתי על סמך מה מוגדרת אמונת האיסלאם כע"ז. [מי הזכיר את פלחן האבן מלבד רבו העלום של עובדיה הגר שחטף מנה אפים מהרמב"ם על זה. ובויקפדיה מצאתי בדיוק כמ"ש הרמב"ם - שזריקת האבנים היא לרגום את השטן].
למה שהראשונים בפרובינציא שאולי לא ראו מוסלמי מימיהם יהיו בקיאים באמונתם, וכבר כתבתי לעיל דעת לנבון וכו' ע"ש.
מה שכתבתי שחל שינוי באמונתם הוא במעבר מהאמונה הקודמת שלהם לאיסלם. ושו"ר שכעין דברי כתב ביבי"א ח"ז יו"ד סי"ב שאת דברי אותם ראשונים יש לפרש על הישמעאלים בדורות הראשונים שהיו עדיין אדוקים בע"ז ע"ש. [ושם כתב שאם היה שמיעא ליה לר"ן כל דברי הרמב"ם בתשובה היה חוזר בו. אלא שלדידי אי"צ לזה].
בדעת הר"ן. ראשית יש להוסיף מקור נוסף שראיתי ביב"א הנ"ל מדברי הר"ן על הרי"ף [ע"ז כו: מדה"ר] שכתב בשם הרמב"ן מהגאונים ובשם הרמב"ם שאין הישמעאלים עובדי עבודה זרה.
לא זכיתי לתשובה היכן כתב הצי"א שאסור לישמעאלי להאמין באיסלם. כל שהוציא [בחלק יד סימן צא] מדברי הר"ן הוא לאסור עלינו להכנס למסגד, ומזה אין כל ראיה. [לדוגמא, יש דעות שאין איסור ע"ז בשתוף לב"נ וע"כ אין איסור להם להאמין בנצרות, וכי לא כתבו אותם פוסקים שהנוצרים עע"ז. אלא מאי הא לן והא להו. ופשוט].
בשמועות בעל פה אין לי עסק.
גם דעת הרשב"א ברורה, אלא שלא ידעתי אם שוה הטירחה להביא דבריו ולהוכיח דעתו, ולבסוף יתנפץ הכל בציון לאיזה ספר ממחברי זמנינו...