הודעהעל ידי ידידיה » ה' מאי 15, 2014 3:44 pm
יי"כ גדול, כתוב בהיר מתומצת ועשיר בחומר. בעל המאמר שליט"א השאירני עם הרבה חומר למחשבה ועיון.
להלן הערה:
1. נכתב במאמר, "והנה טעמיה דמהרי"ל דאסר "משום דדמי לאבל שאם חל שלשים שלו בשבת מגלח בערב שבת ואם כלו הל' באחד בשבת אסור (לרחוץ) [לגלח] בערב שבת. הכי נמי לא שנא, ושניהם שוים דשניהם רק מנהגא" וטעמיה דמהר"י ווי"ל וז"ל "וראייה שהתיר מהר"ם לאבל שאירע יום ל' בשבת לרחוץ ביום ו' כיון דליכא אלא מנהג בעלמא מה שלא נהגו שלא לרחוץ תוך ל' והכא נמי אע"ג דל"ג בעומר ביום א' מ"מ הכא ליכא אפילו מנהג אלא מקצת בני אדם מחמירים" ע"כ, ומבואר דנמי מודה דבאבל כה"ג מחמירנן אבל הכא קיל דליכא אפילו מנהג רק מקצת מחמירים, ולכ' כוונתו כדמשמע בטור ועוד ראשונים דאיסור נישואים נתקבל בכל המקומו אבל איסור תספורת קיל, ובעיקר הדבר יש לעין דלא משמע דהיקל משום דיש מקומות דלא נהגו באיסור זה אחלא משמע דאף במקומם לא היה מנהג רק מקצת מחמירים ולפ"ז במקומיתינו דכולם מחמירים בזה יש לאסור, ברם במהרי"ל ושאר ספרי המנהגים בני זמנו דמהרי"ו משמע דהיה כן מנהג פשוט לאסור התספורת, וצ"ע".
האם אין זה מסתבר שמנהג שנקבע בטור בהחלט, יהיה חזק יותר ממנהג שלא הוחלט בפוסקים הראשונים, אלא שבדורותינו נהגו בו כולם?
ולפי זה איסור תספורת, אף שנהגו בו איסור כולם, קולתו הראשונה מימות הראשונים היא שעומדת לו.
2. נכתב במאמר, "וכעי"ז מטו משמיה דהאגרו"מ (מאסף לתורה והוראה חוברת ב עמ' 19) וז"ל דאין זה מכבוד שבת השבת שמסתפרים לכבוד ל"ג דנחשב כיו"ט שמרבן בו שמחה ואטין מסתפרים בערש"ק לכבוד השבת שקדושותה יתירה מל"ג" ועפ"ז כתב דסוף ימי האבילות שחל ביום א אין להתיר דהתם מה דמסתפר ביום א אין זה אלא משום דפסקו דיני אבילות, ע"כ, והנה לדבריו הוי לנוהגים היתר רק בל"ג משום דהוי יום שמחה אבל למנהג שמפסיקים אבילות בל"ג ל"ש טעם זה, וכבר כתבנו דפשטות לא היה כן המנהג במקומו דמהרי"ו, ועכ"פ ודאי הרמ"א והפוסקים התירו אף למנהג שמסתפרים מל"ג ואילך, ועוד לדבריו ל"ש טעם זה כלל בחל שלשים בשבת, וא"כ לא מובן, מה הביא מהרי"ו ראיה מהתם [ועיקר הדבר הארכנו במק"א דפשטות ל"ג אין נוהגין דיני אבילות משום דאין סיבה לאבילות ולא דהוי לכבודו דל"ג]"
לכאורה אף אם מפסיקה האבילות שלא לכבוד שמחת ל"ג בעומר, סוף סוף כיון שיש בו איזה דין שמחה מצד אחר, הרי נראה כ (או שבפועל ) מסתפר לכבוד יום השמחה, ונמצאת שבת ממועטת כבוד.
ולפי זה אף אם נסבור שאין ביום זה שום שמחה ואומרים בו תחנון, מכל מקום אנו שיושבים בעיר שיש הרבה שנוהגים זה ליום שמחה, אולי יש מיעוט כבוד שבת מחמת שיחשדודו שהסתפרנו בל"ג מחמת השמחה.
שוב, תודה רבה, ופוילאעס אעהלץ גיט!