פורום אוצר החכמה

שמעתי שיש מי שמתיר מטעם 'הואיל' והותרה שחיטה לצורך אוכל נפש להרוג יתושים ביו"ט, מה ידוע על כך?

דברים בשם אומרם:

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=279

בשם הגרשז"א נאמר שהיה מקום להתיר, אבל אחר שאין המנהג כן, יש לאסור.
ויבואו החכמים ויתקנו

משה מ כתב:בשם הגרשז"א נאמר שהיה מקום להתיר, אבל אחר שאין המנהג כן, יש לאסור.

מניין וכיצד נודע שאין "המנהג" כן?

זה מחזיר אותי אחורה כמה שנים טובות.
היה זה בחג הסוכות וכידוע שלתוך הסוכות באים בדרך כלל דבורים בפרט כאשר יש שם כנהוג דבש וכו', והיה זה בפעם הראשונה לערך שאכלתי אצל חותני שליט"א ולפתע הגיע דבורה וכולם ברחו ואני לתומי הרגתי אותה על המקום.
והוא כמעט התעלף איזה חתן הוא קיבל.
בסופו של דבר ישבתי עמו והוכחתי לו שאין כל איסור בדבר, ואולי גם בשבת מותר לעשות כן, שאינה לצורך גופו וכו' וראה משנה ברורה, ומאז אני מורה לכולם ביום טוב בפרט בחג הסוכות להרוג תיכף את הדבורה ולא להפריע לחג.

עיין קובץ קול התורה חוברת ס"ו דיש מאמר בזה מח"א, ומסיק שם דקשה להקל להתיר הריגת דבורים ביו"ט עיי"ש.

כבר טחנתי את הדבר עד דק ומידי שנה אני מנהל ויכוחים בעניין.
בכל אופן אשמח אם תוכל לשים קישור.

לומד_בישיבה כתב:ואולי גם בשבת מותר לעשות כן, שאינה לצורך גופו וכו' וראה משנה ברורה

מה זאת אומרת?

התכוונתי לסוגיא באו"ח סימן שט"ז יעו"ש כל העניין.

כידוע הרעיון מר' שלמה זלמן.
אבל ר' יצחק זילברשטיין מביא מחתנו ר' דב קוק שמביא מהרשב"א בביצה שאוסר לכבות גחלת ביו"ט, ואף לצורך, מפני שאינו נהנה מגוף המלאכה אלא זה סילוק המפריע, וזה אסור אף לצורך אוכל נפש, וה"נ כאן אינו חפץ בזבוב אלא שלא יפריע לו וממילא אסור ביו"ט, ודפח"ח.

לומד_בישיבה כתב:התכוונתי לסוגיא באו"ח סימן שט"ז יעו"ש כל העניין.

הרב זרע הארץ.
כתבתי בקיצור וכוונתי הייתה לסוגיא של צד שו"ע שט"ז.
--
וברוך שכיוונתי. אכן גם בקול התורה הגרשז"א ז"ל דן סביב הסוגיא של צד אצל שבת ועיין מה שהביא שם מהרב קורן ועוד - והיא סוגיא ארוכה.
--
ככלל לדעתי דבר זה חייבים לדעת כי קורה פעמים שמוצאים בשבת עכביש אשר מפחיד את הילדים או שמגיע דבור על האוכל בשולחן שבת - האם צריך לברוח מן הבית אם לאו.

בס"ד

מעניין, התזת ספריי עלול להיות בזה בעייה של זורה, ויש לדון.

יישר כח לכל המגיבים.
כח הרבים, בתוך כמה שעות - כזה יבול בכמות ובאיכות!

מעיון בספר הנייר עולה כי הדעה המתרת לא הסתמכה על סברת מתוך שהותרה שחיטה, אלא מצד סברת 'צורך הנאת גופו' בפנ"ע, וזה חידוש טפי. ואולי גם כוונתו לזה, וצ"ע.

זה תליא בדברי הרמ"א והמשנ"ב בעניין יורק לרוח

נוטר הכרמים כתב:מעיון בספר הנייר עולה כי הדעה המתרת לא הסתמכה על סברת מתוך שהותרה שחיטה, אלא מצד סברת 'צורך הנאת גופו' בפנ"ע, וזה חידוש טפי. ואולי גם כוונתו לזה, וצ"ע.

אם אין צורך כלל ל"א מתוך. [י"א מדאוריתא וי"א מדרבנן].
ובעיקר הדבר שאמרינן מתוך בשחיטה כ"כ המ"ב תקיח סק"א.

בברכה המשולשת כתב:זה תליא בדברי הרמ"א והמשנ"ב בעניין יורק לרוח

בעניין זורה ראה שמירת שבת פרק כה ס"ק לא יעו"ש.
ומה שכתבתי שפעמים שגם בשבת מותר, כוונתי, במקום שהדבור או ההכביש וכדומה מפחיד מאוד את הילדים וכדו', ויש לדון בזה משום גורם לצער מרובה עיין שט"ז במ"ב ס"ק מ"ו.

לומד_בישיבה כתב:ומה שכתבתי שפעמים שגם בשבת מותר, כוונתי, במקום שהדבור או ההכביש וכדומה מפחיד מאוד את הילדים וכדו', ויש לדון בזה משום גורם לצער מרובה עיין שט"ז במ"ב ס"ק מ"ו.

יהא רעוא דתשרו תרבא! הדבר פשוט שכזה דבר לא נקרא צער מרובה לענייננו.

חשבונות, האם אתה כותב מתוך ידיעה או סתם כך.
כי כבר היו לי שתי מקרים שנכנס איזה שרץ לביתם של שכנים בשכונה שלי בשבת, והילדים שם הסתגרו באחד החדרים שהם אינם יוצאים משם עד שזה יילך, וכשבאתי לשם ראיתי, שהם מאוד בפאניקה, ודרכתי על השרץ כפי המבואר בשו"ע - ובשבת בבוקר עליתי לאחד הפוסקים המפורסמים אשר גר קרוב אלי, והוא אמר לי אז עשית בדיוק מה שאני הייתי עושה.
אולי אין צריך לפרסם את הדבר ובפרט שאאל"ט בשו"ע הרב מובא שבעל נפש יחמיר וכדומה, אך אשמח מאוד לדעת מהו המקור שלך שהתקף פאניקה וחרדה אינו בגדר מצטער.
ובעניין דבורה. - בזמנו התקשרתי למד"א ונאמר לי שאחוז גבוה באוכלוסייה, איני זוכר את המספר במדוייק עלולים לפתח מחלה בעקבות עקיצה של דבורה רגילה, ויש להם זריקה שהם נותנים מטעם משרד הבריאות.
כך. שמאוד מסקרן אותי לדעת מהיכן אתה שואב את הידע שלך.

הלכות שבת, זה לא הולך לפי הגיון סתם כך, אמנם יש הרבה מה לחדש בזה גם מצד סברא, אך קודם כל צריך לדעת טוב את ההלכות, דרך משל, התזת ספריי בזמנו אמרתי על זה שיעור, ואכן הגיעו למסקנא שלא כדאי כל כך להתיז בשבת ספריי, ואין איש שם על לב, או דרך משל, כפתור שנופל בשבת, העולם מקפיד שלא להרים אותו בשבת, בשעה שאין כל איסור. ועוד הרבה כאלה.

ועיין גם בשו"ת מנחת יצחק חלק י סימן כז ע"ד שאלתו, הנחוצה לרבים, בענין זבובים ופרפרים למיניהם, שמצויים לאלפים בימי הקיץ במקומכם, ואור עלקטערי מושך אותם, ובשבת קודש שרובם משאירים את האור דולק בלילה בכמה חדרים, ובין זה גם בבית הכסא, ואם משאירים החלון פתוח אז נכנסים זבובים אלו למאות, ובביה"כ הבנוי באופן שיש שטח גדול למים, ועדיין חיים זמן מה בתוך המים, - וע"ז נשאלת השאלה אם מותר למשוך בברז להוריד המים אחרי שעשה צרכיו, שאז ע"י הורדת המים ודאי ימותו גם הזבובים שבתוך המים, ואם לא יוריד המים יגרום בזיון לאלו שישתמשו בביה"כ אחריו, וכמובן שגם להראשון גורם אי נעימות, ואם אין היתר בזה, אז מה העצה משום כבוד הבריות עכת"ד. יעו"ש כל העניין. ועוד הרבה פוסקים הדנים בסיטואציות שונות של הריגת בעלי חיים בשבת במקום שנחשב למלאכה שאינה צריכה לגופה.
--
פעם ראיתי בחז"ל, שאיש אחד היה נזהר בשבת שלא לדרוך על נמלים וכו' ובסופו של דבר התפקר רח"ל.
איני מצליח להיזכר היכן מדרש זה, אך אשמח אם מישהו ישיב לי אבידתי.

שו"ת יביע אומר חלק ד - אורח חיים סימן לז

לכבוד ידידי הרה"ג חו"ב ר' יעקב שמש שליט"א. ירושלים.

אחרי עתרת החיים והשלום וכט"ס. אודות מה שכתבתי בשו"ת יביע אומר ח"ג (חאו"ח סי' כ) להתיר לזלף פליט בשבת מהמשאבה המיוחדת לכך להבריח את הזבובים והיתושים, ובלבד שישאר חלון אחד פתוח שיוכלו הזבובים לצאת משם, כדי שלא יהיה פסיק רישיה בהריגת הזבובים. וגם לא יזלף כלפי הזבובים עצמם רק באויר. והעיר ע"ז דאמאי לא ניחוש למ"ש הרמ"א בהגה (ס"ס שיט) שהרוקק ברוח בשבת והרוח מפזר הרוק חייב משום זורה. וה"נ כשמזלף הפליט ע"י המשאבה דמי לזורה ורוח מסייעתו, שהניפוח במשאבה מפזרת הפליט לחלקים דקים, אחת הנה ואחת הנה. עכת"ד.

(א) והנה מקור דברי הרמ"א בירושלמי ....

יישר כוחך רחמים.
זה לא על רגל אחת התשובה שם.
ובאמת שלא באמתי לקבוע הלכה, ביקשתי להדגים שיש דברים בשבת שגם המחמירים משום מה לא ראיתי שנמנעים - וכנראה שזה מחוסר ידיעה.
--
לחשבונות. יתכן שביקשת לומר שיש הבדל בין צער לבין היזק בגוף וכמבואר בפוסקים. אך "התקף פאניקה" יתכן בהחלט שנחשב היזק בגוף. ועל הנפש גם מחללים את השבת ומריעין כמבואר בשו"ע עוד יש לדון מזה שמותר להתלוות ליולדת והדברים ידועים.
ולכן גם הפניתי אותך למנחת יצחק שמתיר משום כבוד הבריות ומה שכתב שם שהוא מתעסק, יש לדון שהרי פסיק רישא הוא ואם משום פ"ר בדרבנן מה יעשה עם ר"י וכו'. והדברים ארוכים.

ר' לומד
לשון המשנ"ב הוא

שרי משום צערא בעלמא כדי שלא יוזק

התקף צרחות בנוסח איכס! ג'וק! תקראו לאבא/האח הגדול/האח הקטן שיבוא מהר, איננו נכנס בשופו"א תחת הגדרה נזק. אם כבודו מדבר על נזק נפשי ברמה של התקף חרדה אמיתי אז אכן מותר, אבל לא על זה דברנו.

ומ"מ אינני מבין למה הרג כת"ר את השרץ הנ"ל ולא סילקו במטאטא.

האמן לי שגם אני הייתי בפאניקה, ועד היום כשאני נזכר בזה בא לי להקיא.
אכן תחילה חשבתי שאצוד אותו וכו' אך הוא פשוט רץ האמן לי זה היה מפחיד.
בכל אופן אין כל ספק שיש לעשות שאלת חכם - וכל מקום לגופו של דבר.
אני מכיר איש מבוגר שאם נכנס אצלו צפור בבית הוא פשוט מתעלף.
וידוע על בחור שהיה סגור כמה דקות עם חתול בבית ולא עלינו ירד מזה מדעתו.
מאידך צריך להיזהר על חלול שבת - אך אם האשה והילדים נכנסים לפאניקה של ממש גם אז צריך לדעת מה לעשות ולא להיות צדיק הרבה.

איזה שרץ זה היה שגרם לתגובה כל כך קיצונית, (היתכן שבכלל לא מדובר בבעל חיים אלא במישהו כמו שר בממשלה?)

זה ממש לא נכון לשאול איזה שרץ.
בזמנו סיפר לי רופא בצבא, שיש חיילים בסיירת, שנתקפים בפאניקה ומתעלפים, כאשר מוצאים להם דם, ואין לדברים כל הסבר.
--
עתה נזכרתי בסיפור מעניין שחויתי, היה זה במלחמת המפרץ בתש"ן ונקלעתי לבית החולים ביקור חולים בירושלים, ולפתע נהיה אזעקה, כאשר הבית חולים היה אמור לקלוט את הנפגעים בכימי, וכו'. והנה בעת העזקה דיברתי עם פרו' דני צבעוני, היום בשערי צדק, והוא פרו' זה היה ממונה מטעם הצבא על כל המערכת בשעת המלחמה, פתאום תוך כדי דיבור איתו, אני רואה איך שהוא מחוויר מאוד ועומד להתעלף.
אז אחד מתעלף מאזעקה ואחד מגו'ק.

זרע הארץ כתב:כידוע הרעיון מר' שלמה זלמן.
אבל ר' יצחק זילברשטיין מביא מחתנו ר' דב קוק שמביא מהרשב"א בביצה שאוסר לכבות גחלת ביו"ט, ואף לצורך, מפני שאינו נהנה מגוף המלאכה אלא זה סילוק המפריע, וזה אסור אף לצורך אוכל נפש, וה"נ כאן אינו חפץ בזבוב אלא שלא יפריע לו וממילא אסור ביו"ט, ודפח"ח.

למיטב זכרוני מותר לכבות שריפה ביו"ט במצב שאם לא יכבו אותה יישרף האוכל, או יישרף הבית ולא יהיה לו מקום לאכול,
ויש לעיין אם זה נכון, ואולי שנוי במחלוקת, ואיך ללמוד מזה לעניננו.

עזריאל ברגר כתב:

זרע הארץ כתב:כידוע הרעיון מר' שלמה זלמן.
אבל ר' יצחק זילברשטיין מביא מחתנו ר' דב קוק שמביא מהרשב"א בביצה שאוסר לכבות גחלת ביו"ט, ואף לצורך, מפני שאינו נהנה מגוף המלאכה אלא זה סילוק המפריע, וזה אסור אף לצורך אוכל נפש, וה"נ כאן אינו חפץ בזבוב אלא שלא יפריע לו וממילא אסור ביו"ט, ודפח"ח.

למיטב זכרוני מותר לכבות שריפה ביו"ט במצב שאם לא יכבו אותה יישרף האוכל, או יישרף הבית ולא יהיה לו מקום לאכול,
ויש לעיין אם זה נכון, ואולי שנוי במחלוקת, ואיך ללמוד מזה לעניננו.

מח' ראשונים. ולהלכה פלוגתת שו"ע ורמ"א [תקי"ד א']. ויש לחלק.

זכורני בישיבה שאחד העיף מגבת על יתוש (או זבוב), וטען שהוא רק "מעלף" אותו ואינו הורג אותו לגמרי...

עובר ושב כתב:זכורני בישיבה שאחד העיף מגבת על יתוש (או זבוב), וטען שהוא רק "מעלף" אותו ואינו הורג אותו לגמרי...

נסתפקתי האם יש בזה טלטול מוקצה

נהר שלום כתב:

עובר ושב כתב:זכורני בישיבה שאחד העיף מגבת על יתוש (או זבוב), וטען שהוא רק "מעלף" אותו ואינו הורג אותו לגמרי...

נסתפקתי האם יש בזה טלטול מוקצה

גרף של רעי.

שכנתי התקשרה אלינו בזעקות שאני אבוא מהר כי נכנסה להם חיה נוראית הביתה.
הגעתי מצוייד במקל וכדו', וראיתי יצור הנראה כג'וק, אך בגודל של עכבר בינוני ומעלה, וכולם בהיסטריה, כולל בחורי הישיבה.
בבעיטה אחת הוא החזיר נשמתו לבוראו.
בוקר אחר היא מתקשרת לאשתי בשעה רבע לשבע בבוקר בהיסטריה - איך אפשר להזעיק אותי, ולא עזר שאמרה לה שאני בתפילה, כשחזרתי - היא המתינה ברחוב נסערת כדי שאסור לביתם מהר - כי עכבר נתפס במלכודת במטבח, והם לא מסוגלים להכנס למטבח, והכל הכל מלווה בפאניקה, שוב, כולל הבחורים ובעלה שאמר לי לאחר מכן שמסכנה אשתו, התחתנה עם בעל נכה בעניינים הללו...
כך שיש אנשים שעבורם יצורים אלו גורמים לפאניקה.
אני עצמי שברתי את עצם הבריח הימנית בערב פסח, והגעתי הביתה מביה"ח כמה דקות לפני ליל הסדר. לאחר ליל הסדר שכבתי לישון על צד שמאל ממוטט מעייפות, אך לפתע יתוש זמזם במוחי, כשאני אנוס לגמרי ללא יכולת אפילו לנפנף ביד שמאל הקבורה תחת גופי, וכ"ש לא ביד ימין השבורה. זה היה מייאש. בד"כ אני מדליק מאוורר בחדר בעונת היתושים, שהרי הם 'בריה קלה' המוברחת ממאוורר, אך שכחתי לעשות זאת מחמת התאונה. שמא גם אז היה מותר לבקש מאדם בריא למוחצו?