בדיקת סוטה בזמן הזה

[מעניינא דפרשא]

מעניינא דפרשה נשא

[חכם באשי]

בנוגע על בדיקת סוטה בזמה"ז, כתב רי"י סטל באחד מגליונות דאצ'ה.

[מרן המשגיח]

בנוגע על בדיקת סוטה בזמה"ז, כתב רי"י סטל באחד מגליונות דאצ'ה.

מישהו יוכל להביאו הנה?

[מה שנכון נכון]

תחליפי בדיקת הסוטה בזמן הזה
יעקב ישראל סטל | ח' סיון ה'תש"ע


אשה נשואה החשודה בזנות, על פי מצוות התורה יש להביאה לבית המקדש ולהשקותה ב'מים המאררים', מֵי כיור שפסוקי פרשת סוטה שבמקרא נמחו בהם. והיה אם זנתה – "צָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ"1 . כן נהגו כל ימי הבית עד שביטלה רבן יוחנן בן זכאי, בשלהי הבית השני2 .

בדורות שאחר כן הורגש חסרונו של 'מבחן הסוטה' המקראי, ועל כן באו 'בעלי שמות' וחידשו מעמד חילופי כאשר הם מאמצים תחליפים שונים לפרטים שחסרו להם מבדיקת הסוטה המקראית, כמו: כהן, עפר מקרקע המשכן או בית המקדש ומֵי כיור.

כן נאמר בטקסט מאגי מהגניזה הקהירית, הנושא את הכותרת 'ענין שׂוטה':

- – - ודע ובִּין, שמִן אלו השמות הסתורות, שהם שם המפורש, היו משקין את השׂוטה, ומכח השמות תצבה בטנה ותפול יריכה. ואלו הדברים עם אלו השמות היו כותבין לה, והם שם המפורש שהיה מזכיר כהן גדול בקדושה ובטהרה. והפסוק שיאמר: 'וכתב את האלות האלה הכהן בספר, ומחה אל מֵי המרים', שהם השמות עם האָלות שאמרנו למעלה – - -

וזה היא דרך הלקיחה שאנחנו עושים היום, על עסק שאין לנו לא כהן, ולא מים קדושים ולא משכן. דע ובִּין, שאם יהיה האדם ירא שמים בזה הזמן, וינקה נפשו מן החטאות ומן הזדונות וידרוך דרך הטהרה, וטהרה בגופו וטהרה בבשרו, ויטפל באלו השמות, ויתקן נפשו באלו הדרכים, הוא דומה למלאך ולכהן גדול, כל מה שיעשה לא יחזור פניו ריקם. ומִן תחִלת הדבר, יקח, תחת שאמר 'מים קדושים', תקח אתה מים נבועין מן עין נובעת, בכלי חרשׂ; ותחת העפר אשר למשכן, תלך אל בית הכנסת ותקח עפר מן ד' פינות ההיכל של תורה, מלמעלה ומלמטה, ותשליך אותו העפר במימי המעין שלקחתה, ותכתוב אלו השמות שכתבנו למעלה, ותמחוק אותן במים ותתן לאשה, ומיד תראה את הנס ואת רום גבורות י'הוה ונפלאות וכח שמותיו הקדושים. ברוך הוא וברוך שמו, חי וקיים לעולם. אמן3 .

בניתוח המעמד המתואר כאן כבר עסקו כמה חכמים, ולא נדרשתי אליו אלא רק כדי להוסיף פרט קטן לדברי האחרון שדן בסוגיה: ד"ר יובל הררי4 . אך קודם לכן אבהיר מהו 'היכל של תורה' הנזכר בטקסט, דבר שנעלם מכל העוסקים בענין.

י' הררי כותב (הסוגריים במקור): "תחת עפרו של המקדש הקדוש המקראי, המשכן, הציע את עפר המקום הקדוש של זמנו: 'תלך אתה אל בית הכנסת, ותקח עפר מן ד' פינות ההיכל של תורה [כלומר, ארון הקודש], מלמעלה ומלמטה'"5 . וכאן הבן שואל: אם 'היכל של תורה' הוא 'ארון הקודש' המצוי בימינו, אלא שהכותב כינהו 'היכל' כנהוג מקדמת דנא בארצות המזרח, מהו העפר המצוי בארבע פינותיו 'מלמעלה ומלמטה'? עפר זה כיצד הגיע לשם?

אך באמת, לנגד עיני כותב 'ענין שׂוטה', שפעל באחת מארצות המזרח, עמד 'היכל' שונה מן המוכר לנו. באותן ארצות, ולפחות במצרים ובבבל, ייחדו לספרי התורה חדר שלם בבית הכנסת, צר כעין מסדרון, שבסופו הוצב 'בית הספרים' – תיבה או ארון – שבו הניחו את ספרי התורה. כל אותו החדר כונה בפיהם 'היכל', ויוחסה לו קדושה יתירה6 . ועתה נבין כיצד הגיע העפר לארבעת פינות ה'היכל' ו'למעלה ולמטה'. שכנראה שה'היכל' לא היה מרוצף, כפי שבאותם זמנים לא רוצף שאר בית הכנסת7 .

וזו הסיבה שב'מגילת יוחסין' (מקור איטלקי בן-זמנו לערך של 'ענין שׂוטה') נזכר, שלבדיקת הסוטה נטלו מ"עֲפַר יְסוֹד הָאָרוֹן" (ראה בסמוך). כי למיטב ידיעתי לא היה מוכר באיטליה חדר ה'היכל', ולספרי התורה הקדישו 'ארון' בלבד, ולפיכך מספר הכותב, שבאיטליה נלקח העפר מ'יסוד הארון', מהקרקע שתחת ארון הקודש, כי בארון קודש עצמו ודאי שלא היה עפר.

אחרי הקדמה זו אגש לענין.

עיקר חידושו של י' הררי במאמרו, שר' אהרן הבבלי, בעל-סוד שגָלה מבבל לאיטליה הדרומית במאה התשיעית למניינם, בדק בפועל נשים שנחשדו בזנות בשיטה הדומה לזו של 'ענין שׂוטה'. הוא הסיק דבר זה מ'מגילת יוחסין' שכתב ר' אחימעץ בר' פליטיאל בשנת ד'תתיד, בה מסופר על ר' אהרן הבבלי:

וְשָׁם8 הֶרְאָה אוֹנִים / בְּהַפְסָקַת דִּינִים / כְּבִהְיוֹת הָאוּרִים / וִישִׁיבַת סַנְהֶדְרִין. וְתוֹרַת הַסּוֹטָה / שָׁם אִהֵל וְהִטָּה, / וְתַחַת עֲפַר קַרְקַע הַמִּשְׁכָּן / עֲפַר יְסוֹד הָאָרוֹן הֵכַן"9 .

סיפורו על חידוש מבחן הסוטה בסמיכות לאִזכור החלפת עפר המשכן בעפר ארון הקודש, אינו מותיר ספק באשר להוראת הדברים בכללם: בדיקת סוטה זו בוצעה באופן הדומה לנזכר ב'ענין שׂוטה'10 .

על כך ברצוני להוסיף דבר מעניין. הנה באיטליה, כתשע-מאות שנה לאחר ר' אהרן הבבלי, אנו שומעים על בדיקת סוטה המזכירה במעט את המסופר ב'מגילת יוחסין'. כן מספר ר' משה אזולאי על סבו, ר' חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א (תפד-תקסו), שעשה באיטליה את שלושים שנות חייו האחרונות:

עוד שמענו מעשה נורא ונפלא. שלעת זקנתו, אשר היה בק"ק ליוורנו, בא אליו אדם אחד חשוב, והוא כהן, בקובלנא על אשתו, לאמר לו, כי נסתרה אשתו עם איש אחד. והגאון הרב הנזכר למעלה [=החיד"א] עם דייני העיר המובהקים היו יושבים שם. ויאמר הרב, אשר כפי מצות התורה, מוכרח הוא לגרשה. ולא יכלו הדיינים להתאפק, ובפרט כי היו קרובים להאשה הנ"ל ורצו לחפות עליה. ויאמרו לו להרב: ילמדנו רבינו, מאין לו מקור דין זה לשפוט בלא עדים? אין זה אלא דברי נביאות, ולא בשמים היא!…

והגאון הנזכר לא השיב להם מאומה… ותהי עליו רוח ה', וישלח ויקרא את האשה, ותבא עליו לבית העליונה אשר שם היה חדר לימודו ובית תפלתו. וכראותו אותה ויקם מכסאו וילך להארגז אשר בו היו מונחים ספרי תורות, ויקח ספר תורה ויקרא באזניה פרשת הסוטה, בטעמי הנגינות. ויהי כהפנותה שכמה ללכת, ויקרא עליה הרב ז"ל, בקול רם: 'אם לא שטית' וגו', 'ואת כי שטית' וגו'. וכאשר שמה רגלה על המעלה הראשונה, לא הספיקה לרדת עד שפניה נהפכו לירקון ועיניה בלטו, וכל הכתוב בפרשת סוטה נתקיים עליה. ולקול צעקתה אשר צעקה בקול מר, באו הדיינים והרבה מאנשי העיר לראות את המחזה הנורא הזה. ויבהלו מאוד, ויקראו: הוציאו את הארורה הזאת ושמטוה, שלא תטמא את בית רבינו. ויאמר איש אל רעהו: עתה ידענו כי איש א'להים קדוש הוא, ודבר ה' יהיו בפיהו אמת11 .

אכן לא היתה כאן בדיקה באמצעות מים עפר ושמות קודש, אלא רק נקראה הפרשה באוזני האשה. אך מעניין ששתיים משלושת העדויות היחידות לבדיקת סוטה בזמן הזה באות מאותו מקום גיאוגרפי – איטליה. בזמנו וחוגו של ר' אהרן הבבלי היה מקובל להשתמש בשמות קודש, ולפיכך בדק את הנחשדת בשיטה הנזכרת ב'ענין שׂוטה', ובתקופתו של החיד"א, שהשימוש בשמות קודש לא היה מקובל ורגיל, נבדקה הנחשדת באמצעים שהיו אפשריים באותו זמן – קריאת פרשת סוטה באוזניה.

***

בגל' 96 הופיעה תגובת מערכת:

בסוף מאמרו 'תחליפי בדיקת הסוטה בזמן הזה' הביא רי"י סטל את המעשה על אודות החיד"א באיטליה שגרם לאשה סוטה להתוודות על עוונה. העירנו ר' חיים שולביץ כי המעשה התפרסם לאחרונה בספר 'ארחות יושר' מאת רבי חיים קניבסקי שליט"א, ואף הביא שם שלזכר הנס ציפו בזהב את שלש המדרגות העליונות המובילות לחדרו של החיד"א, והיו קיימות כך עד מלחה"ע השניה.

* ובענין זה, המציא לנו ר' יהושע מונדשיין מקור מעניין שהובא לעיונו על ידי אחד מחשובי חסידי ברסלב, בספר 'שיח שרפי קודש' (ברסלב), חלק ג, עמ' קנ, אות שעט:

"פעם יצא רינון על אמם של רבי יקותיאל ורבי יצחק בער, והביאו אותה לפני המגיד [=ר' יקותיאל; י.נ.] מטירהאוויץ לדון בדינה. עמד והוציא ספר תורה וקרא לפניה את פרשת סוטה שבתורה. וכשסיים את הקריאה אמר לה: "אויב ס'איז נישט אמת, זאלסטו האבן גוטע קינדער", "אם החשד אינו נכון [מברך אני אותך] שיהיו לך בנים טובים". וכך הווה, שאחר כך נולדו לה אלו שני הבנים הנ"ל רבי יקותיאל ורבי יצחק בער, שהיו אנשים צדיקים מופלגים מאד כידוע (מקודם לא היו לה בנים)".

במדבר ה, כז. איני נכנס לפרטי הדינים הכרוכים בהשקיית הסוטה, שאין זה מענייננו כאן. [↩]
עי' משנה, סוטה ט, ט. [↩]
'ענין שׂוטה' נתפרסם לראשונה על-ידי א' מרמורשטיין, ראה: A. Marmorstcin, Bcitrăgc zur Religionsgeschichte und Volkskundc II, Jahrbuch fur jüdische Volkskunde (1924-1925), pp. 375-383 . העתקתי כנוסח שפרסם י' הררי, 'מגילת אחימעץ ותרבות הכישוף היהודית: הערה על מבחן הסוטה', תרביץ, עה (תשס"ו), עמ' 194-193. שכן יש בו הצעות קריאה ותיקונים חדשים. [↩]
הררי, שם, עמ' 193 ואילך. לדיונים אחרים בטקסט, ראה שם, עמ' 193 הערה 25. [↩]
הררי, שם, עמ' 195. ההדגשות שלי. [↩]
ראה רמב"ם, משנה תורה, הל' תפילה יא, ב: "כשבונין בית הכנסת… ובונין בו 'היכל' שמניחין בו ספר תורה…"; תשובות הרמב"ם, ב, מהדורת י' בלאו, סי' קסג, עמ' 311: "המנהג הקדום בה, באלכסנדריא, מאז אנו זוכרים ואלה שקדמונו, שיעלו הכהנים להיכל ובית הספרים בו, ובעת שמחזירים פניהם אל הקהל, מחזירים אחוריהם אל ההיכל, בין שהוא סגור או פתוח. עד שאירע, שאחד מהקודמים מחה על זה ושלח אגרת, להביא ראיה לאיסור זה הענין, להחזיר אחוריהם לבית הספרים בגלל נשיאות כפים בהיכל…"; ר' אברהם בן הרמב"ם, ספר המספיק לעובדי השם, הוא כתאב כפאיה אלעאבדין, מהדורת נ' דנה, רמת-גן תשמ"ט, עמ' 98. וכבר דן בענין מ"ע פרידמן, 'מחלוקת לשם שמים: עיונים בפולמוס התפילה של ר' אברהם בן הרמב"ם ובני דורו', תעודה, י (תשנ"ו), עמ' 286-283. והוספתי על דבריו במאמר מפורט, שבכתובים, ולכך איני רואה צורך להאריך בו כאן, רק אוסיף ואציין, שלא רק ממצרים ובבל שמענו על חדר ה'היכל', אלא גם מארצות אירופה שעמדו תחת השפעתם, כמו: פורבאנס וספרד. [↩]
למרות שבאותם זמנים הכניסה ל'היכל' היתה מותרת ליחידי סגולה, חשובי העם ואנשי מעשה בלבד (ראה: מ"ע פרידמן, שם), לא נראה שהגבלה זו הִותה מכשול לקיום 'ענין שׂוטה', שכן ממילא חיוב נטילת עפר ה'היכל' מוטלת על "אדם ירא שמים הדומה למלאך ולכהן גדול", כי רק אדם כזה מהוה תחליף לכהן שבמבחן הסוטה שבמקרא. [↩]
בעיר אוריה, שבדרום איטליה. [↩]
ב' קלאר (מהדיר), מגילת אחימעץ לר' אחימעץ בירבי פלטיאל, ירושלים תש"ד, עמ' יז. תאריך חתימת 'מגילת יוחסין' מפורש בסופה, ראה: שם, עמ' נב. [↩]
ראה: הררי, שם, ובמיוחד עמ' 196-185. [↩]
קונטרס 'שבחי הרב חיד"א זלה"ה', בתוך: מעגל טוב, ליוורנו תרל"ט, דף כח ע"א-ע"ב; פיעטרקוב תר"ע(?), דף יט ע"א-ע"ב; מ' בניהו, 'שבחי הרב חיד"א', ספר החיד"א, ירושלים תשי"ט, עמ' קצ. מ'שבחי הרב חיד"א זלה"ה', לקח ר' מנחם מנדל קרענגיל לקונטרסו 'תו חיים' שבראש שם הגדולים השלם, א, מהדורתו, פאדגורזע תרס"ה, עמ' VII. ותודתי נתונה לר' שמואל אשכנזי שסייעני למצוא חלק מהמקורות. על קונטרס 'שבחי הרב חיד"א זלה"ה', ראה: מ' בניהו, שם, עמ' קעח-קצח; הנ"ל, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, ירושלים תשי"ט, עמ' תקל, תקלב-תקלד. [↩]