מבקש חכמה כתב:כותב הראב"ד בדרשה לראש השנה (עמ' ל):
ואל יאמר אדם ערב יום הכיפורים אפייס את חבירי כדי שיתפייס ממנ(ו)[י] המקום למחר וימחול לי, מפני שקרוב דבר זה למי שאמר אחטא ויום הכיפורים מכפר.
לא זכיתי להבין- אם החבר מתפייס מה החיסרון, ואם החבר אינו מתפייס כיצד יכפר יום הכיפורים. ומה הקשר ל"אחטא ויום הכיפורים מכפר"?
החסרון היא מה שממתין מלפייס חבירו עד ערב יום הכיפורים.
ואעתיק מה שכתב ב'משנה ברורה' (סימן תרו ס"ק א): "אע"פ ש
גם בשאר ימות השנה מחוייב לפייס למי שפשע כנגדו, מ"מ
אם אין לו פנאי הוא ממתין לפייסו על יום אחר, אבל בעיוה"כ מחוייב לתקן הכל כדי שיטהר מכל עונותיו כדכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם וגו'. וכ"ש אם יש בידו מן הגזל ואונאה וכל דבר הנוגע בממון יראה לתקן.
והוסיף ב'שער הציון' (שם ס"ק ב): "ונראה פשוט דבאיסור גזל ואונאה וכהאי גוונא, דידוע שהוא לאו הניתק לעשה דוהשיב את הגזלה,
אין רשאי להמתין עד ערב יום הכפורים, דכל שעה ושעה יש עליו חיוב עשה זו דהוא תקונו של לאו, ודומיא דכל עשה דאורייתא שחייבו חז"ל לעשותו בבוא זמנו, כמו לולב וברכת המזון וקריאת שמע וכדומה, וכל שכן בזה שעבר מתחלה על לאו דאורייתא".
היוצא לנו מכל זה, כי מי שיש לו פנאי לפייס את חבירו, והוא יושב וממתין לפייסו בערב יום כיפורים, בחשבון שעי"ז ימחול לו הקב"ה ביו"כ על חטאיו [מדה כנגד מדה], הרי הוא הולך וחוטא עד ערב יום הכיפורים, ובפרט כשעבר על איסור גזל ואונאה. וע"ז כתב הראב"ד: "שקרוב דבר זה למי שאמר אחטא ויום הכיפורים מכפר".