פורום אוצר החכמה

שמעתי בירושלים ת"ו בשם הרב הגאון מאור הגולה רבי ישראל סלאנט נ"י, בחשבו זה מאז להדפיס חידושי תורה מהגאונים וגדולי ישראל, המתקת חילוקם של תוס' (תענית ז, א) בין הלומד לתועלת שזה מותר ובין הלומד לקינטור שזה אסור. במסרו לנו כלל גדול אחד הוא, אם השלא לשמה אינו מעוות עיקר המצוה מותר, ואם יעותנה חטאת לד' היא ואסור.

ע"ד המשל, הקונה פרי עץ הדר לקיים מצוות ד' ככתוב ולקחתם לכם וגו' וכוונתו גם להתפאר בו, כי כאשר כולם ישכימו לפתחו לברך עליו הלא אז יגדילו כבודו, עכ"ז אם קנה האתרוג הזה ממעות כשרים אשר לו מיגיע כפו, אז גם האתרוג כשר ומותר. אך אם בגלל הכבוד הזה הגדיל לעשות לקנות האתרוג ממעות זולתו, שלווה ולא ישלם, הלא אז אתרוג הגזול הוא יקרא, והגזול דינו מפורש במשנה (סוכה כט, ב) כי פסול הוא.

וכן הוא בלימוד התורה, אם כוונתו לתועלת, שיהיה מורה הוראה בישראל, עכ"ז סדר לימודו להבין ולהשכיל כל שיטה לאמיתה, והאמת יורה דרכו, ואז מחשבת המועיל אינה ניכרת מתוך מעשיו ואינה פוגמת, לא כן הוא אם רצונו לקנטר חלילה, הלא אז גם תכלית לימודו אף לגלות פנים בתורה שלא כהלכה, להתיר גם את האסור ולאסור את המותר, פיגול הוא לא ירצה, ואסור לכל בני ישראל לעשות כן, וחי בהם כתיב.

כתוב בפסוק (ויקרא ה, יז), ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצוות ד' אשר לא תעשינה. שאל ר' חיים מאיר'ל מויזניץ, הוא היה 'חכימא דיהודאי', הרי מצוות ד' זה שכן יעשו, אם כן מה הפירוש מצוות ד' אשר לא תעשינה? ואמר, שיש 'מצוות' – 'אשר לא תעשינה'... שאסור לעשות. למשל,אחד אומר שמצוה לעקור את פלוני מן השורש. וה'מצוות' האלה, הן הן המצוות אשר לא תעשינה.

אך אם בגלל הכבוד הזה הגדיל לעשות לקנות האתרוג ממעות זולתו, שלווה ולא ישלם, הלא אז אתרוג הגזול הוא יקרא, והגזול דינו מפורש במשנה (סוכה כט, ב) כי פסול הוא.

אוצר החכמה כתב:בלי קשר לנושא האשכול

אך אם בגלל הכבוד הזה הגדיל לעשות לקנות האתרוג ממעות זולתו, שלווה ולא ישלם, הלא אז אתרוג הגזול הוא יקרא, והגזול דינו מפורש במשנה (סוכה כט, ב) כי פסול הוא.

חידוש קא חזינא הכא. האם כך הדין שאדם הלווה ממון כדי לקנות אתרוג ואין בכוונתו לשלם (שמסתמא על זה מדבר רי"ס) האתרוג פסול משום גזול? אולי משום שהוא כעין נתינה בטעות מצד המלווה שאילו היה יודע כן לא היה מלווהו?

הבה נתבונן כתב:בשעתו היה ת''ח מובהק שהוציא מכתב בגנות המחלוקת, וגם הוא לא היה קשור לשום מפלגה, רק כאב לו מאד ביזוי ת''ח, ואף היו איתו בדעה אחת רבים מהת''ח שבדור, ומתוך כאב רב הוא זעק על המצב הנורא של ההשתלטות על עם השם, וכי אסור להביע דעה? הרי תורה היא וללמוד אני צריך?

סופו היה שנבלע באדמה, וכל התלמידי חכמים שעזרו לו נשרפו למוות...

ובאמת הוא תמיהה רבה מדוע משה נלחם בו מלחמת חרמה, עד כדי רציחה ח''ו שנבלע באדמה, וכי זה יותר גרוע מהעגל? וכי זה יותר גרוע מהמרגלים? וכי זה יותר גרוע מהמתאוננים? ובפרט, שכביכול משה נלחם על כבוד עצמו?

נוטר הכרמים כתב:הבעיה המרכזית היא שישנם אנשים שהפכו את ה'שנאה' כמצוה גדולה הדוחה את כל התורה כולה, והכל תחת איצטלא של 'לשם שמים'.

רש"ר הירש כתב:אך אל יעלה רגש זה על ליבנו. אפילו רבות הן הרעות שעשה לנו אחינו; ומששכח את חובתו כלפי שלומנו, שוב אין הוא ראוי להיקרא בשם "רֵעַ"; ומשהתנכר לזכויותינו, אף הוא קיפח את הזכות להיות "עמית" - להיות שווה בזכויותיו; אך שם אחד לא יאבד הימנו עולמית; לעולם הוא "אחינו"; שהרי כולנו בנים למקום, ואף הוא "מאוחה" עמנו בה'; אחים אנחנו, ואב אחד לכולנו; ולמען האב האחד - שעדיין קורא לו בנו, ומקום שמר לו בנוויהו ובליבו - למענו אל תעלה שנאה על ליבנו.

ברזילי כתב:קצת פרופורציה - מדברים כאן על מחלוקת פנימית בתוך תת-מגזר שגודלו מוערך בכשלשה אחוזים מכלל הציבור בא"י, כאחוז וחצי מכלל היהודים. זהו תת-מגזר חשוב מאד (בעיני עכ"פ), ואת בעיותיו חשוב וצריך לפתור, אבל אם באים להשוות לתקופת החורבן צריך להסתכל בפרספקטיבה של כלל העם היהודי. לא למותר לציין שבעשרות השנים האחרונות השיח השליט בתת-מגזר זה, כלפי תת-מגזרים אחרים שחוץ לו, לא תמיד היה ברוח דבריו הנאים של רשר"ה שצוטטו לעיל:

רש"ר הירש כתב:אך אל יעלה רגש זה על ליבנו. אפילו רבות הן הרעות שעשה לנו אחינו; ומששכח את חובתו כלפי שלומנו, שוב אין הוא ראוי להיקרא בשם "רֵעַ"; ומשהתנכר לזכויותינו, אף הוא קיפח את הזכות להיות "עמית" - להיות שווה בזכויותיו; אך שם אחד לא יאבד הימנו עולמית; לעולם הוא "אחינו"; שהרי כולנו בנים למקום, ואף הוא "מאוחה" עמנו בה'; אחים אנחנו, ואב אחד לכולנו; ולמען האב האחד - שעדיין קורא לו בנו, ומקום שמר לו בנוויהו ובליבו - למענו אל תעלה שנאה על ליבנו.

יש לכך סיבות רבות, טובות יותר ופחות, אבל מכל מקום ההתפתחויות האחרונות הן אך המשך טבעי למגמה זו.

אוצר החכמה כתב:בילקוט תהלים לז מעמיד לווה רשע ולא ישלם במקרה שאין כוונתו לשלם ולאמור הוא נחשב סתם גזלן. אבל בלאו הכי בגמרא משמע שלווה רשע ולא ישלם היינו אפילו אם אינו משלם בסוף ולאו דווקא כשהיתה כוונתו כן.

הבה נתבונן כתב:בשעתו היה ת''ח מובהק שהוציא מכתב בגנות המחלוקת, וגם הוא לא היה קשור לשום מפלגה, רק כאב לו מאד ביזוי ת''ח, ואף היו איתו בדעה אחת רבים מהת''ח שבדור, ומתוך כאב רב הוא זעק על המצב הנורא של ההשתלטות על עם השם, וכי אסור להביע דעה? הרי תורה היא וללמוד אני צריך?

סופו היה שנבלע באדמה, וכל התלמידי חכמים שעזרו לו נשרפו למוות...

ובאמת הוא תמיהה רבה מדוע משה נלחם בו מלחמת חרמה, עד כדי רציחה ח''ו שנבלע באדמה, וכי זה יותר גרוע מהעגל? וכי זה יותר גרוע מהמרגלים? וכי זה יותר גרוע מהמתאוננים? ובפרט, שכביכול משה נלחם על כבוד עצמו?

כסיל בחושך כתב:נהירנא כד הוינא טליא שהיה פורו"ם חרדי אחד מיוחד שלא דברו כלל ב'ענייני השעה' ומטה, וכל כך היה הפורום ההוא מנותק מענייני עולם הזה שלא היה באפשרי לדעת איזה כינוי (ני"ק בלע"ז) שייך לאיזה צד של הפאליטיק"ע.

למגינת ליבי שכחתי את שמו של הפורו"ם ההוא שהיה בבחינת יום הכיפורים שאין בו שנאה וקנאה וכו' וכולם כמלאכי השרת אך ברור לי שהמילה השניה בשמו הייתה החכמה. מי ישיב לי אבדתי?