פורום אוצר החכמה

איתא בגמרא (ר"ה ו) אשה בעלה משמחה. ומצאתי גירסה ברשב"א שם "אשה נעלה משמחה". (כן איתא ברשב"א שבפרוייקט השו"ת, ובשאר כת"י ודפוסים של הרשב"א לא מצאתי).

ויש לעיין לפי גירסה זו אם רצה לומר שהנעל היא המשמחת את האשה, וזהו שאמרו אשה "נעלה" משמחה, ואם כן ראוי לכל ירא א' לקנות בשר ויין לשמחת עצמו ונעל לשמחת אשתו.
או שר"ל שאין חיוב לשמח אלא "אשה נעלה" אבל אשה פשוטה לא, ויש לעיין אם דין זה הוא למעשה א"ד דרוש וקבל שכר.
או שר"ל שהוא נעלה הוא בעלה, ואמאי קרי לי כו'.

אם לא מצאת את הנוסח 'נעלה משמחה' בדפוסים, נראה יותר שנפלה טעות הקלדה בטקסט שבפרוייקט השו"ת.
כן, זה קורה גם אצלם, וחבל לבנות פלפולים על טעות הקלדה!

חכם באשי כתב:אם לא מצאת את הנוסח 'נעלה משמחה' בדפוסים, נראה יותר שנפלה טעות הקלדה בטקסט שבפרוייקט השו"ת.
כן, זה קורה גם אצלם, וחבל לבנות פלפולים על טעות הקלדה!

אמת.

ולי נראה שהתחלף להרב הלוואי ער"ה בערב פורים

בזמנו פרוייקט השו"ת כתבו ברשיון שהם שמנים בטקסט מדי פעם [במקומות שאינו מטעה וכו'] בשביל זיהוי העתקות למנוע הוצאת הטקסטים לאור, באיזשהו שלב כמדומה הם הפסיקו לכתוב את זה מטעמים מובנים.

ואגב: כבר נודע הצנזורה שלהם במשנה הלכות ח"ט סי' רס"ח או"ט [השווה למקור באוצר או בהיברו] שנשאר גם אחרי שהם הקטינו את הצינזור הזה, וישנם עוד צינזורים.

הסתכלתי במקור וזה נראה טעות גסה

אכן ברשב"א הוא טעות גסה כפי שהגיבו כולם.
אמנם דין זה של קניית מנעלים הרי הוזכר במהרי"ל (הל' יו"ט או טו) עיי"ש והוזכר במשנ"ב

טעות פרוידיאנית

אישה נעלה נעלה נעלה...

בגולה כתב:אכן ברשב"א הוא טעות גסה כפי שהגיבו כולם.
אמנם דין זה של קניית מנעלים הרי הוזכר במהרי"ל (הל' יו"ט או טו) עיי"ש והוזכר במשנ"ב

ןמשנה כתובות ומנעלים ממועד למועד

חידושי הרשב"א מסכת ראש השנה דף ו עמוד ב

אשה בעלה משמחה. פרש"י ז"ל בבבל בבגדי צבעונין בארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין. והקשה עליו ר"ת ז"ל דה"מ בזמן שאין ביהמ"ק קיים אבל בזמן שביהמ"ק קיים קיי"ל דאין שמחה אלא בבשר כדכתיב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת וכדאיתא בפרק ערבי פסחים, ובפ"ק דחגיגה נמי אמרינן אמתני' דאיזהו קטן כל שאינו יכול לעלות (להביא שלמיו ולעלות) מירושלם להר הבית עד הכא מאן איתיתיה ומשני עד הכא דהות אימיה [מיחייבא] בשמחה [אימיה] איתיתיה אלמא משמע דאשה זקוקה לעלות משום שלמי חגיגה, ומפרש ר"ת ז"ל בעלה משמחה שאין החיוב עליה אלא על בעלה שהוא חייב להעלות [אותה] כדי שישמח עמה כדכתיב ושמחת אתה וביתך, והא דאמרי' בחגיגה דמיחייבא בשמחה משום שהיא נגררת אחר בעלה ולא משום חיוב עצמה.

עד כאן ציטוט משו"ת בר אילן

איני יודע היאך אפשר להלום בדבריו גירסת כבודו ובפירוש מזכיר הוא הרשב"א שאישה נגררת אחר בעלה.

וכידוע ההלצה (לא זוכר למי מיוחסת), שהמקור הוא מפורש בחז"ל (ולא רק ברשב"א כפי שטען פותח האשכול), שהרי אמרו 'חייב אדם לשמח את אשתו ברגל'

אם כן יש לדייק שבנעל אחת סגי וא"צ לזוג נעליים, שנאמר ברגל ולא ברגליים...

מיללער כתב:

בגולה כתב:אכן ברשב"א הוא טעות גסה כפי שהגיבו כולם.
אמנם דין זה של קניית מנעלים הרי הוזכר במהרי"ל (הל' יו"ט או טו) עיי"ש והוזכר במשנ"ב

ןמשנה כתובות ומנעלים ממועד למועד

וברמב"ם פי"ג ה"א מהל' אישות:
כמה הכסות שהוא חייב ליתן לה, בגדים של חמשים זוז משנה לשנה... ונותן לה חגור למתניה וכפה לראשה ומנעל ממועד למועד.