פורום אוצר החכמה

דבר תורה לפרשת בלק
שאלה: מודע בלק פחד מבני ישראל (כפי שמוכח מזה בלק שלח מלאכים לבלעם) הרי ידעו כי משה ובני ישראל לא יעברו על דבר ה' האוסר לכבוש את מואב?
תשובה: חששו שהערב רב ילחמו בהם למרות שהתורה אסרה זאת לכן כתוב ויגר מואב מפני העם" אלו הערב רב ורק באופן כללי נאמר "ויקץ מואב מפני בני ישראל" דהיינו מכל ישראל.
(דברי מרדכי)

נהר שלום כתב: מודע (sic) בני מואב פחדו מבני ישראל הרי ידעו כי משה ובני ישראל לא יעברו על דבר ה' ]

האומנם? וכי מנין היה להם לדעת זה?
מלבד זה, עדיין היו אחוזי רעדה מקריעת ים סוף. "אילי מואב יאחזמו רעד"

בדיעבד כתב:

נהר שלום כתב: מדוע בני מואב פחדו מבני ישראל הרי ידעו כי משה ובני ישראל לא יעברו על דבר ה' ]

האומנם? וכי מנין היה להם לדעת זה?
מלבד זה, עדיין היו אחוזי רעדה מקריעת ים סוף. "אילי מואב יאחזמו רעד"

אדרבה ממקום שהבאת

מכילתא פרשת השירה פרשה ט
אילי מואב. אם תאמר שהם באים לירש את ארצינו והלא כבר נאמר (דברים ב') אל תצר את מואב וגו' ואומר (שם) וקרבת מול בני עמון הא מה תלמוד לומר אילי מואב מפני אנינות הם באים עכשיו לעורר מריבה שבין אבינו לאביהם שנאמר (בראשית י"ג) ויהי ריב וגו':

נהר שלום כתב:דבר תורה לפרשת בלק
שאלה: מדוע בני מואב פחדו מבני ישראל הרי ידעו כי משה ובני ישראל לא יעברו על דבר ה' האוסר לכבוש את מואב?
תשובה: חששו שהערב רב ילחמו בהם למרות שהתורה אסרה זאת לכן כתוב ויגר מואב מפני העם"' אלו הערב רב ורק באופן כללי נאמר ויקץ מואב מפני בני ישראל"' דהיינו מכל ישראל.
(דברי מרדכי)

רש"י דברים פרק ב פסוק ט
ואל תתגר בם - לא אסר להם על מואב אלא מלחמה אבל מיראים היו אותם ונראים להם כשהם מזויינים לפיכך כתיב ויגר מואב מפני העם שהיו שוללים ובוזזים אותם.

יפה הבאת בקרו טלה!

אבל לדברי המכילתא כבר אין מקום לקושייתו של הח' נה"ש.

ואעיר, שמאמר זה גופא צ"ב.

מכילתא כתב:

אילי מואב. אם תאמר שהם באים לירש את ארצינו והלא כבר נאמר (דברים ב') אל תצר את מואב וגו' ואומר (שם) וקרבת מול בני עמון

איך תבין מש" "והלא כבר נאמר" על מה שאמר הקב"ה 40 שנה לאחמ"כ, שהצווי הזה נאמר בקרבם אל גבול מואב כדמוכחא קרא.

ובאמת, ישנם כהנה רבות במדרש. (תנחומא פקודי אמר משה: והלא שלמה כבר אמר הן שמים ושמי...)

ראה כאן

נהר שלום כתב:ראה כאן

בהא דהובא בדברי מרדכי בשם היוסף תהלות על ונתן ארצם לנחלה, עיי"ש שהביא כן מהצפנת פענח [וכעי"ז כתב הפרשת דרכים דרוש שביעי].

על בלק יש לתרץ שלא ידע מהציווי, אבל על בלעם קשה - כיון שהיה נביא, ובוודאי ידע.

וי"ל שזהו היסוד למ"ש רש"י שבלעם "היה שונא אותם יותר מבלק". שהם שני סוגי שנאה של אומות העולם לישראל. יש שנאה שיש לה יסוד וטעם כביכול, והיא שנאת בלק שחשש שבנ"י יכבשו את ארצו. ויש שנאה שאין לה שום טעם ואינה מיוסדת על שום טענה ומענה, אלא רק על רגש פשוט של שנאה, וזו היתה שנאת בלעם, שידע שאין להם לחשוש מבני ישראל, ואעפ"כ שנאם.

אבל הקב"ה הפך הקללה לברכה, "ולא אבה ה"א לשמוע אל בלעם ויהפוך גו' את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך", ומזה נדע גודל אהבתו ית' לעמו, שכעומק השנאה - כן (להבדיל אלף אלפי הבדלות) עומק האהבה.

(ליקוטי שיחות - והזמן גרמא, יומא דהילולא ג' בתמוז)

בקרו טלה כתב:

נהר שלום כתב:דבר תורה לפרשת בלק
שאלה: מדוע בני מואב פחדו מבני ישראל הרי ידעו כי משה ובני ישראל לא יעברו על דבר ה' האוסר לכבוש את מואב?
תשובה: חששו שהערב רב ילחמו בהם למרות שהתורה אסרה זאת לכן כתוב ויגר מואב מפני העם"' אלו הערב רב ורק באופן כללי נאמר ויקץ מואב מפני בני ישראל"' דהיינו מכל ישראל.
(דברי מרדכי)

רש"י דברים פרק ב פסוק ט
ואל תתגר בם - לא אסר להם על מואב אלא מלחמה אבל מיראים היו אותם ונראים להם כשהם מזויינים לפיכך כתיב ויגר מואב מפני העם שהיו שוללים ובוזזים אותם.

עתה ראיתי בתו"ש בפרשתינו שציין למדרש רבה בפרשתינו - פרשה כ, ג (וכעי"ז בתנחומא סי' ב) וז"ל

כתיב ויגר מואב מהו ויגר כשהיו ישראל נראין לעמונים נראין עטופים לשלום ולמואבים נראים מזויינין למלחמה שכך כתיב (דברים ב) וקרבת מול בני עמון אל תצורם כל מין צרה אל תצר להם ואל תתגר בם כל מין גירוי ולמואב אמר אל תצר ואל תתגר בם מלחמה מלחמה אי אתה עושה אבל מה שאתה יכול לחטוף מהן חטוף ולכך נראין מזויינין למואב והן נאגרין לעריהם שאין ויגר אלא לשון אסיפה שנא' (משלי י) אוגר בקיץ בן משכיל.

וטוב יעשו המדפיסים של המקראות גדולות אם יציינו כמקור לרש"י את המדרשים הנ"ל.

בקרו טלה כתב:

בדיעבד כתב:

נהר שלום כתב: מדוע בני מואב פחדו מבני ישראל הרי ידעו כי משה ובני ישראל לא יעברו על דבר ה' ]

האומנם? וכי מנין היה להם לדעת זה?
מלבד זה, עדיין היו אחוזי רעדה מקריעת ים סוף. "אילי מואב יאחזמו רעד"

אדרבה ממקום שהבאת

מכילתא פרשת השירה פרשה ט
אילי מואב. אם תאמר שהם באים לירש את ארצינו והלא כבר נאמר (דברים ב') אל תצר את מואב וגו' ואומר (שם) וקרבת מול בני עמון הא מה תלמוד לומר אילי מואב מפני אנינות הם באים עכשיו לעורר מריבה שבין אבינו לאביהם שנאמר (בראשית י"ג) ויהי ריב וגו':

סגי נהור כתב:על בלק יש לתרץ שלא ידע מהציווי, אבל על בלעם קשה - כיון שהיה נביא, ובוודאי ידע.

גם על בלק יש לתמוה שהרי היה לא את הציפור שהיה הולך על ידי כשפים להרי החושך והיה אומר לבלק את כל ה"חדושות" כמש"כ בזהר (בלק דף קפד ע"ב) ולכן אין מקום כלל לקושית ה"בדיעבד"(שלכתחילה אין שום קושיה) וה"סגי נהור".
יום טוב!

בקרו טלה כתב:

בקרו טלה כתב:

נהר שלום כתב:דבר תורה לפרשת בלק
שאלה: מדוע בני מואב פחדו מבני ישראל הרי ידעו כי משה ובני ישראל לא יעברו על דבר ה' האוסר לכבוש את מואב?
תשובה: חששו שהערב רב ילחמו בהם למרות שהתורה אסרה זאת לכן כתוב ויגר מואב מפני העם"' אלו הערב רב ורק באופן כללי נאמר ויקץ מואב מפני בני ישראל"' דהיינו מכל ישראל.
(דברי מרדכי)

רש"י דברים פרק ב פסוק ט
ואל תתגר בם - לא אסר להם על מואב אלא מלחמה אבל מיראים היו אותם ונראים להם כשהם מזויינים לפיכך כתיב ויגר מואב מפני העם שהיו שוללים ובוזזים אותם.

עתה ראיתי בתו"ש בפרשתינו שציין למדרש רבה בפרשתינו - פרשה כ, ג (וכעי"ז בתנחומא סי' ב) וז"ל

כתיב ויגר מואב מהו ויגר כשהיו ישראל נראין לעמונים נראין עטופים לשלום ולמואבים נראים מזויינין למלחמה שכך כתיב (דברים ב) וקרבת מול בני עמון אל תצורם כל מין צרה אל תצר להם ואל תתגר בם כל מין גירוי ולמואב אמר אל תצר ואל תתגר בם מלחמה מלחמה אי אתה עושה אבל מה שאתה יכול לחטוף מהן חטוף ולכך נראין מזויינין למואב והן נאגרין לעריהם שאין ויגר אלא לשון אסיפה שנא' (משלי י) אוגר בקיץ בן משכיל.

וטוב יעשו המדפיסים של המקראות גדולות אם יציינו כמקור לרש"י את המדרשים הנ"ל.

וא"כ היה לפסוק לומר וירא בלק בן ציפור את בני ישראל מזויינין, ולא את אשר עשה לאמורי שהרי הקב"ה אמר לא לעשות כן למואב.

נהר שלום כתב:גם על בלק יש לתמוה שהרי היה לא את הציפור שהיה הולך על ידי כשפים להרי החושך והיה אומר לבלק את כל ה"חדושות" כמובא בזהר הנגלה ולכן אין מקום כלל לקושית ה"בדיעבד"(שלכתחילה אין שום קושיה) וה"סגי נהור".
יום טוב!

אנא לא לערבב מדרשי אגדה (וכ"ש קטעי זהר...) בפשט המקראות...

סגי נהור כתב:

נהר שלום כתב:גם על בלק יש לתמוה שהרי היה לא את הציפור שהיה הולך על ידי כשפים להרי החושך והיה אומר לבלק את כל ה"חדושות" כמובא בזהר הנגלה ולכן אין מקום כלל לקושית ה"בדיעבד"(שלכתחילה אין שום קושיה) וה"סגי נהור".
יום טוב!

אנא לא לערבב מדרשי אגדה (וכ"ש קטעי זהר...) בפשט המקראות...

א"כ איך אתה רוצה לתרץ את התחלת הפרשה בפסוק וירא בלק בן ציפור מה ראה אם לא את אש הקדושה רודף אחר הציפור.
אין שום איסור לפרש את המקרא על פי המדרשים והזהר ואולי אפילו צריך לעשות כן שהם הכי קדמונים. [על אף שאכן אני מסכים שהרבה מוציאים מקרא מידי פשוטו ע"י זה].

נהר שלום כתב:א"כ איך אתה רוצה לתרץ את התחלת הפרשה בפסוק וירא בלק בן ציפור מה ראה אם לא את אש הקדושה רודף אחר הציפור

אתה אמיתי?

סגי נהור כתב:

נהר שלום כתב:א"כ איך אתה רוצה לתרץ את התחלת הפרשה בפסוק וירא בלק בן ציפור מה ראה אם לא את אש הקדושה רודף אחר הציפור

אתה אמיתי?

כ"כ האור החיים, והאמרי שמאי

אני שמח ליידע אותך בזאת בקיומו של מושג בשם "פשוטו של מקרא".

סגי נהור כתב:אני שמח ליידע אותך בזאת בקיומו של מושג בשם "פשוטו של מקרא".

"תודה". אבל ברצוני לדעת מהכוונה בוירא בלק בן ציפור את מה הוא ראה "לפי פשוטו של מקרא" כמובן...
ונ"ב אני לא אומר שזה פשוטו של מקרא אבל כך נלע"ד שהייתה כוונת מו"ר הרה"ג מרדכי אליהו ז"ל בשאלתו שהעלתי למעלה

מה הוא ראה? את אשר עשה ישראל לאמורי.

זה פשוטו של מקרא.

.

בפשוטו של מקרא זו אינה קושיא. "ראה" היינו הבחין ושם אל לבו.

צריך לדעת שמה שקשה בדרך הרמז והסוד פעמים רבות אינו קושיא כלל בדרך הפשט. ובדרך כלל עצם שתיקת הפשטנים מוכיחה שאין כאן קושיא בפשט.

סגי נהור כתב:בפשוטו של מקרא זו אינה קושיא. "ראה" היינו הבחין ושם אל לבו.

צריך לדעת שמה שקשה בדרך הרמז והסוד פעמים רבות אינו קושיא כלל בדרך הפשט. ובדרך כלל עצם שתיקת הפשטנים מוכיחה שאין כאן קושיא בפשט.

אני חוזר שאין כוונתי לומר שזה פשוטו של מקרא אבל כך נלע"ד שהייתה כוונת מו"ר הרה"ג מרדכי אליהו ז"ל שדורש ע"פ הסוד בשאלתו שהעלתי למעלה ע"ש.

.

סגי נהור כתב:

נהר שלום כתב:א"כ איך אתה רוצה לתרץ את התחלת הפרשה בפסוק וירא בלק בן ציפור מה ראה אם לא את אש הקדושה רודף אחר הציפור

אתה אמיתי?

בהערה לפני אמרתה שבלעם היה נביא אז מה ההבדל.

בפשטות יש לפרש (וכן ראיתי באיזה ספר), שלאחר שראה בלק שישראל כבשו את חשבון שהיתה במקורה של מואב ונכבשה על ידי סיחון ("עמון ומואב טהרו בסיחון"), חשב שהותר לישראל לכבוש את מואב, והא ראיה - שהם כבשו חלק שהיה במקורו שייך למואב.

ובענין "וירא בלק" - מה בדיוק ראה, ראה גם כאן