פורום אוצר החכמה

מה אתם אומרים על הא שיש מצב (על עצמי אני אומר) שאדם רוצה לאכול לחם אבל מתעצל בנט"י ובהמ"ז ולכן נמנע ומחפש משהו שלא "דורש" הרבה.
מבחינה הלכתית אין שום בעיה להמנע כ"ז שאינו "הורס" את המצוה כמו שמי שמעגל פינות הד' כנפות או מביא פירות דרך גגות לפטור ממעשר ומניח עיסה על אוזן בכור בשביל שהכלב יאכל ויפצע אותה וכדו'.
אבל לכאו' בכל זאת יש כאן בחנה של עידנא דרתחא שנמנע ממצוות ?



מה אתם אומרים על הא שיש מצב (על עצמי אני אומר) שאדם רוצה לאכול לחם אבל מתעצל בנט"י ובהמ"ז ולכן נמנע ומחפש משהו שלא "דורש" הרבה.
מבחינה הלכתית אין שום בעיה להמנע כ"ז שאינו "הורס" את המצוה כמו שמי שמעגל פינות הד' כנפות או מביא פירות דרך גגות לפטור ממעשר ומניח עיסה על אוזן בכור בשביל שהכלב יאכל ויפצע אותה וכדו'.
אבל לכאו' בכל זאת יש כאן בחנה של עידנא דרתחא שנמנע ממצוות ?

מה אתם אומרים על הא שיש מצב (על עצמי אני אומר) שאדם רוצה לאכול לחם אבל מתעצל בנט"י ובהמ"ז ולכן נמנע ומחפש משהו שלא "דורש" הרבה.
מבחינה הלכתית אין שום בעיה להמנע כ"ז שאינו "הורס" את המצוה כמו שמי שמעגל פינות הד' כנפות או מביא פירות דרך גגות לפטור ממעשר ומניח עיסה על אוזן בכור בשביל שהכלב יאכל ויפצע אותה וכדו'.
אבל לכאו' בכל זאת יש כאן בחנה של עידנא דרתחא שנמנע ממצוות ?

אגב מישהו כיר גמח זה ?

לדאבוני הרב נ"ל שניתן לומר כך על רוב או לפחות חלק גדול מהציבור..

ברור וודאי שיש כאן חסרון בדרגה ומעט מן ה"זלזול" במצוה ובערכה, שכן אם היינו מרגישים באמת מה שאנו יודעים (בבחינת "וידעת היום והשבות אל לבבך" לא מספיק לדעת בשכל אלא צריך גם להשיב אל הרגש בלב ואולי אשכול זה יכול להוות מקום לעיצות בענין זה ואשמח לקבל עיצות בזה) על ערך המצוות וודאי שלא היינו מפקפקים ולו לרגע האם ליטול ולברך או לא...וה' יעזרנו להתגבר בנושא זה ובכל הדברים החשובים באמת.

אמנם, אם אדם ירא ממעלתה העצומה של בהמ"ז ומפחד שלא יכוון כיאות- זה שמענו על כמה מגדול"י שנמנעו ולא אכלו פת אלא בזמנים המחוייבים

מי הם?
(קצת מזכיר את הסיבה שבגללה חב"ד לא ישנים בסוכה).

כמדומה שמעתי משהו כזה על האדמו"ר מאמשינוב
או מפני שחס על הזמן של ברכהמ"ז

כמדומה פעם פתחתי כאן דיון על הנהגת רבינו דוד ממיץ המובא בתוס' ברכות

או מפני שחס על הזמן של ברכהמ"ז

מיימון בשרי המאה מספר שכשהיו ההפלאה ור' שמעלקי מניקלשבורג ילדים אחד מהם לא היה ישן במיטה אלא מתנמנם והשני אכל רק מזונות מתוך התמדתו. והיתה אמם אומרת איזה שני צדיקים יש לי אחד לא מברך אף פעם ברכת המזון ואחד לא מברך אף פעם המפיל.

ארי במסתרים כתב:כמדומה שמעתי משהו כזה על האדמו"ר מאמשינוב
או מפני שחס על הזמן של ברכהמ"ז

טוב, זה בגלל שהוא מברך ברהמ"ז 3 שעות (כך שמעתי)...

יאיר כתב:מי הם?
(קצת מזכיר את הסיבה שבגללה חב"ד לא ישנים בסוכה).

מרן הגאון רבי אברהם אלקנה כהנא שפירא בסוף ימיו.
(ואין זה כביטול מצוה המוטלת כחיוב על האדם כמו בסוכה)

אין נד"ד דומה לדוגמאות שהובאו בתחלת האשכול, אין כאן מצוה בפ"ע אלא ברכה על הנאה שנוטל אדם מהעולם, ואם מאיזו סבה אין ברצונו ליטלה אין עליו כל טענה גם לא בעדנא דרתחא.
ענין זה שייך למדת חסידות. וראה עוד בבא"ח ש"ר סו"פ נצבים ובתול"ש שציין סימן קמו. וברמב"ם ברכות יא,טז.
[תולה פת באוזן בכור בלא"ה ל"ש לכאן].

ברור שמעיקר הדין אין שום חיוב או תביעה עליו מצד ביטול עשה וכדומה אבל בבחינה של מהות האדם ויחסו למצוות יש כאן חסרון שעליו יתכן ויתבע (האר"י כתב שבעוה"ב כל פעם שעולה דרגה נתבע ומתמרק על דברים יותר דקים בכדי שיוכל לעלות דרגה) ועצם זה שלא רוצה לאכול רק בגלל שיצטרך ליטול ולברך ברה"מ הוא חסרון אצלו שאם היה יודע ערך המצוות או מקיים ערך המצוות שיודע, ודאי היה אוכל ומברך. כנלע"ד.

ארי במסתרים כתב:או מפני שחס על הזמן של ברכהמ"ז

מה הענין לחוס על הזמן שמקיימים בו מ"ע דאורייתא?

כל חפצים לא ישוו בה

לפום ריהטא נראה לחלק, שהענין של עידנא דריתחא נאמר בגמרא לענין ציצית, ששם -מבחינה רעיונית- הבגד אינו סיבת חיוב הציצית, אלא הוא יותר כהיכי תימצי, כמו שמזוזת הבית היא היכי תימצי למזוזה, והיד היא היכ"ת לתפילין.
שוב, אדגיש כי המדובר מבחינה רעיונית. מבחינה הלכתית החיוב אינו חל אלא כשלובש, אבל הנידון כאן הרי אינו מצד ההלכה אלא מצד המוסר.
לכן: מי שמתחמק מללבוש בגד כזה, נענש על כך שלא סיפק היכי תימצי למצוה. אבל מי שמתחמק מלאכול לחם, אינו מונע היכי תימצי לברכת הזון, אלא מונע את הסיבה, ובכך אין חסרון.

חכמה בגוים כתב:לפום ריהטא נראה לחלק, שהענין של עידנא דריתחא נאמר בגמרא לענין ציצית, ששם -מבחינה רעיונית- הבגד אינו סיבת חיוב הציצית, אלא הוא יותר כהיכי תימצי, כמו שמזוזת הבית היא היכי תימצי למזוזה, והיד היא היכ"ת לתפילין.
שוב, אדגיש כי המדובר מבחינה רעיונית. מבחינה הלכתית החיוב אינו חל אלא כשלובש, אבל הנידון כאן הרי אינו מצד ההלכה אלא מצד המוסר.
לכן: מי שמתחמק מללבוש בגד כזה, נענש על כך שלא סיפק היכי תימצי למצוה. אבל מי שמתחמק מלאכול לחם, אינו מונע היכי תימצי לברכת הזון, אלא מונע את הסיבה, ובכך אין חסרון.

ועוד חילוק ישנו: המלאך כעס על זה שכל השנה רב קטינא התחמק ממצוות ציצית, משא"כ בנידו"ד שפעמיים-שלוש בשבוע כן מברכים ברכת המזון.