פורום אוצר החכמה

בשבת למדתי תחילת השולח, ולא הבנתי מה בעצם העצה של המהרש"ם בגט שלו. אחרי שאנו פוסקים כרבי וכרב נחמן א"כ צריך שיבטל דווקא בפני עד אחד. והרי כדי להתיר את הממזרים אנו צריכים שני עדים להעיד על כך שביטל. ואם ביטל בפני עד אחד איך נתיר. מה נאמר שיכמינו עדים ולא יידע מזה, או כמו שראיתי במקום אחר שכתבו שיבטל פעמיים בפני עד אחד ומצטרפים זה עם זה (לא נכנס לדיון על זה), אבל הרי הזמן של האפקעינהו הוא כשמגרש השליח את האשה בגט הזה, היינו שהם סבורים שהוא גט כשר וכיוון שמדאורייתא אינו כשר שהרי ביטל באים חכמים ומפקיעין את הקידושין כדי שיהיה כמו שהם סבורים. (אבל אם לא גירש אותה בסוף מחמת איזה סיבה פשוט שאינה מותרת ולא אמרינן שברגע שביטל את הגט עשו את האפקעינהו אפילו אם לא גירש בסוף) וממילא באותו זמן הרי תמיד יש שני עדים בין אם הכמנו ובין אם יש ע"י צירוף, ובתוספות מבואר שרק אם יש עד אחד חשש הממזרות יותר גדול מאשר בשנים ואז הפקיעו לרבי, כך שאם יש בפועל עכשיו שני עדים אין סיבה שיפקיעו וביטלו מבוטל לרבי.

על עצם דברי התוספות אין להקשות את זה, דהיינו שאיך תוספות מבארים שהנפ"מ בין רב נחמן לרב ששת הוא לעניין זה הרי אין שני עדים שיעידו. כי זה להיפך שאם הלכה כרב ששת הרי מותרת כשעשה בפני שנים ולא בפני שלושה ולפי רב נחמן אסורה בפני שנים וזה הנפקא מינה. וגם בעד אחד יש נפק"מ שהעד עצמו שביטלו בפניו אסור לו לשאתה אם אין אפקעינהו ואם יש מותר. אבל לעניין להתיר ממזרים איך זה יפעל?

אולי יבטל בפני הבעל השני שהוא אבי הממזר, והוא נאמן על בנו מדין יכיר.

ואולי יתכן כמו שכתבת דיכמינו עדים, ואף שבאמת היו שנים, אך כיון שהוא לא ידע שישנם שם ועבר על תקנת ר"ג, אמרינן מה כח בי"ד יפה, ואין ביטולו ביטול.

מדין יכיר אב נאמן לומר שהאשה שממנה הוליד את הבן לא היתה אשת איש אלא פנויה נגד מה שהוחזקה כאשת איש?

על התשובה השנייה קשה לי מנא ליה הא הרי אין בזה חשש למעשה כמו שביארתי כי כבר יש עדים, ומנא לן שכיוון שעבר על התקנה נפקיע את הקידושין. ויותר מזה דאם עיקר הסיבה היא משום שהוא עשה שלא כהוגן עושים עמו שלא כהוגן (שזה בכלל לא כתוב שזו הסיבה) הלא כאן הוא עושה כהוגן שכך בי"ד מורין לו ואיך נאחז החבל בשתי הקצוות?

שו"ר בצי"א טו,נח שכתב על נד"ד:

אודות הנאמנות של ע"א בזה, מצינו להרבה מגדולי הפוסקים דס"ל דבכה"ג ע"א נאמן משום דהא איתחזק איסורא דא"א, וכתב מזה הרבה הגאון הגרי"א מקאוונא בתשובותיו, יעוין בעין יצחק השני אה"ע סימנים ל"ח ל"ט מ"ב מ"ה, ומשכחת לה גם בעדות מיוחדת יעוין אה"ע סימן קמ"א סעי' ס' ברמ"א, ועין יצחק שם, או כששנים שמעו מרחוק הביטול בפני הע"א, דאע"ג ששמעו הדבר כיון שלא היה דיבורו עמהם לא מהני ביטולו כמבואר בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' א' מובא בעין יצחק שם סי' מ"ב ס"ק כ"א יעו"ש.

מדין יכיר הוא נאמן רק עד כמה שהדבר נוגע לבן, ואי"צ להאמינו לגבי היתר האשה.

על תקנת ר"ג סוכ"ס בכל אופן הוא עובר, ואפקעינהו נאמר לאלומי תקנה זו, דאל"כ מה כח ב"ד יפה.

מה שנכון נכון כתב:מדין יכיר הוא נאמן רק עד כמה שהדבר נוגע לבן, ואי"צ להאמינו לגבי היתר האשה.

בלי קשר להיתר האשה, מדין יכיר אדם נאמן לומר שבנו אינו ממזר, כלומר כל מי שבניו ממזרים נאמן לומר שאינם כן כי אנו טועים במחשבה שהיתה אשת איש? (אפילו כשאין נפ"מ לדידה)

מה שנכון נכון כתב:על תקנת ר"ג סוכ"ס בכל אופן הוא עובר, ואפקעינהו נאמר לאלומי תקנה זו, דאל"כ מה כח ב"ד יפה.

בעצם אני לא מבין טענה זו בכלל. הרי אנחנו סוברים כרבי. וממילא כשביטל בפני שנים או שלשה עבר על רבן גמליאל באותה מידה כמו כשביטל בפני אחד, ולרבי לא אמרינן מה כח ב"ד אלא ביטלו מבוטל. רק תוספות מסביר שאם יש חשש חמור לממזרות אליבא דרב נחמן (היינו בע"א לעומת שנים) חכמים מתערבים ומפקיעים את הקידושין. אבל אם כך זה לא תלוי במה שעשה הוא אלא רק בחשש האמיתי של ממזרות ואם כך חזרנו לשאלתי הראשונה הלא חשש ממזרות תלוי במציאות של היות עדים בזמן הגירושין ולא במעשיו, וכאן יש עדים מכל מקום לפי כל עצה שמעלה הצי"א.

לגבי נאמנות יכיר להכשיר בנו זו מחלוקת אחרונים, ראה בקצה"ח רעז,ב ובשו"ת רע"א תנינא קיא. וראיתי מביאים מהחת"ס בכתובות ומהשע"י ו,יג שנאמן.

יש הבדל בתקנות ב"ד בין מקרה שהחשש גדול או קטן, ומה כח ב"ד יפה אי"ז רק בגלל כבוד הב"ד, אלא בעינן שיהא החשש חמור, אך שוב כשתקנו באופן דיש יותר חשש אין דנים על כל מקרה לגופו, ובכל פעם שעבר על התקנה [שבד"כ יש בה יותר חשש ממזרות] אמרינן שגם בדיעבד לא אהנו מעשיו.

יש"כ גדול.
כי מצאתי כאן את שאהבה נפשי, ששנים אני מתקשה בדברי התוספות, מדוע לא יסבירו שנשאר קידושין מדרבנן שזה הבנה הרבה יותר פשוטה, היינו לא שתקנו קידושין חדשים אלא שצורת התקנה היא שבאמת חכמים אמרו שהגט גט, ולא שאינה מקודשת, ועניין כל דמקדש הוא רק לתת להם כוח לעשות את הדבר. ויישבתי לעצמי שצריך לומר שבשביל זה כן צריך לתקן קידושין חדשים וזה לא עבדינן, אבל שמחתי לראות שבברית אברהם הבין באמת כן. אע"פ שלכאורה צודקים המהרש"ם והגר"ע שפשטות לשון התוספות לא משמע כן, כמדומני שאפשר להסביר בזה ששאלת ממזרים היתה בתחילת דברי התוספות (בדברי רבינו שמואל שם) אבל תירוצו של ר"י שבאמת זה אפשרי הוא רק על החיפוי ולא על ממזרים כפי שמבואר בתוספות שם שר"י ענה בעצם רק על חיפוי, ומה שרבינו תם הזכיר גם טהרת ממזרים הוא לשיטתו שבאמת לא עבדינן וקמ"ל שלדעתו נשארים ממזרים מדאורייתא, ולפי זה צודק הברית אברהם שאין בכלל מי שמתיר ממזרים.


אבל לא ראיתי שדן בשאלתי דלעיל הלא אין כאן חשש ממזרות מחמת הגט, וממילא אין מה להפקיע בעד אחד.

אני קצת מתפלא על כל ההיתר הזה למעשה (המהרש"ם לא פסק את זה למעשה) הלא זה תלוי במחלוקת של שתי הדעות בתוספות לפחות ואיך נקל באיסור דאורייתא מכוח חידוש גדול כזה. ומה שהציע שם שאם ידעינן שלכך הוא מתכוון היינו שזה רק הבעל אבל אם בי"ד מתכוונים לכך והוא לא מתכוון אז אנו כן מפקיעים מאי נפ"מ מי מתכוון להתיר את הממזרים, ואילו היה כתוב בגמרא זה החילוק היינו אומרים שלבעל חששו שיתיר גם במקום פריצות אבל בי"ד חזקה עליהם שיעשו רק במקום הצורך והאונס, ומסתמא זו כוונתו. אבל איך אפשר לתלות בסברא כזו להתיר איסור דאורייתא לר"ת? ומסתמא עשה חשבון כזה, שלר"ת הוא דאורייתא ויש צד להקל (סברתו בבי"ד) ולר"י הוא לכל היותר דרבנן ויש צד שאפילו זה לא וצירף הכל להקל, וכאמור בעיני זה פלא.

הבנתי שיש שיטה של המהרשם, שאם הבעל שולח שליח לגט ומבטלו, הקידושין מופקעין, שמעתי שהגר"ע יוסף זצ"ל, השתמש בדבר כמה פעמים,האם משתמשים בכך היום?, האם הדבר רק כסניף לעוד שיטות, או שאפשר להשתמש רק בגט מהרשם ללא צירופים נוספים, ואם הדבר אפשרי, מדוע לא ישתמשו בו תמיד להתרת ממזרים?מה הבעיה בשימוש גורף בהיתר זה?והאם היו עוד רבנים בעבר ובהווה שמתמשים בהיתר הזה?ומה היחס כלפי היתר זה?

מצאתי פה פסק דין שהשתמש בגט מהרשם

מקורות שות מהרשם א ט על העניין
מנחת שלמה לגרשז"א א עו
ציץ אליעזר טו נח
ראיתי שגם הגרשז"א זצ"ל וגם הציץ אליעזר זצ"ל נגד השימוש בזה
האם הגר"ע יוסף זצ"ל הוא היחיד בדור שהשתמש בהיתר זה?והאם יש ממשיכי דרכו שמשתמשים בזה או רבנים אחרים שמשתמשים בזה לפחות כסניף?

עוד מקורות בעניין
מכיוון שיש הרבה מקורות נגד השימוש בהיתר זה,שאלתי, האם באמת הגר"ע יוסף זצ"ל היה יחיד בדבר זה? או שגם הגר"ע יוסף זצ"ל השתמש בזה כסניף אבל לא רק בהיתר זה, כמו כן האם לפי זה, יש מחלוקת בין גדולי הדור בעניין היתר זה?ואם נגיד שכן, אז אם רב יתיר האם לפי השיטה השניה הם ישארו ממזרים? ואז יצא שהם ממזרים לשיטה אחת ויגידו שאסור להתחתן איתם, או בגלל שזה פסק של רב גדול בבית דין זה פסק מוחלט שיתקבל גם על החולקים כי נעשה בבית דין

פה ראיתי את דברי הגר"ע יוסף זצ"ל

מצאתי חוברת מכנס הדיינים תשל"ט, שאחד המושבים שלו היו על גט מהרש"ם:

ויש בתחומין יז מאמר של הרב דוד לאו על זה.

עוד פס"ד (מהתקופה האחרונה) שמשתמש בזה ומביא את מכתבו של הגרע"י:

http://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=1635

יוסף משה כתב:עוד פס"ד (מהתקופה האחרונה) שמשתמש בזה ומביא את מכתבו של הגרע"י:

http://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=1635

הם השתמשו רק כשהיה עוד ספקות אחרים וכל המחלוקת היא האם היתר המהרש"ם הוא כלל לא להלכה ואף לא לצרפו לעוד ספקות או שניתן להחשיבו כצד כשישנם עוד היתרים ובמקרה של הפד"ר הזה זה בהחלט ספק קידושין גמור.

אכן. אבל ראה מה שכתוב בסופו:

"וזכורני שאמר "גט מהרש"ם ושמא מגוי" – די בכדי להתיר, וטוב יותר עם יהיו עוד ספקות, ושאלתי במקרה אחר, את הרב הגאון חבר בית הדין הגדול הרב ציון בוארון שליט"א בעניין זה, ואמר לי די בגט מהרש"ם ו"שמא מגוי" – בכדי להתיר."

ידוע לי על דיין בחיפה שמקל רבות בעניין גט מהרש"ם והפירצה רבה

טענה חזקה הינה שכשהבעל יודע שע"מ לבטל את השליחות הוא עושה א"כ מעולם לא התכוון לעשותו שליח ואף שהוי דברים שבלב הרי כיון שהוא אומדנא דמוכח א"כ יתכן שאין כאן כלל שליחות ולכן נראה לי שמטעם זה הורה הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל שהבעל לא ידע אך בקושי ניתן להשיג זאת.

כמדומני שהצדק עימך ולאחר העיון בציון שהביא הרב "שלח" שלא הכרתי נראה שהוא מקל יותר ממה שהבנתי בתחילה ואבדוק העניין לעומק.

שלח כתב:הבנתי שיש שיטה של המהרשם, שאם הבעל שולח שליח לגט ומבטלו, הקידושין מופקעין, שמעתי שהגר"ע יוסף זצ"ל, השתמש בדבר כמה פעמים,האם משתמשים בכך היום?, האם הדבר רק כסניף לעוד שיטות, או שאפשר להשתמש רק בגט מהרשם ללא צירופים נוספים, ואם הדבר אפשרי, מדוע לא ישתמשו בו תמיד להתרת ממזרים?מה הבעיה בשימוש גורף בהיתר זה?והאם היו עוד רבנים בעבר ובהווה שמתמשים בהיתר הזה?ומה היחס כלפי היתר זה?

המהרש"ם עצמו כותב שהוא הלכה ולא למעשה והרוצה להסתמך על דבריו צריך לכל הפחות לעשות לו סניפים.

הערת אגב

המהרש"ם מעלה גם רעיון נוסף להפקיע את הקידושין ע"י כפייה ליתן גט באופן שהבעל לא מעוניין וגם בזה יש אפקעינהו.

יש משהו שלא מובן לי בדברי המהרש"ם ובדברי הפסק דין שהובא לעיל.
בעצם אף אחד מהראשונים לא הציע להתיר כך ממזרים אלא להיפך. חלק מהראשונים ס"ל שנשאר איסור דרבנן (הרמב"ן והרשב"א כמו שהביאו) חלקם סוברים שאין בכלל הפקעה בביטול בע"א, אבל גם התוספות מציג את זה בדיוק להיפך מהמהרש"ם, תוספות מעורר שיש בעייה איך חכמים הפקיעו את הקידושין הלא זה גורם לתקלות כגון יחפה על ב"א ויכולים ממזרים ליטהר. כלומר שתוספות ראה בזה בעייה ולא פתרון. ועל זה יש שתי תשובות בתוספות ר"ת שטוען שאין בעייה כזאת כי באמת הממזרים לא יטהרו כי כשנדע שזאת המטרה לא נפקיע ור"י שאומר אם זה יקרה לא איכפת לנו כי הרי הם באמת מותרים. שהיינו שחכמים לא צריכים להמנע מלעשות את התקנה הזאת באופן כללי כי תצא תקלה ממנה כי זה לא באמת תקלה. אבל תוספות ראו בזה תקלה ולא תקנה.

אני מבין שאפשר לבא ולומר כיוון שלמעשה הדבר מותר, לפי הבנת המהרש"ם רחמנות על הממזרים שלא באשמתם וצריך לחפש לעזור להם אם זה על פי דין (רק לשיטה אחת וזה קצת פחות מובן וצירופי הספיקות קצת תמוהים), ובאמת רחמנות עליהם ועל כל הממזרים שכן תמיד אין זה אשמת הממזר, אבל מצד שני מה נעשה לכל הראשונים שלא חשבו כך?

אוצר החכמה כתב:יש משהו שלא מובן לי בדברי המהרש"ם ובדברי הפסק דין שהובא לעיל.
בעצם אף אחד מהראשונים לא הציע להתיר כך ממזרים אלא להיפך. חלק מהראשונים ס"ל שנשאר איסור דרבנן (הרמב"ן והרשב"א כמו שהביאו) חלקם סוברים שאין בכלל הפקעה בביטול בע"א, אבל גם התוספות מציג את זה בדיוק להיפך מהמהרש"ם, תוספות מעורר שיש בעייה איך חכמים הפקיעו את הקידושין הלא זה גורם לתקלות כגון יחפה על ב"א ויכולים ממזרים ליטהר. כלומר שתוספות ראה בזה בעייה ולא פתרון. ועל זה יש שתי תשובות בתוספות ר"ת שטוען שאין בעייה כזאת כי באמת הממזרים לא יטהרו כי כשנדע שזאת המטרה לא נפקיע ור"י שאומר אם זה יקרה לא איכפת לנו כי הרי הם באמת מותרים. שהיינו שחכמים לא צריכים להמנע מלעשות את התקנה הזאת באופן כללי כי תצא תקלה ממנה כי זה לא באמת תקלה. אבל תוספות ראו בזה תקלה ולא תקנה.

אני מבין שאפשר לבא ולומר כיוון שלמעשה הדבר מותר, לפי הבנת המהרש"ם רחמנות על הממזרים שלא באשמתם וצריך לחפש לעזור להם אם זה על פי דין (רק לשיטה אחת וזה קצת פחות מובן וצירופי הספיקות קצת תמוהים), ובאמת רחמנות עליהם ועל כל הממזרים שכן תמיד אין זה אשמת הממזר, אבל מצד שני מה נעשה לכל הראשונים שלא חשבו כך?

המהרש"ם סובר שדברי התוס' והראשונים הם רק באופן שעושה מדעתו אך כשעושה ע"פ בי"ד אין חשש ובכה"ג איכא אפקעינהו.

אך בדברי הראשונים נראה כשאלת אוצה"ח והעושה ביטול ע"ד בי"ד ובעצתם לא שייך בו אפקיענהו שהרי עושה ע"פ דעתם ולמה יהיה הפקעה כשעושה ע"פ בי"ד.

אוצר החכמה כתב:בשבת למדתי תחילת השולח, ולא הבנתי מה בעצם העצה של המהרש"ם בגט שלו. אחרי שאנו פוסקים כרבי וכרב נחמן א"כ צריך שיבטל דווקא בפני עד אחד. והרי כדי להתיר את הממזרים אנו צריכים שני עדים להעיד על כך שביטל. ואם ביטל בפני עד אחד איך נתיר. מה נאמר שיכמינו עדים ולא יידע מזה, או כמו שראיתי במקום אחר שכתבו שיבטל פעמיים בפני עד אחד ומצטרפים זה עם זה (לא נכנס לדיון על זה), אבל הרי הזמן של האפקעינהו הוא כשמגרש השליח את האשה בגט הזה, היינו שהם סבורים שהוא גט כשר וכיוון שמדאורייתא אינו כשר שהרי ביטל באים חכמים ומפקיעין את הקידושין כדי שיהיה כמו שהם סבורים. (אבל אם לא גירש אותה בסוף מחמת איזה סיבה פשוט שאינה מותרת ולא אמרינן שברגע שביטל את הגט עשו את האפקעינהו אפילו אם לא גירש בסוף) וממילא באותו זמן הרי תמיד יש שני עדים בין אם הכמנו ובין אם יש ע"י צירוף, ובתוספות מבואר שרק אם יש עד אחד חשש הממזרות יותר גדול מאשר בשנים ואז הפקיעו לרבי, כך שאם יש בפועל עכשיו שני עדים אין סיבה שיפקיעו וביטלו מבוטל לרבי.

על עצם דברי התוספות אין להקשות את זה, דהיינו שאיך תוספות מבארים שהנפ"מ בין רב נחמן לרב ששת הוא לעניין זה הרי אין שני עדים שיעידו. כי זה להיפך שאם הלכה כרב ששת הרי מותרת כשעשה בפני שנים ולא בפני שלושה ולפי רב נחמן אסורה בפני שנים וזה הנפקא מינה. וגם בעד אחד יש נפק"מ שהעד עצמו שביטלו בפניו אסור לו לשאתה אם אין אפקעינהו ואם יש מותר. אבל לעניין להתיר ממזרים איך זה יפעל?

לפום ריהטא לא הבנתי. אם כל ההפקעה היא בשביל מקרה שאנחנו באמת לא יודעים שהגט בטל, הרי גם איננו יודעים שהבנים ממזרים, ויוכלו להינשא בשופי. שלכאורה לא עצם העבירה איכפת לנו, שהרי איננו חוששים לאיסור האשת איש שחמור יותר, אלא לתקנת הממזרים, ולגביהם אין נאמנות לעד אחד לאסור אותם, ובפרט שלאחר מכן יותרו מדין משפחה שנטמעה. ואולי מכל מקום יצא עליהם לעז?

פסק של בית הדין באשקלון, על 'אסורה לבועל' לאחר גט מהרש"ם: https://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=3488