עסק בת"ת ועשה מצווה שאפשר להעשות ע"י אחרים מה דינו

[אליעזר א]

שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו סעיף יח ת"ת שקול כנגד כל המצות. היה לפניו עשיית מצוה ות"ת, אם אפשר למצוה להעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו, ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתורתו.
ונסתפקתי האם כאשר עוסק בת"ת ובא לפניו מצוה שאפשר שתיעשה על ידי אחרים, האם אין המצווה נחשבת עבורו כמצווה כלל, או אפשר שהמחבר קאמר דיני קדימה ותו לא. אך אם קם מת"ת ועשה את המצווה למרות שהיה פטור שפיר קיים מצוה.
יתירה מכך. במידה ונאמר שאם עוסק בת"ת ובא לפניו מצוה שאפשר שתיעשה על ידי אחרים אין זה נחשב למצווה עבורו. מה הדין בשבת קודש. כגון שבא לפניו מצוות הצלת נפשות בשבת קודש שאפשר שתיעשה על ידי אחרים והיה עוסק בתלמוד תורה, במידה ונאמר שאין עליו כלל מצוות הצלת נפשות בעודו עוסק בת"ת, האם נאמר שאסור לו לחלל את השבת כדי להציל הנפש ואם חילל צריך כפרה.

[אליעזר א]

ת"ח אחד הפנה אותי לשו"ת ציץ אליעזר חלק יח סימן פא שכתב.
ונראה להוסיף לומר, שאם יש אחרים בלעדיו שיוכלו למלאות את התפקיד שמציעים לו, שאזי יש עליו גם איסור מלקבל את התפקיד הזה וליבטל מדברי תורה כפי רגילותו ללמוד עד כה.
וכך מצינו מפורש בכזאת בספר חסידים (סימן תתר"ה) דאיתא וז"ל: רב יהודה אמר העוסק בצרכי ציבור כאילו עוסק בדברי תורה, החכם מצא תלמידו שהיה עוסק בצרכי ציבור אמר לו עזבת את התורה, רע עשית, הרי מרדכי כשעסק בתורה נמנה למעלה, וכשהיה עם המלך נמנה למטה, ומה שאמר רב יהודה זהו כשאין אחר עוסק בצרכי צבור, אבל אתה כיון שיש לך שעוסקים בצרכי צבור כמוך עליך נאמר חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך עכ"ל. הרי לנו כנ"ז שבכה"ג שישנם אחרים שיכולים לעשות בצרכי ציבור כמוהו יש עוד איסור בדבר שיניח את תורתו וילך להיות פרנס, דהרי החכם אמר לתלמידו "רע עשית".
---
ולדעתו. הדברים ק"ו אם אסור לו לתלמיד חכם ליטול שררה הכרוכה בביטול תורה כל שכן במי שעוסק בשעה זו בת"ת שאסור לו לעסוק במצווה אם יכולה להיעשות על ידי אחרים, ואדרבא יש בה משום איסור וחילול שבת.

[אוצר החכמה]

מזה שאומרים לו רע עשית איך יוצא מזה מסקנה שהמצווה לא מצווה ושזה חילול שבת?

[אליעזר א]

הוא טוען לדייק מזה שבעל הציץ אליעזר מסיק שיש עליו איסור מלקבל את התפקיד ולא מצינו שיש עליו איסור לעשותו וייחשב לו למצווה.
--
באמת שזה מצב מיוחד, ושאלתי פה ושם ואמרו לי שלא מסתבר שיעבור על חילול שבת, אך לא מצאתי מי שיודע לבאר את העניין. ולכאו' כל מה שמותר לו לחלל את השבת הוא רק משום שהוא מצווה להציל ולחלל את השבת אך לא כשאינו מצווה.

[נהר שלום]

עסק בת"ת ועשה מצווה שאפשר להעשות ע"י אחרים מה דינו?

עי' אגרת לבן תורה

[מן המודיעין]

עיין בתוס' מגילה כ"ט: וכתובות י"ז. שמקשים על ההיא דמבטלין ת"ת להוצאת המת. ממסכת ד"א "אמר ר"ע תחלת תשמישי לפני חכמים פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה ונטפלתי בו ד' מילין עד שהבאתיו לבית הקברות וקברתיו וכשבאתי והרציתי דברי לפני ר"א ור' יהושע אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה כאילו שפכת דם נקי" ותרצו שם שתי תרוצים עיי"ש. עכ"פ מוכח דאם לא מבטלין ניחא לתוס' הא דחשיב "כאילו שפכת דם נקי" . ולענינו לכאו' ג"כ ל"ח מצוה.

[אליעזר א]

לגבי עוסק במצוה פטור מן המצוה ראיתי מהגרשז"א ז"ל שכותב שרופא המטפל בחולה ועבר לעשות מצוה נחשב לו הדבר כעבירה - ולכאו' הוא הדין כאן כאשר אין לו לעשות מצוה שניתן לעשותו על ידי אחרים בשעה שהוא עוסק בתלמוד תורה. אך דברי הגרשז"א ז"ל נסתר מדברי המ"ב שכותב אצל עוסק במצווה שאין לו לעשות ברכה שהרי אינו מצווה אך מדבריו משמע שאם התפנה לעסוק במצווה אחרת נחשב לו הדבר למצווה.
--
הגרע"י ז"ל מקיש את עניין זה לדין עוסק במצווה לגבי אחד שנשאל אם חייב ללכת לברית וכדומה שחבירו הזמינו - בשעה שעוסק בתורה.

[איש רגיל]

יתירה מכך. במידה ונאמר שאם עוסק בת"ת ובא לפניו מצוה שאפשר שתיעשה על ידי אחרים אין זה נחשב למצווה עבורו. מה הדין בשבת קודש. כגון שבא לפניו מצוות הצלת נפשות בשבת קודש שאפשר שתיעשה על ידי אחרים והיה עוסק בתלמוד תורה, במידה ונאמר שאין עליו כלל מצוות הצלת נפשות בעודו עוסק בת"ת, האם נאמר שאסור לו לחלל את השבת כדי להציל הנפש ואם חילל צריך כפרה.

בהצלת נפשות כל הזריז להציל הרי זה משובח (שו"ע סי' שכח ס"ב), ואל תשיבני שזה איירי במי שאינו עוסק בתורה, שהרי בשבת מצוה לכתחילה לחלל שבת על ידי חכמים [עיין משנ"ב סימן שכח ס"ק לד].

[שטייגעניסט]

לגבי עוסק במצוה פטור מן המצוה ראיתי מהגרשז"א ז"ל שכותב שרופא המטפל בחולה ועבר לעשות מצוה נחשב לו הדבר כעבירה - ולכאו' הוא הדין כאן כאשר אין לו לעשות מצוה שניתן לעשותו על ידי אחרים בשעה שהוא עוסק בתלמוד תורה. אך דברי הגרשז"א ז"ל נסתר מדברי המ"ב שכותב אצל עוסק במצווה שאין לו לעשות ברכה שהרי אינו מצווה אך מדבריו משמע שאם התפנה לעסוק במצווה אחרת נחשב לו הדבר למצווה.

ההשוואה מצחיקה
העוסק בהצלת נפש ל'עוסק במצוה גרידא'

[אוצר החכמה]

לא כל כך כי תלוי באופן. אם הגרשז"א דיבר באופן שאין מזה נזק לחולה, א"כ כל העניין הוא עוסק במצווה (וכדעת הר"ן). מצד שני אם דיבר באופן שהוא נזק לחולה פשוט שאי אפשר להסיק מזה.

[שטייגעניסט]

עדיין יש בזה חב לאחרינא, ואינו דומה למתחסד לקיים שני מצוות כאחד.

[אוצר החכמה]

עדיין יש בזה חב לאחרינא, ואינו דומה למתחסד לקיים שני מצוות כאחד.

נכון. אבל זה לעניין אם ראוי לעשות כן אבל כשאנו דנים אם עשה מצווה לעניין לברך באופן כזה יהיה ראייה. כי אם אין נזק וזה רק חב לאחריני אין סברא שעי"ז יהיה עבירה. אבל אפשר לבדוק על מה דיבר הגרשז"א.