פורום אוצר החכמה

כתוב בגמ' מחד גיסא (ברכות ס.) שרק עד מ' יום יוכל להתפלל על עובר שיהיה זכר ואח"כ זה להתפלל על נס כיון שכבר נהיה אן זכר או נקבה. ואיך מתישב עם הא תענית ח: ת"ר הנכנס למוד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידנו. התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה. מדד ואחר כך בירך הרי זו תפלת שוא. - משמע דכל שהוא מוסתר מן העין לא הוי בכלל תפילת שוא אף אם מתםלל על נס, וא"כ עובר שהוא מוסתר מעין אדם אמאי לא יתפלל שיהיה זכר ? מקורות

לא יודע לתרץ ממש את הקושיא, אבל מ"מ במדרש תנחומא (פרשת ויצא) כתוב באמת שאפשר לבקש שיהיה זכר עד שיושבת על המשבר.

אני מסתובב עם הקושיא הזו כמה שנים.
ברמב"ן ובריטב"א ב"מ מ"ב. משמע שההולך למוד וכו' הוא רק במעשר, שעליו כתוב ובחנוני נא בזאת וגו'. אמנם הם כתבו את זה לגבי עצם אמירת היה"ר, [והביאם הכס"מ], אבל יתכן ליישב גם קושיא זו, שאפשר להתפלל על זה משום ההבטחה אם ל' אפתח לכם וגו'.

איש גלילי כתב: אבל מ"מ במדרש תנחומא (פרשת ויצא) כתוב באמת שאפשר לבקש שיהיה זכר עד שיושבת על המשבר.

זה לא סותר, זה בגדר לבקש שיהיה נס, השאלה אם 'שווה' לאדם שיעשו לו נס כזה, הוא צריך להיות בערך כמו יעקב אבינו.... ואם לא, לך תדע מה הוא 'ישלם' על הנס הזה.

יש הבדל בין חיטה שתתפח [כמדומני שלא כתוב מפורש שמתוספין חיטים] דהוי בגדר ברכה, לעובר קיים שצריך להיפסד [והא מיקרי נפש] ולהוצר מחדש, וזה נס ממש.

ויש לציין עוד למאירי בתענית שכתב "ההולך למוד את גרנו אומר יהי רצון שתשלח ברכה במעשי ידי ולא שירבו הפירות אלא שיצליח בהם לסחורתו".

אם כם יוצא פשט חדש בסוגיא, עד היום חשבנו שההולך למוד מברך, כי עד עכשיו היה נסתר כמה תבואה יש לו , ועכשיו שה יהיה נס גלוי, לכן שיתפלל עכשיו.

אבל כעת יש ביאור אחר, שבאמת הנס אינו נס גלוי גם אח"כ, אם שיהיה לו הצלחה, או שיתפח החיטה [יל"פ], אלא יברך עכשיו כי כעת יש לו הזכות כשהולך להפריש מעשרות. וכמ"ש הראשונים הנ"ל.

אוהב אוצר כתב:

איש גלילי כתב: אבל מ"מ במדרש תנחומא (פרשת ויצא) כתוב באמת שאפשר לבקש שיהיה זכר עד שיושבת על המשבר.

זה לא סותר, זה בגדר לבקש שיהיה נס, השאלה אם 'שווה' לאדם שיעשו לו נס כזה, הוא צריך להיות בערך כמו יעקב אבינו.... ואם לא, לך תדע מה הוא 'ישלם' על הנס הזה.

כנראה שלא עיינת בדברי המדרש, המדרש מביא שם ראייה מלאה שאדם יבקש לכתחלה על כזה דבר (המדרש ודאי חולק על הגמרא שמתרצת שלאה התפללה בתוך ארבעים יום).

מן השורה כתב:ברמב"ן ובריטב"א ב"מ מ"ב. משמע שההולך למוד וכו' הוא רק במעשר, שעליו כתוב ובחנוני נא בזאת וגו'. אמנם הם כתבו את זה לגבי עצם אמירת היה"ר, [והביאם הכס"מ], אבל יתכן ליישב גם קושיא זו, שאפשר להתפלל על זה משום ההבטחה אם ל' אפתח לכם וגו'.

גם בלי להגיע להנחה שמדובר דווקא במודד למעשרות, אפשר ליישב באופן דומה: אחר שהתורה אומרת בפירוש יצו ד' אתך את הברכה באסמיך, שוב מותר לבקש על זה אף שאינו בדרך הטבע (אם נפרש שמדובר בריבוי כמות הגרגרים, ודלא כמאירי).