פורום אוצר החכמה

ראיתי בספר דור רביעי בהקדמה מביא 2 מקרים
1 אם יש שרפה האם אדם יצא ערום או עם בגד אשה
2אם יש בשר אדם ובשר נבלה מה יאכל
ב2 מקרים אלו אומר הרב המחבר שעדיף לעשות איסור ולא ללכת נגד דרך ארץ אנושית
האם דבר זה מוסכם בפוסקים או יש חולקים? והאם יש דוגמאות נוספות למקרים דומים
http://www.otzar.org/aspcrops/166650_62_1349212773-1472014.asp

לצאת ערום הוא ענין כבוד הבריות, כמו דאמרו לגבי שעטנז בשוק [וציצית ברה"ר בשבת] , וכבוד הבריות לא מצינו להתיר אלא איסור דרבנן, אבל מלבוש אשה שהוא לאו מהתורה אין היתר, וייצא ערום ויקרא כל ימיו שוטה ואל יקרא רשע שעה אחת!. והוא הדין בבשר אדם.
[וגם ראיית הרב דור רביעי מהחכ"צ אינה מספיקה אלא כשיוודע לאחרים, אבל בינו לעצמו אין היתר]
אילולי נחדש כאן דבר חדש, יעויין ברמב"ן ריש פ' משפטים לגבי החיוב לזון את בניו, אבל אין לנו בזה אלא חידושו.

אני לא בטוח שאתה צודק במלבוש אשה כי אם מדובר באופן שניכר שאינו אשה ורק לובש לפי שעה אולי לדעת הב"ח אינו אלא מדרבנן.
ולעניין בשר אדם אולי יש בזה גם איסור בל תשקצו שגרע משותה מקרנא דאומנא וצ"ע אם הוא דאורייתא.

לפחות אינו שייך לכותרת של הנושא

לענין בשר אדם נראה שמותר מדינא לאכול נבלה עיין בסימן שכח סעיף יד [לביאור הרא"ש בדין זה].

יתכן שבבשר אדם ונבילה עדיף שיאכל את הבשר אדם מסיבה נוספת, שכך יהנה פחות מאכילת האיסור [עיין בשו"ת עמודי אור שהוכיח שיש ענין למעט בהנאה מיומא פ"ה:] - אם לא שאפשר שלא יאכל כדי צרכו ויסתכן [כדברי מה שנכון נכון]

גמרא ערוכה היא במסכת תענית (דף ה.) שאכלו בשר בהמה טמאה קודם לבשר אדם.

איש גלילי כתב:גמרא ערוכה היא במסכת תענית (דף ה.) שאכלו בשר בהמה טמאה קודם לבשר אדם.

ראיה יפה! אבל אולי שם מיירי בבנים שהרגו לצורך אכילה, או עכ"פ שחתכו מגופם ואכלו (ואולי זו כוונת רש"י שם "מקצתם")

ברזילי כתב:

איש גלילי כתב:גמרא ערוכה היא במסכת תענית (דף ה.) שאכלו בשר בהמה טמאה קודם לבשר אדם.

ראיה יפה! אבל אולי שם מיירי בבנים שהרגו לצורך אכילה, או עכ"פ שחתכו מגופם ואכלו (ואולי זו כוונת רש"י שם "מקצתם")

מ"מ מסתבר שיכלו לאכול אנשים שמתו כבר, ואעפ"כ נמנעו ואכלו בשר בהמה טמאה.

מת אסור בהנאה ולכן חמור יותר, עוד יתכן שהוא כמו איסור גזל שנחלקו רש"י ותוס' בב"ק ס. אם נדחה מפני פיקו"נ, עי' מל"מ?, וכל הפלוגתא היא כשיוכל להחזיר, אבל את גופו של השני א"א להחזיר.

לגוף ד' רש"י בתענית, כמדו' במהרש"א שם יש משמעות מה כוונת רש"י "מקצתם".

מן השורה כתב:מת אסור בהנאה ולכן חמור יותר, עוד יתכן שהוא כמו איסור גזל שנחלקו רש"י ותוס' בב"ק ס. אם נדחה מפני פיקו"נ, עי' מל"מ?, וכל הפלוגתא היא כשיוכל להחזיר, אבל את גופו של השני א"א להחזיר.

שו"ע הרב (הלכות גניבה ה"א), שו"ת מהרש"ם (ח"ה סימן נד) מתירים אף כשלא יוכל להחזיר.
שו"ת האלף לך שלמה (יו"ד סימן ר) אוסר.

איני בקי בסוגי', ואני רק כלי שני ממ"מ הרשומים לפני.

סברת המהרש"ם שגם בעל הממון מחויב להוציא ממון להצילו, וע"כ אף באין יכול להחזיר שרי. וזה לא שייך בנד"ד דבמתים חפשי.

את עיקר הסברא שכתב מן השורה דיש לדון במת משום גזל וע"כ אף בפקו"נ לא ברור ההיתר, זכורני שכבר כתבו, אך כעת איני מוצא מי כתב כן.

מן השורה כתב:מת אסור בהנאה ולכן חמור יותר, עוד יתכן שהוא כמו איסור גזל שנחלקו רש"י ותוס' בב"ק ס. אם נדחה מפני פיקו"נ, עי' מל"מ?, וכל הפלוגתא היא כשיוכל להחזיר, אבל את גופו של השני א"א להחזיר.

לגוף ד' רש"י בתענית, כמדו' במהרש"א שם יש משמעות מה כוונת רש"י "מקצתם".

אם אכן אסור בשר אדם מת גם בשעת פקוח נפש, איך הותרו לאכול בשר אדם כשתם בשר הנבלות והשרצים?
ולענין איסור הנאה ממת, כבר נחלקו בזה הראשונים אם אכילת בשר אדם הוי דאורייתא או דרבנן.
מ"מ, חשבתי שאולי לא עשו הדבר בהיתר, כי מצאנו בפסוק על אותה תקופת רעב (בימי יהורם בן אחאב מלך ישראל) על אמהות שהרגו את ילדיהן כדי לאכלן, ואיסור רציחה ודאי לא הותר בשביל פקוח נפש (ויש לעיין שם עוד).

לעניין אכילת בשר אדם במקום פיקו"נ לפני שנים רבות ראיתי תשובה על זה בשאלה שנשאלה למעשה בזמן השואה ופסק שמותר אבל בהנידון שם יש בזה עצמו משום סכנה שיגרום לנאצים לומר שאינם אנושיים או משהו מעין זה.
אך אינני זוכר היכן ראיתי זאת, אולי בשרידי אש?

המתיר בשר אדם באכילה מיירי במת נכרי ולדעת המתירים נכרי בהנאה

התשובה שאני זוכר עסקה באכילת בשר יהודים.

ייש"כ להרב מה שנכון אבל זו תשובה תיאורטית
כעת מצאתי את מה שראיתי בזמנו.

ייש"כ. אשרינו ישראל שגם בעת צרה ומצוקה כזאת חכמינו שוקלים הדברים בפלס ע"פ תורתינו הקדושה.

מן השורה כתב:מת אסור בהנאה ולכן חמור יותר

ש"ך יורה דעה סימן עט ס"ק ג: אבל בשר המת אסור אפילו בהנאה דבר תורה לכ"ע וכדלקמן ר"ס שמ"ט.