פורום אוצר החכמה

צולניק כתב:על כל צדיק

צולניק כתב:מה תגיד? רק על האושפזין?! יש מקור לזה?!

נהר שלום כתב:

צולניק כתב:על כל צדיק

יש מקור

איש רגיל כתב:אם אבא שלך הוא רב, אז יש לך מקור מצויין שרק על האושפיזין, ולא היית צריך לשאול בכלל.

הפלא ופלא כתב:האושפיזין היו בכלל ראשי ישיבות או אדמורים?(....)

תוכן כתב:מן הסתם כוונת אבא שלך לגמרא שאפילו אם חוטאים ישראל ינצלו בזכות אבות, ומשמע משם דוקא זכות אבות מועילה, ולא זכותם של צדיקים אחרים. ולפ"ז צ"ל דלמ"ד תמה זכות אבות אין לומר זיע"א אפילו על האבות. ומ"מ דומה שדעת אביך שליט"א יחידאה בענין זה.

בקרו טלה כתב:בעיקר הענין

נועם אלימלך - פרשת בא (ד"ה ויאמר ה' אל משה נטה)
ובזה יובן מה שרגילים לומר זכותו יגן עלינו, ולמי יתן הצדיק זכותו לאחר הלא טוב לו שיקח לו לעצמו לעולם הבא שהוא אין סוף, אלא יש לפרש שזכות הוא לשון זך דהיינו מה שלומד תורה לשמה אזי זכות האור שהוא מושך על העולם היא העומדת לדורו ומגין עליהם.

נהר שלום כתב:

הפלא ופלא כתב:האושפיזין היו בכלל ראשי ישיבות או אדמורים?(....)

אכן בזמנם היו ראשי ישיבות (שם ועבר) אבל לא יודע אם האושפיזין עצמם היו....

נהר שלום כתב:האם אפשר לומר זיע''א על כל צדיק או רק על האושפיזין זיע''א?

יונת אלם כתב:אגב המדויק יותר הוא זת"ע זכותו תגן עלינו או נ"ע נשמתו עדן

מה שנכון נכון כתב:ע"ע ע"ז בקנין תורה בהלכה של רא"ד הורביץ סוף ח"ד.

שלום וברכה!
במענה למכתב כת"ר מיום השני, בו מעיר על הא דאמרי אינשי הלשון זי"ע רק על - כלשונו במכתבו - צדיקים אשר בגנזי מרומים ולא על צדיקים שחיים הם אתנו לאורך ימים טובים.
ולדעתי הביאור בזה, כי צדיקים אשר חיים הם אתנו בעלמא דין, נשמה בגוף, הנה הצדיק עצמו מגין - בתפלתו וכו' - וכלשון רז"ל, שמביא גם כת"ר במכתבו עה"כ סר צלם מעליהם, משא"כ צדיקא דאתפטר. ולכן אז מזכירים זכותו. והוא מלשון זכות דמשנה סוטה (פ"ג, מ"ד). אלא שבנדו"ד הוא גם זכות דמצוה. עיי"ש.

[ . . ] מה שכן צ"ע בענין זי"ע - הוא: מהו שייכותו להזכות דהצדיק, שיגן עליו. והרי אפילו אבא לא מזכה ברא. ואפילו להתירוץ א' בתוס' (סוטה י, סע"ב) דהיינו דוקא בעון ע"ז. ואפילו ע"פ מש"כ כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) בצוואתו חנוך לנער. וז"ל: ומי שעינים לו יראה שהכוונה במ"ש שהאב אינו מציל לבנו, היינו מעשה האב שעושה לעצמו (ר"ל לא בשביל בנו) אינו מועיל להבן, משא"כ בהצלת הבן להאב אף מה שהבן עושה לעצמו (לא בשביל לזכות את אביו, כי אם עושה מע"ט והולך בדרכי ה' כמו שהוזהר לכ"י בתורתינו הק' ומוסיף אומץ לדקדק בכל דבר כו') בכל עשי' טובה שעושה מציל לאביו מדינה של גיהנם ומכניסו לג"ע כו' ומ"ש בנוסח התפלה וזוכר חסדי אבות כו' היינו מה שזוכר לנו הכר"ב שכרת עם אבותינו עלינו כו' עכ"ל.
עכ"פ צ"ל תפלת האב או עשייתו בשביל הבן. ולהעיר מענין דזכות אבות (שבת נה, א. ויק"ר פל"ו, ו. ירוש' סנה' פ"י ה"א. ועוד).

ועפ"ז צ"ל ד"זללה"ה" צ"ל על כל צדיק (ע' ס"ח סי' תתק"ף ובנ"כ שם) - אבל זי"ע - הוא כשהמדובר בצדיקים מדריכי ישראל או מארי דאורייתא מלמדי תורה לרבים והמדבר לומד תורתם והולך בדרכיהם והוראותיהם שעליו נאמ[ר] לבניך אלו התלמידים.
וק"ל. ואכ"מ.

יונת אלם כתב:אגב המדויק יותר הוא זת"ע זכותו תגן עלינו

וונדרבר כתב:

יונת אלם כתב:אגב המדויק יותר הוא זת"ע זכותו תגן עלינו

ראה בקובץ אור ישראל (מאנסי) גליון ל"ד עמ' קכד-קכה, שהאריך להוכיח ש"זכות" הוא גם "לשון זכר", ושאין לשנות, וצריך להשאיר את לשון הקדמונים "זכותו יגן עלינו".