פורום אוצר החכמה

הנה מקובל לפרש המונח "אמונה" כמו "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" שסומך על מה ששומע בלי שיהיה לו ראיה שכלית על כך, ואילו ידיעה שכלית נקרא "ידיעה". ונתקשיתי בפסוק "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וגו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" ותמוה דאיזה אמונה שייך כאן אחרי שראו בחוש את היד הגדולה וכו' וגם לא היה אפשר להסתפק אם זה מעשה כישוף וכדו' שהרי אמרו "זה ק'לי" מלמד שראו את הקב"ה כביכול כדאי' בחז"ל. ועל כן עלה בדעתי שאמונה לאו דוקא שענינו 'אמונה' בלי שכל, אלא ענינו שיתאמת אצל האדם איזה דבר בין ע"י קבלה בלי שכל ובין בשכל או ראיה חושית. ויתיישב בזה מה שהעירו שיש סתירה ברמב"ם דבספר המצוות כתב דמצות אנכי הוא אמונה ובריש יסודי התורה כ' דהמצוה היא ידיעה [והובא כאן שהרב קאפח (?) תי' שזה נגרם מחמת התירגום מערבית לעברית] ולהנ"ל י"ל דמש"כ הרמב"ם אמונה פירושו ידיעה והוה כאילו כתב "שיידע ויתאמת אצלו".

ואחרי כל זה שמעתי שהגה"ק ר' יהושע מבעלזא ז"ל עמד על הקושי שבפסוק וירא ישראל הנ"ל וביאר על פי דרכו שאע"פ שראו בנ"י במו חושם מ"מ בחרו לנקוט האמונה הפשוטה שקיבלו מאבותיהם שהוא עדיף ע"פ ראיה חושית. ונפשי בשאלתי: וכי נאמר שזה 'פשט' בפסוק או שה'פשט' הוא כמו שכתבתי לעיל ודברי הרב מבעלזא ז"ל הם בדרך רמז?

ת"ל כעת מצאתי דברים בזה מחכמים שליט"א, ומו"מ בדברי רבני בריסק ז"ל בענין זה.

אמסטרדם כתב:הנה מקובל לפרש המונח "אמונה" כמו "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" שסומך על מה ששומע בלי שיהיה לו ראיה שכלית על כך, ואילו ידיעה שכלית נקרא "ידיעה". ונתקשיתי בפסוק "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וגו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" ותמוה דאיזה אמונה שייך כאן אחרי שראו בחוש את היד הגדולה וכו' וגם לא היה אפשר להסתפק אם זה מעשה כישוף וכדו' שהרי אמרו "זה ק'לי" מלמד שראו את הקב"ה כביכול כדאי' בחז"ל. ועל כן עלה בדעתי שאמונה לאו דוקא שענינו 'אמונה' בלי שכל, אלא ענינו שיתאמת אצל האדם איזה דבר בין ע"י קבלה בלי שכל ובין בשכל או ראיה חושית. ויתיישב בזה מה שהעירו שיש סתירה ברמב"ם דבספר המצוות כתב דמצות אנכי הוא אמונה ובריש יסודי התורה כ' דהמצוה היא ידיעה [והובא כאן שהרב קאפח (?) תי' שזה נגרם מחמת התירגום מערבית לעברית] ולהנ"ל י"ל דמש"כ הרמב"ם אמונה פירושו ידיעה והוה כאילו כתב "שיידע ויתאמת אצלו".

ואחרי כל זה שמעתי שהגה"ק ר' יהושע מבעלזא ז"ל עמד על הקושי שבפסוק וירא ישראל הנ"ל וביאר על פי דרכו שאע"פ שראו בנ"י במו חושם מ"מ בחרו לנקוט האמונה הפשוטה שקיבלו מאבותיהם שהוא עדיף ע"פ ראיה חושית. ונפשי בשאלתי: וכי נאמר שזה 'פשט' בפסוק או שה'פשט' הוא כמו שכתבתי לעיל ודברי הרב מבעלזא ז"ל הם בדרך רמז?

ראה בשפ"א בשלח תרנ"א קטע שני שמוכיח שהפשט הוא שלא התקשרו בראיית הנס וידיעתם אלא לאמונה ומעין דברי דו"ז מבעלזא זי"ע.

תודה.
אך ממה שלא העירו כן מפרשי התורה הפשטנים (האומנם?) נראה דאינו לפי פשוטו וכנ"ל.

ראה רמב"ם יסוה"ת ח,א.

ניסים גדולים אינם אלא הוכחה שכלית חזקה לקיומו של הי"ת, אך עדיין אינם בגדר ידיעה חושית דהיינו דבר המושג ע"י אחד מחושינו. וכפי שאדם המספר לחבירו דבר שראה בעיניו, על השומע להחליט האם להאמין לדבריו, ואם אכן מאמין לו אין הדבר אצלו אלא בגדר אמונה. ובקיצור, אמונה היינו ידיעה שהגענו אליה מכח שכלנו ולא ע"י אחד החושים. ולפי"ז מובן שפיר הפסוק.

אמסטרדם כתב:ת"ל כעת מצאתי דברים בזה מחכמים שליט"א, ומו"מ בדברי רבני בריסק ז"ל בענין זה.

במאמר הזה שהעלית לכאן יש המון שטויות וכל מי שיודע קצת נ"ך רואה מיד מדוע אני כותב 'שטויות'.
הפנה אותך בינתיים לדברי רש"י אלו.
תהלים פרק ק פסוק ה'
בזה"ל: ועד דר ודר. קיימת אמונתו כל לשון אמת ואמונה אמונת הבטחה שמאמין ומבטיח הבטחתו:
וכבר הסכים עמי אחד מגדולי הדור שליט"א.

אני לא יודע אם זה יעזור לדיון בנוגע לפשט הפסוק
אך בנוגע לפי' המילה 'אמונה' יש דיון בספרי החקירה של הראשונים
ראה: מורה נבוכים ח"א פ"נ, עיקרים מאמר ראשון פי"ב, פי' האברבנאל למו"נ שם.
אין לי זמן כעת לעיין שם ולדון בדבריהם, ותן לחכם ויחכם עוד.

(דיון בזה קצת פעמים בספרי מאמרי חב"ד)

תודה לכם.

בפשטות, הראיה והידיעה היתה על העבר, והאמונה היתה מכאן ואילך.
כלומר לאחר שהוכח להם מציאות ה' וכוחו, האמינו לכל דבריו וללכת בעקבותיו.

יש ביטוי שנכנס לאחרונה בחוגים מסויימים לשיגרת הלשון, במקום לומר לדוגמא: אני משער שהוא יגיע תוך שעתיים, יש נוהגים לומר אני מאמין שהוא יגיע וכו'. לכאורה הביטוי הזה מגיע מכופרים ואפיקורסים, שבעיניהם האמונה היא בסך הכל השערה, רח"ל מהאי דעתא. וראוי לעורר על זה להזהר שלא להשתמש בביטוי "מאמין" במובן "משער". [באופן כללי, יש הרבה ביטויים בעברית מודרנית, שמקורם באפיקורסות. כמדומני שהרב אברהם וולף זצ"ל מייסד הסמינר בבני ברק, היה מעורר לא להשתמש בביטוי "אגדה" כדי לתאר מעשיות דמיוניות. ויש עוד דוגמאות לזה].

באנגלית אומרים אני מאמין (I believe) כשרוצים לומר "אני משער". (וכבר חשבתי ע"ז כנ"ל..)

וונדרבר כתב:יש ביטוי שנכנס לאחרונה בחוגים מסויימים לשיגרת הלשון, במקום לומר לדוגמא: אני משער שהוא יגיע תוך שעתיים, יש נוהגים לומר אני מאמין שהוא יגיע וכו'. .... ויש עוד דוגמאות לזה].

אמסטרדם כתב:באנגלית אומרים אני מאמין (I believe) כשרוצים לומר "אני משער". (וכבר חשבתי ע"ז כנ"ל..)

הדוגמה הנפוצה שאני נוהג להמחיש עמה בשיחות של "דה מה שתשיב" את ההבדל בין "אמונה" בשפה המדוברת המודרנית, לבין "אמונה" בתנ"ך. בחז"ל. ובדברי גדול"י. דוגמה נפוצה:
"ראובן אומר: אני מאמין ברפואה אלטרנטיבית. ושמעון אומר: אני לא מאמין ברפואה אלטרנטיבית".
ואידך פירושא היא זיל גמור.

הר' נויגרשל ניסח יפה בספרו "והשבות אל לבבך" מה הכוונה הקלאסית של אדם בן דורינו באומרו "אמונה". ניסח שם 2 אופציות בלשונו הזהב. הספר אינו תח"י כרגע. אם מישהו יעלהו - שכמ"ה.

הראב"ע ז"ל כתב בכמה מקומות שאמת היא מגזרת אמונה, וא"כ לכאורה עניין אמונה שייך בכל דבר שברור אצלי לאמת, ואין לחלק אם הוא ברור לי מחמת ידיעה או מחמת שמיעה מהימנה.

כאן בד"ה שויתי מדבר קצת מזה
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... t=&pgnum=4

בריסק כתב:

אמסטרדם כתב:ת"ל כעת מצאתי דברים בזה מחכמים שליט"א, ומו"מ בדברי רבני בריסק ז"ל בענין זה.

במאמר הזה שהעלית לכאן יש המון שטויות וכל מי שיודע קצת נ"ך רואה מיד מדוע אני כותב 'שטויות'.
הפנה אותך בינתיים לדברי רש"י אלו.
תהלים פרק ק פסוק ה'
בזה"ל: ועד דר ודר. קיימת אמונתו כל לשון אמת ואמונה אמונת הבטחה שמאמין ומבטיח הבטחתו:
וכבר הסכים עמי אחד מגדולי הדור שליט"א.

לזה שפנה אלי באישי בענין ויאמינו בה'.
ראה קטע זה (למשל) ואין לה מובן כלל ועיקר.

אבל זו אין הדרך שמביא לידי הכרה וידיעה על עצם מציאותו, וא"א להכיר מציאות ד' אך ורק עפ"י נבואה. וזהו שהציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני בעל העולם, היינו שהיה לו נבואה על זה, ובפרט זה דומה להמשל [דהיינו שניתווספה לו ידיעה על ידיעתו]

. עמוד 5
גם מש"כ באבי עזרי משמו של הגרי"ז ז"ל – אני ראיתי בכתבים מהגרי"ז ז"ל באופן שונה קצת. שלא יהיה לך אלוהים אחרים הכוונה בזה, בחלק שיש לשכל האנושי להשיג.