פורום אוצר החכמה

יש הנוהגים להשים מלח על פרוסת המוציא, ושלא כמנהג הרגיל לטבול את הפת במלח. היש מי שיודע מקור וטעם למנהג זה?

כמד' ע"פ הנגלה אין נפק"מ בין טובל למניח על הפת, ברם ע"פ הנגלה בפת שלנו לא בעינן כלל מליח, וע"פ הקבלה אף בפת שלנו צרך מלח אולם בעי טבילה, ואיכא לעיונא האם ע"פ הקבלה, "המניח על" קיים באופן חלקי, או דלא עשה מידי, וכמד' דע"פ הקבלה גם בעינן טבילה ג"פ, ונמי יש לחקור כנ"ל ובהא יותר מסתבר שקיים לפחות באופן חלקי.

בזכרוני שבלקט יושר כותב שכך נהג רבו.

החזוא לא טבל מלח כלל כך כתב הגרח

האם מנחים מלח על הלחם בסעודת מפסקת?

נהר שלום כתב:האם מנחים מלח על הלחם בסעודת מפסקת?

וכי למה לא???

נהר שלום כתב:האם מנחים מלח על הלחם בסעודת מפסקת?

לשון המחבר בסי' תקנ"ב סעי' ו:
"מי שאפשר לו לא יאכל בסעודה המפסקת אלא פת חריבה במלח וקיתון של מים".

איש גלילי כתב:

נהר שלום כתב:האם מנחים מלח על הלחם בסעודת מפסקת?

לשון המחבר בסי' תקנ"ב סעי' ו:
"מי שאפשר לו לא יאכל בסעודה המפסקת אלא פת חריבה במלח וקיתון של מים".

יש"כ

חיימקה כתב:

נהר שלום כתב:האם מנחים מלח על הלחם בסעודת מפסקת?

וכי למה לא???

אחד אמר לי ששמע שלא