פורום אוצר החכמה

תוכן כתב:איך אפשר לצוות לאדם להתגעל? או שהוא נגעל או שהוא לא!

...כי מה איכפת להשי"ת לצות עליה כאכילת בשר החזיר אחר שהוא הטוב שבבשרים והנותן כח...

עושה חדשות כתב:שו"ת הרשב"א החדשות (מכתב יד) סימן שסח -

...כי מה איכפת להשי"ת לצות עליה כאכילת בשר החזיר אחר שהוא הטוב שבבשרים...

ואומר כי כל מה שאסרתו התורה עלינו מן המאכלים, מזונם מגונה, ואין בכל מה שנאסר עלינו מה שיספק שאין הזק בו, רק החזיר והחלב, ואין הענין כן כי החזיר יותר לח ממה שצריך, ורב הפסולת והמותרות, ורוב מה שמאסתו התורה לרוב לכלוכו ומזונו בדברים הנמאסים, וכבר ידעת הקפדת התורה על ראיית הלכלוכים ואפילו בשדות במחנה כל שכן בתוך המדינה, ואילו היתה מותרת אכילת החזיר היו השווקים עם הבתים יותר מלוכלכים מבית הכסא, כמו שתראה ארצת הצרפתים היום, כבר ידעת אמרם פי חזיר כצואה עוברת דמי, וכן חלב הקרב משביע ומפסיד העכול ומוליד דם קר מדובק, ושרפתו היתה יותר ראויה מאכילתו, וכן הדם והנבילה קשים להתעכל ומזונם רע...

רון כתב:ואגב דאייתינן למאכלות אסורות,
האם יש למישהו מידע האם מה שאמרו חז"ל שהקב"ה לא מביא תקלה לצדיקים ומבואר בתוס' שהוא דוקא במידי דאכילה, האם זה גם באכילת תרומה לזר למשל, או דוקא באיסורי מאכלות. ואולי הוא תלוי בטעמים מה הקפידא שדוקא במידי דאכילה אם מצד שהוא גנאי ובזה אולי בתרומה ליכא גנאי, או מצד מה שגופו של הצדיק מתקיים ע"י מה שאין רצון ד' וא"כ גם בתרומה כן בו ועוד חזון למועד בל"נ

רון כתב:לידידי שליט"א
אין להביא ראיה מחמורו של רבפב"י, שהרי זה גופא סותר את הכלל של תוס' שהרי אין זה נחשב מידי דאכילה שרק בזה הקב"ה מציל הצדיקים שהרי האכילה לא היתה של הצדיק כ"א של החמור ועפ"י רוב אינו צדיק, רק שמשם לומדים את היסוד שיש שמירה לצדיק שלא יאונה לו און.
אך אין מזה ראיה ליסוד של התוס', אם כי רשום אצלי שחסר לי בהירות בעצם הענין איך זה מסתדר עם יסוד דברי התוס' הרי שם חזינן שגם בלא מידי דאכילה יש שמירה לצדיק שלא יאונה לו און, וצריך עדיין ביאור לרש כמוני

פנימי כתב:התווכחתי עכשיו עם מישהו
מה פירוש התו"כ שלא יאמר אדם אי אפשי לאכול חזיר, אלא אפשי ואפשי והתורה אסרה עלי

האם הכוונה - לולי התורה אין בזה בעיה, וגויים שאוכלים חזיר אין בזה שום פסול, אבל אני שאני יהודי וקיבלתי את התורה זה מגעיל ותועבה ומשוקץ, והראיה שהתורה אומרת "ושקץ יהיו לכם", וכוונת התו"כ רק שרגש הגועל שיש לי הוא רק אחרי דברי התורה, ולולי התורה זה לא היה מגעיל

או שהכוונה - גם אחרי התורה אין לי שום רגשות נגד זה. אדרבה זה בשר טוב טעים כמו כל בשר אחר, והייתי רוצה לאכול את זה כמו כל בשר, אבל אני לא אוכל כי הקב"ה אוסר, ואני שמח לעשו את רצונו

והביאו את לשון הרמב"ם בשמונה פרקים "ויותר מזה שהם ציוו להיות האדם מתאווה לעבירות" ומשמע שאדם צריך להתאוות לעבירות גם אחרי התורה
ומצד שני במהדורת הרב קפאח הניסוח הוא "ויותר מזה שהם ציוו על האדם להיות כובש את יצרו" ואז אין ראיה

מה דעתכם?

רון כתב:ואגב דאייתינן למאכלות אסורות,
האם יש למישהו מידע האם מה שאמרו חז"ל שהקב"ה לא מביא תקלה לצדיקים ומבואר בתוס' שהוא דוקא במידי דאכילה, האם זה גם באכילת תרומה לזר למשל, או דוקא באיסורי מאכלות. ואולי הוא תלוי בטעמים מה הקפידא שדוקא במידי דאכילה אם מצד שהוא גנאי ובזה אולי בתרומה ליכא גנאי, או מצד מה שגופו של הצדיק מתקיים ע"י מה שאין רצון ד' וא"כ גם בתרומה כן בו ועוד חזון למועד בל"נ

השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כ"ש, עי' תו' שכ' דהיינו דווקא במידי דאכילה שגנאי הוא לצדיק. נראה שאין זה משום שנעשה האיסור לחלק מגופו, דא"כ הומ"ל שהקיאו או לא נתעכל במעיו, ועוד שאין לנו התייחסות כלל על הגוף וחלקיו ממה נעשה מפירות או מירקות מלחם או מבשר והכל נהיה לאחד ומזה נעשה הגוף, ואין בזה כל גנאי, אם בשגגת האיסור עצמו אין גנאי. אמנם נראה עיקר שעניין האכילה הוא דבר שנהנה מזה נפשו של אדם מעצם הדבר, ואינו ככלאים או חילול שבת שאין נפש האדם מתחברת לאיסור עצמו, וכעי"ז מצינו שאין פטור מתעסק בחלבים ועריות דהנאתו חשיבא במקום כוונתו. ונראה דמה"ט אף בעריות אין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים, שאף בזה מתחברת נפש האדם לאיסור, ופשוט מסברא [ומציור הגנות של תקלת צדיק בדבר כזה]. ומצינו בנדה סה. דמנימין סקסנאה בעי למעבד עובדא כוותיה דרב ולהקל קולא בדם בתולים, ושכיב [עי"ש ואף שיש לדחות דהא דשכיב הוא בכדי שלא יכשל רב בדבריו מ"מ כדמשמע בגמ' שם, מ"מ נראה דאף משו"ה הוא, ולא מצינו כעי"ז בדברים אחרים]. – שוב שמתי ליבי, שמקרא מלא דיבר הכתוב גבי אבימלך "ויאמר אליו האלהים בחלם גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשך גם אנכי אותך מחטו לי על כן לא נתתיך לנגע אליה", ומבואר להדיא בקרא שמי שהוא תם לבב גבי ענין עריות, הקב''ה מונעו מלחטוא בזה.