פורום אוצר החכמה

גאולה בקרוב כתב:כידוע שכל עסק המחולות הנ"ל ששיבח אותו המשנה והגמרא, היה בקדושה גדולה, והאריך בזה המכתב מאליהו ועוד.
ורואים לכא' שבכל אופן נעשה רק בשביל צורך גמור, אבל מי שהיה נשוי, אע"פ שהיה מותר לישא עוד אשה, לא התירו לו לבא לשם.
ואולי לא לזה התכוונו חז"ל, אלא הכוונה להתיר לכל מי שנצרך ורוצה לישא, בין אשתו ראשונה בין שניה. ויל"ע.

גאולה בקרוב כתב:כידוע שכל עסק המחולות הנ"ל ששיבח אותו המשנה והגמרא, היה בקדושה גדולה, והאריך בזה המכתב מאליהו ועוד.
ורואים לכא' שבכל אופן נעשה רק בשביל צורך גמור, אבל מי שהיה נשוי, אע"פ שהיה מותר לישא עוד אשה, לא התירו לו לבא לשם.
ואולי לא לזה התכוונו חז"ל, אלא הכוונה להתיר לכל מי שנצרך ורוצה לישא, בין אשתו ראשונה בין שניה. ויל"ע.

ר_חיים_הקטן כתב:בזמן הראשונים היו מקילין בכגון דא: ראיתי בגליון רבינו ישראל מברונא (פ' בשלח) שכתב שמותר לנשים ואנשים לרקד במחול ביחד. ובבספר גימטריאות (ח"ב בשלח אות ר"ב) כ' דמותר לבתולה לרקד במחול כדי שיקפצו עליה אנשים לישאנה. וכו' וכו'.

וספדה הארץ וגו' משפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד. והלא דברים ק"ו לע"ל שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בם אמרה תורה נשים לבד ואנשים לבד, עכשו בשמחת בית השואבה שעוסקין בשמחה ויצר הרע שולט עאכ"ו.

בראשונה כשהיו רואין שמחת בית השואבה היו אנשים רואין מבפנים ונשים רואות מבחוץ וכשראו בית דין שהן באין לידי קלות ראש עשו שלש גזוזטראות בעזרה כנגד שלש שלש רוחות ששם נשים יושבות ורואות בשמחת בית השואבה ולא היו מעורבין

נראה ליישב בהקדים שאלה: איך הסכימו הבנות החולות שהבחור יברור לו אחת וישא אותה בלא שיהיה לבת זכות בחירה? אלא הבנות החולות הסכימו להינשא רק בזיווג ראשון כיון שהוא כבר נגזר מ' יום קודם יצירת הוולד ולא יוכלו להמלט ממנו בכל מקרה, אבל בזיווג שני יכולה לשנות את מעשה אז למה שתסכים שהוא יבחר אותה והיא לא תבחר אותו,

רחמים כתב:איך הסכימו הבנות החולות שהבחור יברור לו אחת וישא אותה בלא שיהיה לבת זכות בחירה?

ר_חיים_הקטן כתב:בציון שכתבתי מספר הגימט' צ"ל כ"ב במקום ר"ב.

Untitled.png

אוצר החכמה כתב:וגם של הגמרא בפ"ב דקידושין ותאמר בפלוני אני רוצה. אבל וודאי שלא שאל רחמים את זה רק לחריפות בעלמא כי איפה כתוב שם שהוא היה נוטל מכל אשר בחר? ועיין בפרשת בראשית.

אוצר החכמה כתב:כבר הבאתי פעם כאן את הראיות הצודקות שהביא הגר"ר מרגליות שעולה מהם שלא היה בזמן המקרא וחז"ל המנהג לשאת יותר מאשה אחת אלא במקום הצורך וזה עוד קצת ראיה לעניין.

תשמעו סיפור מעניין על רבי אהרן טייטלבוים, אדמו"ר מסאטמאר,
בדידי הוה עובדא:
נקלעתי לבית מדרשו בהרי הנופש בארה"ב. (הוא נופש עם מניין מצומצם מחסידיו המובחרים) ובתוך דרשתו בסעודה שלישית -
הזכיר בהבלעה את העובדה שהיום הוא יום מיוחד, ט"ו באב שבו בנות ישראל יוצאות וכו' והוסיף דרך אגב שבוודאי אין זה
כפשוטו, (דהיינו העובדה המצויינת בסוף מסכת תענית שפעמיים בשנה היו בנות ישראל יוצאות ורוקדות בכרמים למול הבחורים
למטרת נישואין - לא התרחשה באמת במציאות!!!)
ניגשתי איליו ביום ראשון אחר התפילה, שאלתי אותו הייתכן? לומר על משנה שלא כפשוטו? וכי היכן מצאנו דבר כזה? בתחילה
הוא ניסה לנפנף אותי בתמיהה רבתי עלי אישית: "מה? אתה לא מבין לבד? אתה לא קולט למה אי אפשר לומר שזה כפשוטו?"
כאילו חסר לי ביראת שמים בעצם השאלה המטונפת הזאת. אך אני לא ויתרתי: "מילא אגדות רבה בר בר חנה במסכת בבא
בתרא - הייתי מבין אם היית אומר שזה שלא כפשוטו, אך כאן מדובר במשנה! וכן במקרא מפורש בסוף שופטים! "הנה חג לה'
מימים ימימה" וגו' שבני בנימין חטפו להם נשים מהמחולות הללו, האם גם מקרא זה יוצא מידי פשוטו???
הוא שב וקבע בנחרצות: "עם ישראל - היה תמיד עם קדוש, ומוכרח הדבר שלא היה יכול להיות כפשוטו, ואם אין את מבין לבד -
אין אני יכול להסביר לך!" כאן כבר לא יכלתי להתאפק מלהתחצף קצת, עניתי: "אם ההתייחסות למשנה היא כזו - אז אולי נפרש
המימרא 'שלש שבועות השביע' (-הבסיס של התזה האנטי ציונית בספר ויואל משה) גם שלא כפשוטו! מיד ברחתי משם.
אגב: בעלון השבועי שחסידי סאטמאר מדפיסים (את דברי התורה בסעודה שלישית) - הושמט המשפט הזה.

הכהן כתב:שמעתי לאחרונה, שבחרו את יום ט"ו באב, כיון שזה היום האחרון שנוטעים נטיעות כדי 'להרויח' שנת ערלה.
מישהו מכיר מקור?

אמסטרדם כתב: "מילא אגדות רבה בר בר חנה במסכת בבא
בתרא - הייתי מבין אם היית אומר שזה שלא כפשוטו, אך כאן מדובר במשנה! וכן במקרא מפורש בסוף שופטים! "הנה חג לה'
מימים ימימה" וגו' שבני בנימין חטפו להם נשים מהמחולות הללו, האם גם מקרא זה יוצא מידי פשוטו???

סג) צאינה וראינה וכו'. נ"ל דלהכי מייתי הך קרא, דר"ל אף על גב דביו"כ לא שייך שישוררו בחור שא נא וכו', דוכי ס"ד שישראל קדושים יתעסקו ביו"כ הקדוש והנורא בשדוכים, ע"ז משיב וכן הוא אומר וכו', דביו"כ התכוונו להקב"ה שנקרא בחור בשיר השירים כולו, דנאמר בחור כארזים [שיר ה' פט"ו], שא נא עיניך מה אתה בורר לך, ר"ל איה אומה קדושה בעולם כאומה זו, אל תתן עיניך בנוי, דאע"ג שחטאו לפניך תתן עיניך במשפחה, בניך בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, שקר החן של שאר האומות, הבל יופי שלהם, דאפי' כשעושין מצוות, כוונתם רק להחניף לך, כמ"ש חסד שלהן, ומקרבין נחוחין לאלדה דשמיא, אבל ומצלין לחיי מלכא ובנוהי [כר"ה ד"ד א'], וכן חסד לאומים חטאתם [כב"ב ד"י ע"ב], אבל אשתך החלשה הקטנה, שהיא יראת ה', היא תתהלל, שעומדות היום לפניך ככלה מקושטה, ואומרת כאביה, הא קריבת נפשי קדמך [כשבת פ"ט ב'], היא היא תתהלל, שגם כתמי חטאותיה הם היום לה לעדי ולתפארת, בעבור כי נתהפכו לזכיות: [ונ"ל דמה"ט נמי מנהג ישראל לשיר את האשמנו ביו"כ והרי קינה מבע"ל, אמנם הוא לרמז שכולם נתהפכו לזכיות, וראוי לשורר עליהם כעל זכיות] זאת אומרת שחורה אני ואעפ"כ נאוה, ואהלי קדר השחורים, בעיניך כיריעות שלמה המרוקמים זהב מופז:

רחמים כתב:

אמסטרדם כתב: "מילא אגדות רבה בר בר חנה במסכת בבא
בתרא - הייתי מבין אם היית אומר שזה שלא כפשוטו, אך כאן מדובר במשנה! וכן במקרא מפורש בסוף שופטים! "הנה חג לה'
מימים ימימה" וגו' שבני בנימין חטפו להם נשים מהמחולות הללו, האם גם מקרא זה יוצא מידי פשוטו???

גאולה בקרוב כתב:כידוע שכל עסק המחולות הנ"ל ששיבח אותו המשנה והגמרא, היה בקדושה גדולה, והאריך בזה המכתב מאליהו ועוד.
ורואים לכא' שבכל אופן נעשה רק בשביל צורך גמור, אבל מי שהיה נשוי, אע"פ שהיה מותר לישא עוד אשה, לא התירו לו לבא לשם.
ואולי לא לזה התכוונו חז"ל, אלא הכוונה להתיר לכל מי שנצרך ורוצה לישא, בין אשתו ראשונה בין שניה. ויל"ע.