פורום אוצר החכמה

שאלות תם:
א. נסתפקתי אודות דרשות הספרא אם הן דרשות גמורות או הן פירוש המקראות "אחרי" ועל פי מה שכבר נלמד בש"ס עצם הדבר ממקום אחר ע"פ כללי הדרש וא"נ הם בדרך אסמכתא.
כגון: ידוע דהגרח"ס ז"ל כותב [גזו"א פ"ט הל"א] בדעת הרמב"ם ז"ל דחיוב תשלומי גזילה נלמד מ"ושילם" [ולא מ"והשיב"] וכדאי' בספרא [ויקרא ה' כ"ג] וז"ל "והיה" - מיד. מה יעשה? "והשיב". אינה שם, תלמוד לומר: "ושילם", ע"כ, ואילו הרבה ראשונים [וביניהם רש"י ב"ק ד' ב'] כותבים דחיוב תשלומי גזילה נלמד מ"והשיב" - האם ראשונים אלו "חולקים" על המבואר בספרא? או דלמא אמנם עיקר הילפותא לדידהו הוא מ"והשיב" גם בלא "ושילם" ומ"מ "יליף" הספרא מ"ושילם" בדרך פירוש המקרא.

ב. האמנם נכון הדבר דהרמב"ם ז"ל מביא הלכות מחודשות ממדרשים וברייתות הנ"ל?

ג. מצאתי לחזו"א ב"ק [בענין מסר שורו לאשה או עבד שאינם בני תשלומין והזיק השור אם הבעלים צריך לשלם] שכותב מסברא הלכה שלא כמפורש בתוספתא [ואינו מביא התוספתא], וכמדומה גם בקונטרס דרך איש מביא מהחזו"א שאין להתחשב כ"כ בתוספתא בדבר שלא הוזכר בש"ס - האם זה מוסכם על כולם?

בתודה מראש.

א. נחלקו בזה כידוע הגאון רבי דוד ניטו (בעל כוזרי שני) ובעקבותיו הגריא"ה בעל דוה"ר שסברו שהדרשות סומכות את ההלכות, מחד גיסא, והמלבי"ם, שסבר שהדרשות מחדשות את ההלכות, מאידך גיסא (ויעוין בסיכום הדעות והשיטות בקול הנבואה ח"ב לרבינו הנזיר זיע"א)
ב. כן. (ויעוין ביד מלאכי בכללי הרמב"ם ובשד"ח בכללי הרמב"ם)
ג. מחלוקת- יעויין ביד מלאכי ובשד"ח בכללי הפוסקים

עי' תוס יבמות דף ס"ח ע"א שכתב וז"ל: ונשואה דריש בספרי מכל טהור בביתך ואית דמפיק לה מאתם וביתכם ההיא דספרי אסמכתא הוא וכמה דרשות יש בגמרא שדורש בתורת כהנים ובספרי מפסוקים אחרים.
ועי' שם דתוס' מיירי בנידון דדרשה המובא בבבלי ואינה אלא אסמכתא לתקנה דרבנן, וכמקבילה לכך הביאו דרשות אלו בספרי, ופשוט דאינה דרשה גמורה שהרי מדאורייתא אף ארוסה אוכלת בתרומה ופשוט.

ליכא מאן דפליג שיש דרשות שהן אסמכתאות. השאלה היא לגבי כל הדרשות שלא נאמר עליהן כך בהדיא

בין הזמנים כתב:עי' תוס יבמות דף ס"ח ע"א שכתב וז"ל: ונשואה דריש בספרי מכל טהור בביתך ואית דמפיק לה מאתם וביתכם ההיא דספרי אסמכתא הוא וכמה דרשות יש בגמרא שדורש בתורת כהנים ובספרי מפסוקים אחרים.
ועי' שם דתוס' מיירי בנידון דדרשה המובא בבבלי ואינה אלא אסמכתא לתקנה דרבנן, וכמקבילה לכך הביאו דרשות אלו בספרי, ופשוט דאינה דרשה גמורה שהרי מדאורייתא אף ארוסה אוכלת בתרומה ופשוט.

ייש"כ!
מזל שיש בין הזמנים..

זכור לי שיש מחלוקת ראשונים בהפרת נדרים דאב בדברים שאינם ענוי נפש שלא הוזכר בבלי והוזכר בספרי אם קיי"ל כהספרי מאחר דלא הוה ליה לבבלי להשמיט דין מזה

יש בזה דיון ארוך בדעת הרמב"ם בעניין נדרים כנ"ל ויעויין בספר המפתח שם ובהעמק שאלה

יישר כחכם.

לכאורה הרי כל ענין אוצר ב"ד היא הלכה מחודשת מהתוספתא?

ובאמת גם בגלל זה הרדב"ז סובר שהרמב"ם לא פסק זאת