פורום אוצר החכמה

בברכה המשולשת כתב:אם התפילין לא במקומם הוא אינו מקיים כרגע את המצוה, ומובן מדוע הוא מדקדק בזה כל הזמן

[י] הנה בענין הסתכלות במראה שהתפילין יהיו באמצע, נודע לי מכמה גדולים יראי ה' שהיה להם בכיסם כלי ראי קטן בכדי לראות שהתפלה של ראש יהיה באמצע ממש, אבל גאון עיר וקדיש כתב בזה דברים נפלאים ה"ה הגה"צ בעל דברי חיים ח"ב או"ח (סי' ו) כתב על מי שנוהג כן שהוא דברי בורות, כי אפי' אם אינם מכוונים כשר, דידוע שיש מקום בראש להניח שני תפלין ואפי' ברוחב, ואין שיעור לתפלין ברוחב וכן משמעות המרדכי בהדיא, והגאון בספרו לא הקפיד ממש בצמצום, עכ"ד.
ודבריו נפלאין מאד במכת"ר כי רב הוא, דהא בש"ע או"ח (סי' כז ס"י) פסק דצריך לכוון הקציצה שתהיה באמצע כדי שתהיה כנגד בין העינים, וכ"ה ברמב"ם (פ"ד מהלכות תפלין ה"א) וצריך לכוון אותם באמצע כדי שיהיו בין העינים, יעו"ש בכסף משנה וב"י שהוא ע"פ דברי הש"ס מנחות (לה ב) כלפי פנים דפרש"י ממול עורף ולא בצדי הראש, ומזה נלמד דצריך לכוון אותה באמצע דכיון שהקשר הוא מול עורף ממילא הקציצה היא בין העינים, ובלא"ה צריך לעשות כן כדי לקיים קרא דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך, יעו"ש. דמכל זה מבואר דצריך להיות באמצע ממש כמו הקשר מלאחוריו, ומ"ש הגאון דברי חיים דכן משמעות המרדכי דאין שיעור לתפלין ברוחב ומקום יש להניח שני תפילין אפי' ברוחב, לפע"ד אין שום משמעות לזה במרדכי, ואדרבא המעיין שם במרדכי הלכות תפלין (יב א יג ב) יראה דיותר מבואר שם דמקום שני תפילין הוא בגובה מן הפדחת עד מקום רפיפת התינוק, וכן נראה מדברי הירושלמי עירובין (פ"י ה"א) יעו' ג"כ תוס' עירובין (צה ב) ד"ה מקום ודו"ק.
אמת דהב"י שם (סימן כז) כתב על תחלת דברי הרמב"ם (שם) במ"ש ומניחין אותן על הקדקד כו', והא דאמרו מקום יש בראש להניח שני תפילין אפשר דלא ע"ז נאמר אלא סמוכים זה אצל זה ברוחב הראש (והוא כדברי הדברי חיים), מ"מ הא כתב שם הב"י עוד תירוץ אי נמי זה על זה ומקום הנחת שני תפלין מוח התינוק רופס, וסיים הב"י ע"ז וזה נראה יותר כי היכי דלא נשוויה חולק בהדי הרא"ש וספר התרומה, יעו"ש. וא"כ לתירוץ בתרא אין שום הכרח לומר דברוחב ג"כ יש מקום להניח שני תפלין, (וגם בתחלה כתב זאת רק דרך אפשר), וע"כ לכתחלה בודאי צריך לדקדק שתהיה באמצע ממש (נגד מול העורף), ואיך כתב הדברי חיים על המדקדק הזה שהוא דברי בורות. ואי משום הסתכלות במראה הא היכא דאין כונתו להתקשט אין איסור, יעו' תוס' ע"ז (כט א) ד"ה המסתפר ובש"ע יו"ד (סי' קנו ס"ב) ומדוע יהיה זהירות זאת גרוע מהיכא דמסתכל במראה כדי להסיר הכתמים או נוצה מראשו דשרי כמבואר בסמ"ג ורמ"א (שם) והדברים פשוטים.

ד) אם מותר להסתכל בראי לבדוק מקום התפילין של ראש
ז"ל מרן בש"ע (סי' כז סעיף י'): צריך לכוין הקציצה שתהיה באמצע, כדי שתהא כנגד בין העינים. ע"כ. וכתב במשנה ברורה (ס"ק לו) שאם הטה התפילה של ראש לצד אחד, לא קיים מצות תפילין. ולכאורה אחר שמקום יש בראש להניח בו ב' תפילין, אם כן אין צריך לדקדק כל כך לבדוק בראי את מקום התפילין שבראש, ומאחר ובהסתכלות בראי יש חשש משום לא ילבש, וממילא אין להכנס בחשש זה לדבר שאין בו צורך כל כך מן הדין. ובאמת שבשו"ת דברי חיים מצאנז ח"ב (סי' ו') כתב, לראות במראה שהתפילין יהיו באמצע הוא דברי בורות, כי אפילו אם אינם מכוונים ממש כשר. דידוע דיש מקום בראש להניח שני תפילין אפילו ברוחב וכו'. ע"כ. ובשו"ת ציץ אליעזר חלק יב (סי' ו' אות ב') ביאר כוונתו, דהקפידא מצאה מקום לנוח בשל איסור ההסתכלות במראה, משום לא ילבש. ועבור דקדוק כזה אין לסמוך על המקילין להסתכל בראי בזמן הזה. ובספר ארחות חיים נתן מקום לטעות בזה, שהשמיט בכלל שמדובר גבי הסתכלות במראה. ע"ש. גם בספר פסקי תשובה (סי' יב) כתב, דאין צריך שהתפילין יהיו בדיוק באמצע הראש, דמקום יש בראש לב' תפילין ברוחב, ואותם המסתכלים במראה הרי זה דברי בורות. ע"ש. ובפרט לפי מה שכתב בשו"ת מחזה אברהם (אורח חיים סי' ו') שדין בין העינים הוא רק לכתחלה, ואף אם אינו בין העינים יצא. ע"ש. אבל בהשמטות שבראש ספר פסקי תשובה הנ"ל כתב, שמצא בתשובת באר משה במאמר זכרון טוב (סי' י') שהאריך לתמוה על דברי הד"ח. וכתב עוד, נודע מכמה גדולים יראי ה' שהיה להם בכיסם כלי ראיה קטן, בכדי לראות שתפילין של ראש יהיו באמצע ממש. עכ"ל. ובת' הארכתי בזה. ע"ש. ועוד יש לומר דמאחר ויש אומרים מקום יש בראש להניח בו ב' תפילין היינו כלפי מעלה, דהיינו זה על זה ולא זה אצל זה, וראה בש"ע (סי' כז סעיף ט'). ולפי זה צריך שיניח התפילין באמצע, וממילא ההסתכלות בראי הויא לצורך. וכבר ביארנו בילקוט יוסף שבת כרך ב' (עמוד צ') דכבר נהגו בזמן הזה להקל להסתכל בראי, ואין בזה חשש משום לא ילבש, וכמ"ש הר"ן (בפרק ב' דעבודה זרה) משם הגאונים, דמה שאסור להסתכל במראה היינו במקום שאין מסתכלים בה כי אם הנשים, אבל במקום שמסתכלים בה אנשים ונשים, שרי. דתו ליכא בזה איסור לא ילבש גבר שמלת אשה. וכ"כ הרמ"א ביורה דעה (סי' קנו). וכ"כ המהריק"ש (סוף סי' קפב) שבמצרים נהגו להסתכל במראה אנשים ונשים. וכתב, שכן הוא דעת הרמב"ם, שהרי לא זכר דין המראה כלל. ובספר נהר מצרים (דף פז ע"ב) כתב, ויומא כי האידנא במצרים אין המראה מתכשיטי הנשים, רק מתכשיטי הבית וכו', ורואים בהם האנשים בעת צאתם לשוק לבל יהיו נוצות או כתמים על בגדיהם, שבזה התיר הרמ"א אפילו למחמירין. ע"ש. וכן העלה בשו"ת יחוה דעת חלק ו' (סי' מט). ע"ש. ואמנם אין להקל בזה אלא רק כשהוא לצורך גילוח, או לראות אם אין לכלוך על בגדיו על בגדיו, וכדומה, אבל חלילה להקל בזה לצורך סלסול בשערותיו. ופשוט. ועכ"פ רבים מיראי ה' נהגו להסתכל בראי לצורך התפילין, אף בבית הכנסת, והנח להם לישראל. ואף על פי שראיתי בירחון אור תורה למי שכתב למחות בדבר, שלא להניח ראי בתוך תיק הטלית והתפילין, שהרי מסתכלים בראי גם שלא לצורך התפילין, הנה לפי המבואר כאן אין לחוש לזה, וכל שכוונתו בעיקר לצורך התפילין, אין בזה חשש.

בין הזמנים כתב:וגדולה מזאת ראיתי בעת קריאת התורה, עת בחור אחד בשגגה הניף ידו בסמוך לתפיליו של מדקדק אחד, ועי"כ הזיזו קצת למקומו, זעקת שבר בקעה מפיו של המדקדק בעוד שהבחור לא ידע על מה יצא הקצף.

כולל יונגערמאן כתב:מעודי תמהתי על מנהג הזה שהתפילין הם על המצח, איפה כתוב חילוק זה שדי במשהו תפילין על השערות?

בין הזמנים כתב:האם הדבר ברור שכל רגע שהתפילין עליו הרי הוא מקיים מצוה? דלמא המצוה הוה עצם הקשירה, ויש חיוב שינוח עליו כל היום, ובזמן הזה בעת קר''ש ותפילה?

סגי נהור כתב:

בין הזמנים כתב:האם הדבר ברור שכל רגע שהתפילין עליו הרי הוא מקיים מצוה? דלמא המצוה הוה עצם הקשירה, ויש חיוב שינוח עליו כל היום, ובזמן הזה בעת קר''ש ותפילה?

ידוע לחלק בזה בין תש"י, שמצותן היא "וקשרתם", ובין תש"ר, שמצותן "והיו".

מלח הארץ כתב:השאלה הגדולה היא למה יש אדמורי"ם [והידוע שבהם ר' אהרן מבעלז] שמקפידים דווקא שירדו התפילין על המצח?

לייבעדיג יענקל כתב:בשו"ת דבר יהושע להגרא"י אהרנברג יש תשובה נפלאה שבה הוא מברר את מנהג הצדיקים ע"פ דינא דגמרא. המאתר והמעלה תע"ב.

עזריאל ברגר כתב:אמנם הרבי מליובאוויטש עצמו התייחס לזה פעם במכתב וכתב שמה שהתפילין שלו נראות נמוך מדי זה בגלל שבצעירותו היה לו שיער באיזורים יותר נמוכים של הראש, ואח"כ כשנשר השיער הוא ממשיך להניח באותו מקום שהיו בו השערות.
חיפשתי עכשיו את המענה ההוא ולא מצאתי, אך כך זכור לי בבירור.

יהודי כתב לרבי כי למד בהלכות תפילין שהתפילין-של-ראש צריכות להיות מונחות במקום התחלת צמיחת השערות, ומכיוון שנראה לו שאצל הרבי הן מונחות למטה מהשיעור – על-כן הוא שואל מה לא נכון בהבנתו את לשון השולחן-ערוך.
השיב לו הרבי כשהוא מדבר על אופן הנחת התפילין של "פלוני", והכוונה לעצמו (וראה עוד 'משבחי רבי' עמ' 74):
מקום הנחת תש"ר – מובן שהוא כמש"כ בשו"ע.
ומה שראה אשר אצל פ' למטה מזה – הוא בטח מפני שאצל פ' אין שערות מלפניו ולכן בעמדו (הכותב) מרחוק קצת לא יכול להבחין שהוא כן מקום התחלת צמיחת שערות. כן אפשר שבפעם זו שראה ירד התש"ר ממקומו מבלי שירגיש בדבר (אף שבכלל ממשמש בתפליו כדין).

עזריאל ברגר כתב:בענין שהתפילין יורדות קצת על המצח:
הנה שמעתי אומרים שיש בזה דעות שמקילות ואומרות שרק החלק שנוגע בראש צריך להיות במקום שיער, אבל במה שעומד באויר - לית לן בה.
מאותו מקור שמעתי שראו כו"כ גדולי ישראל שנהגו כן, וביניהם הסטייפלער והרבי מליובאוויטש.
אמנם הרבי מליובאוויטש עצמו התייחס לזה פעם במכתב וכתב שמה שהתפילין שלו נראות נמוך מדי זה בגלל שבצעירותו היה לו שיער באיזורים יותר נמוכים של הראש, ואח"כ כשנשר השיער הוא ממשיך להניח באותו מקום שהיו בו השערות.
חיפשתי עכשיו את המענה ההוא ולא מצאתי, אך כך זכור לי בבירור.

לבי במערב כתב:

עזריאל ברגר כתב:אמנם הרבי מליובאוויטש עצמו התייחס לזה פעם במכתב וכתב שמה שהתפילין שלו נראות נמוך מדי זה בגלל שבצעירותו היה לו שיער באיזורים יותר נמוכים של הראש, ואח"כ כשנשר השיער הוא ממשיך להניח באותו מקום שהיו בו השערות.
חיפשתי עכשיו את המענה ההוא ולא מצאתי, אך כך זכור לי בבירור.

נתפרסם ב'ניצוצי רבי', 'התקשרות' גל' תרעג (ובכ"מ):

יהודי כתב לרבי כי למד בהלכות תפילין שהתפילין-של-ראש צריכות להיות מונחות במקום התחלת צמיחת השערות, ומכיוון שנראה לו שאצל הרבי הן מונחות למטה מהשיעור – על-כן הוא שואל מה לא נכון בהבנתו את לשון השולחן-ערוך.
השיב לו הרבי כשהוא מדבר על אופן הנחת התפילין של "פלוני", והכוונה לעצמו (וראה עוד 'משבחי רבי' עמ' 74):
מקום הנחת תש"ר – מובן שהוא כמש"כ בשו"ע.
ומה שראה אשר אצל פ' למטה מזה – הוא בטח מפני שאצל פ' אין שערות מלפניו ולכן בעמדו (הכותב) מרחוק קצת לא יכול להבחין שהוא כן מקום התחלת צמיחת שערות. כן אפשר שבפעם זו שראה ירד התש"ר ממקומו מבלי שירגיש בדבר (אף שבכלל ממשמש בתפליו כדין).

ומקובל לפרש הדברים כנ"ל.

פולסברג כתב:האנשים שבודקים אם תפילתם מונח במקום הנכון - רגע לפני חליצתם.

סגי נהור כתב:הקורא הישר יראה שאין כוונת הדברים כפי שפירשם הרב עזריאל.

פרנקל תאומים כתב:

עזריאל ברגר כתב:בענין שהתפילין יורדות קצת על המצח:
הנה שמעתי אומרים שיש בזה דעות שמקילות ואומרות שרק החלק שנוגע בראש צריך להיות במקום שיער, אבל במה שעומד באויר - לית לן בה.
מאותו מקור שמעתי שראו כו"כ גדולי ישראל שנהגו כן, וביניהם הסטייפלער והרבי מליובאוויטש.
אמנם הרבי מליובאוויטש עצמו התייחס לזה פעם במכתב וכתב שמה שהתפילין שלו נראות נמוך מדי זה בגלל שבצעירותו היה לו שיער באיזורים יותר נמוכים של הראש, ואח"כ כשנשר השיער הוא ממשיך להניח באותו מקום שהיו בו השערות.
חיפשתי עכשיו את המענה ההוא ולא מצאתי, אך כך זכור לי בבירור.

לכאו' מקום שיערות הוא סימן ולא סיבה. כלו'- סימן לכך שכאן הוא ''ראש'' ולא ''מצח''. אבל מי שבאופן חריג יש לו שיערות גם באיזור הנמוך יותר (שבאמת כבר אחרי השתפלות הראש, והוא מצח), בוודאי שאסור לו להניח תפיליו שם אף שיש לו שם שיערות.
ובדידי הוי עובדא שאחרי התלבטויות רבות חגרתי עוז רוח להציל יהודי תמים וכשר מביטול מ''ע דתפילין ומברכות לבטלה, והערתי את תשומת ליבו בעדינות שיש להניח רק במקום שיערות ולא במצח (כהרגלו...), ולתדהמתי הוא הראה לי זיפי גילוח זעירים על מצחו ואמר לי שאצלו גידול השיערות נמשך גם שם אלא שהוא מגלחם... ולכן הוא מניח שם את תפיליו....

חגי פאהן כתב:מי אמר שזה סימן? אולי כך קביעת ההלכה וזהו?