מקומו של רבי אליעזר ובני רבן גמליאל

[מלח הארץ]

הנה ידוע שמקומו של חכם רשאים לנהוג כמותו אע"פ שדעתו דעת יחיד והיינו מקומו של רבי אליעזר.
ומעתה יש לתמוה למה בני רבן גמליאל (במשנה קמייתא דברכות) הוצרכו לשאול אותו אם חולק הוא על חכמים במה שאמר שק"ש עד עלות השחר או שמא אף חכמים מודים לזה, וכמבואר בגמ' שם המו"מ.
והלוא אפי' אם דעתו דעת יחיד הלוא בניו שהם בני ביתו אין לך 'מקומו' גדול מזה, ופשיטא שבנים הולכים אחר אביהם.

[בברכה המשולשת]

זה קשור לזיקה בין מנהג מקום למנהג אבות (יעויין בהא דבני ביישן)

[אוצר החכמה]

א. יש לומר שבני ר"ג עמדו ברשות עצמם ולא סברו כאביהם.
ב. גם מצינו בעדויות בעקביא בן מהללאל שאמר בשעת פטירתו לבנו חזור בך וכולי, וצריך עיון שם אם הוא דווקא בשעת פטירתו כי קודם היה הדין שישמע לו מחמת מקומו או טעם אחר.

[סכינא חריפא]

ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה. והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והן אשכחנן דרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. דתני סכין אלוונתית לחולה בשבת אימתי בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. תני אמר ר' שמעון בן אלעזר מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה ובקשנו לעשות לו כן ולא הניח לנו ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי דהא פליגי עלי חברי. והן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה כיי דתנינן תמן השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים ר' עקיבה מטמא וחכמים מטהרין. תני מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי והניחוה באויר הכנסת בלוד ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו אמר תודרוס הרופא אין כאן שדרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד אמרו הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין נעמוד על המניין התחילו מרבי עקיבה וטיהר אמרו לו הואיל והיית מטמא וטיהרת טהור. והן אשכחנן דר' שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה כיי דתנינן תמן רבי שמעון אומר כל הספחין מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה וחכמים אומרים כל הספחין אסורין. ר' שמעון בן יוחי עבד עובדא בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית אמר ליה ולית אסור ולאו ספיחין אינון אמרו ליה ולא את הוא שאת מתיר אמר ליה ואין חבירי חולקין עלי וקרי עלוי ופורץ גדר ישכנו נחש וכן הות ליה. ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה.

ירושלמי ברכות פ"א ה"א

[רחמים]

הנה ידוע שמקומו של חכם רשאים לנהוג כמותו אע"פ שדעתו דעת יחיד והיינו מקומו של רבי אליעזר.
ומעתה יש לתמוה למה בני רבן גמליאל (במשנה קמייתא דברכות) הוצרכו לשאול אותו אם חולק הוא על חכמים במה שאמר שק"ש עד עלות השחר או שמא אף חכמים מודים לזה, וכמבואר בגמ' שם המו"מ.
והלוא אפי' אם דעתו דעת יחיד הלוא בניו שהם בני ביתו אין לך 'מקומו' גדול מזה, ופשיטא שבנים הולכים אחר אביהם.

וי"ל שרבן גמליאל לא גר במקום נפרד אלא כל החכמים היו במקום אחד, וממילא חזר הכלל של יחיד ורבים הלכה כרבים.