גאולה בקרוב כתב:ב"מ אלו מציאות- לגבי ענין יאוש, שלאו בני מחילה נינהו [ ויאוש הוא כמחילה (הגרש"ש) או לרש"י הכוונה לאו בני הפקר ניהו]
האם משפט זה נכון גם לגבי מחילה על פגיעה בהם, כגון צער בדיבור או במעשה?
בברכה המשולשת כתב:כמדומני שמספרים זאת על הקה"י זיע"א
בר מצוה - יום סליחה ומחילה
לקהל המשתתפים בשמחת בר המצוה של אחד מילדי העיר בני ברק, נכונה הפתעה. בפתחו של אולם השמחות נראתה לפתע דמות מוכרת, "הסטייפלר"! עברה הלחישה מפה לאוזן, והכל קמו ממקומותיהם, מבקשים לחזות בהדרת פניו של הצדיק, אשר זה זמן רב לא יצא - מפאת חולשתו - מפתח ביתו.
נרגשים במיוחד היו בני משפחתו של חתן השמחה, נרגשים ונבוכים כאחת - הן אין הם קרובי משפחה של הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי. על מה ולמה זכו הם איפוא, כי הצדיק, ששנים רבות אינו משתתף אף בשמחות משפחתיות יגיע דוקא לשמחתם?
עד מהרה התבררו הדברים. שכן, עם היכנסו לאולם השמחות, ביקש הסטייפלר לשוחח ביחידות עם חתן הבר מצוה. נפעם ונרגש, שמע הנער מה בפיו של גדול הדור. בתום השיחה, עזב האורח הנכבד את המקום.
"מה אמר לך?" הקיפו הנוכחים את הנער, "מה אמר לך הסטייפלר?"
מרוב התרגשות הצליח הנער רק לומר: "הוא בא לבקש ממני מחילה"...
התברר, כי אביו של חתן השמחה נוהג להתפלל בבית המדרש "לדרמן" - בו התפלל הסטייפלר זצ"ל.
בעת שהיה ילד כבן שבע שנים, נדמה היה להגרי"י קנייבסקי זצ"ל, כי הילד לומד בזמן התפילה. הוא גער בו על כך, ואחר כך התברר לו כי סידורו של הילד דומה לגמרא, והילד אמנם התפלל ולא למד.
כיון שכך, חפץ הצדיק לבקש את מחילתו של הילד, אך לפי שהקטנים (טרם בר מצוה) אינם בני מחילה - לא יכול היה לבקש את מחילתו. לפיכך, בירר הסטייפלר זצ"ל, את שמו של הילד ואת גילו.
שש שנים שמר את הדבר בלבו, ובהתקרב מועד בר המצוה של הנער, ביקש לדעת היכן תערך שמחת המצוה. מיד עם צאת הכוכבים, ביום בו מלאו לנער י"ג שנים והוא יצא מגדר "קטן", מיהר הצדיק לבקש את מחילתו...