פורום אוצר החכמה

האם ידוע מקורות בענין?

שולחן עצי שטים:

מילה בזמנו דוחה שבת [סימן שלא סעיף ד[1]], ועד שלא פירש חוזר אפילו על ציצין שאינם מעכבין, ומשפירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין [שם סעיף ב ויו"ד סימן רסו סעיף ב].

וכל שנימול לשמונה מלין בשבת, אפילו ממזר [ש"ך שם ס"ק יז] או מומר שנולד לו בן מישראלית [שו"ע שם סעיף יב].

וכן אישה שזינתה ודנו בערכאות לשרוף אותה ואת בנה אחר ימי הלידה, מלין אותו בשבת [????].



--------------------------------------------------------------------------------

[1] וכן ביו"ד סימן רסו סעיף ב.




זר זהב שם:


לשרוף. ואין אומרים כל העומד לשרוף כשרוף דמי, ומלין אותו בשבת אי ליכא סכנת עכו"ם בדבר [???].

מה הצד שלא? אם כלו לו חדשיו ומצד עצמו יכול לחיות עמו"ש,

לא הבינותי מה הקושיא.
הלא הוא בר קימא וההורגו נהרג עליו, הרי הוא בחזקת חי ובחזקת עתיד לחיות עד מוע"ש.

מקור הדברים הוא בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' פב.

יפה מאד יצג, ישר כח גדול!

יצג כתב:מקור הדברים הוא בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' פב.

ואכן גם הוא לא הבין מהי ההוו"א של השואל מהיכי תיתי לחלק בכך