אמירת הנוסח בעירובין

[ר_חיים_הקטן]

למה נוהגים לומר נוסח עירוב תבשילין ועירוב חצרות בלשון ארמית משא"כ ערובי תחומין אומרים בלשון הקודש?

[עם_הארץ]

מה שאומרים מהמחזור, אומרים כמו שכתוב במחזור
גם כל חמירא אומרים מהסידור, כמו שכתוב בסידור

[סכינא חריפא]

אולי כי זה מצוי יותר?

[בין הזמנים]

כאשר ראיתי את השאלה עלה בדעתי בדרך הלצה:
עירובי תבשילין וחצירות הרי לבד מכל אחד בביתו עושה החכם בעבור כל בני העיר כנפסק בהלכה, ואף אם לא הבין הבעה''ב הפשוט, הרי החכם כן מבין ארמית.
משא''כ עירובי תחומין כל אדם עושה לעצמו...

[סכינא חריפא]

כאשר ראיתי את השאלה עלה בדעתי בדרך הלצה:
עירובי תבשילין וחצירות הרי לבד מכל אחד בביתו עושה החכם בעבור כל בני העיר כנפסק בהלכה, ואף אם לא הבין הבעה''ב הפשוט, הרי החכם כן מבין ארמית.
משא''כ עירובי תחומין כל אדם עושה לעצמו...

בדיוק להיפך, ארמית מבינים יותר [בזמנם], וכן ביעור חמץ פדיון הבן ספירת העומר [תימנים] ועוד, אבל כמובן שאין משיבין על ההלצה.

[משולש]

יש חילוק מנהגים בין אשכנז לפולין האם אומרים את נוסח פדיון הבן בארמית או בלשון הקודש.
אצלנו אומרים "במה תרצה יותר..."

[משולש]

אולי אומרים בארמית כי לא בטוחים שיודעים לתרגם כל מילה ומילה לפי כוונת רבותינו בדיוק. (זו הסיבה שתרגום אונקלוס היה צריך רוח הקודש, כי זה לא סתם העתקה מעברית לארמית).
מי שלא מבין ארמית אומר בכל לשון שמבין. אבל מי שמבין ארמית אולי עדיף לאמר בלשונם המדויקת של חכמים.

[אלכסנדרוס]

אולי אומרים בארמית כי לא בטוחים שיודעים לתרגם כל מילה ומילה לפי כוונת רבותינו בדיוק. (זו הסיבה שתרגום אונקלוס היה צריך רוח הקודש, כי זה לא סתם העתקה מעברית לארמית).
מי שלא מבין ארמית אומר בכל לשון שמבין. אבל מי שמבין ארמית אולי עדיף לאמר בלשונם המדויקת של חכמים.

אומרים בארמית כי כך נוהגים מדור דור וזו המסורת שבידינו ולא משום טעמים נסתרים, כי אין משנים מסורת בכדי (כשם שממשיכים לומר "ולרישי גלותא" ביקום פורקן), אף שאנו יודעים גם יודעים היטב את כוונת רבותינו בדיוק (יתירה מזו, הרי כל האמירה אינה אלא הכוונה בלבד, ולכן כל אחד רשאי לומר בשפתו, ואם לא הבין הכוונה - אין באמירה זו כלום, בשונה מהתפילה למשל).

[משולש]

אולי אומרים בארמית כי לא בטוחים שיודעים לתרגם כל מילה ומילה לפי כוונת רבותינו בדיוק. (זו הסיבה שתרגום אונקלוס היה צריך רוח הקודש, כי זה לא סתם העתקה מעברית לארמית).
מי שלא מבין ארמית אומר בכל לשון שמבין. אבל מי שמבין ארמית אולי עדיף לאמר בלשונם המדויקת של חכמים.

אומרים בארמית כי כך נוהגים מדור דור וזו המסורת שבידינו ולא משום טעמים נסתרים, כי אין משנים מסורת בכדי (כשם שממשיכים לומר "ולרישי גלותא" ביקום פורקן), אף שאנו יודעים גם יודעים היטב את כוונת רבותינו בדיוק (יתירה מזו, הרי כל האמירה אינה אלא הכוונה בלבד, ולכן כל אחד רשאי לומר בשפתו, ואם לא הבין הכוונה - אין באמירה זו כלום, בשונה מהתפילה למשל).

אני התכוונתי לנסות להבין מה טעם המסורת שבידינו.
ההבדל בין רישי גלותא לכאן הוא ששם זה קטע תפילה. ופה זה סוג של הפקרה (בדוגמא של כל חמירא, בלי להכנס לפלפולים).
ואוסיף כאן את הנוסח של הכתובה שנכתב בארמית בדווקא. (אולי משום חומרת "אסורה לבעלה כנדה" החמירו להעתיק את הכתובה בדיוק ולא להכנס לספיקות תרגום כנ"ל).
ובגט מקפידים גם כן כנ"ל ועוד יותר מזה כותבים שלוש פעמים אותו דבר: "גט פיטורין וספר תירוכין ואגרת שבוקין". משום שזה שאלה של אשת איש דאורייתא.
ובסיום מסכת אומרים המשפט הראשון "הדרן עלך" בארמית וכל שאר הנוסח בלשון הקודש.

ואני לא מדבר כאן על תפילות. שזה נושא בפ"ע.

[עם_הארץ]

בעבר לא היה קיים הדחף הבוער כיום לעשות שינויים. להיפך, היה כבוד לדורות הקודמים, היתה הערכה עמוקה למה שעשו אבותינו ואבות אבותינו. ולא עלתה על דעת אדם: אולי נעשה משהו חדש. ועל כן אם לפני אלף שנה, ביטלו חמץ בארמית, ועשו עירוב חצירות ועירוב תבשילין בארמית, המשיכו - פשוט - דור אחרי דור לעשות בצורה דומה. כי לא היתה סיבה לשנות.
מאז שהחלו רוחות הריפורם נושבות בעולם, כבר נעשה איזה ענין לחקור, מדוע לא עשו שינויים?

[צופר הנעמתי]

אולי אומרים בארמית כי לא בטוחים שיודעים לתרגם כל מילה ומילה לפי כוונת רבותינו בדיוק. (זו הסיבה שתרגום אונקלוס היה צריך רוח הקודש, כי זה לא סתם העתקה מעברית לארמית).
מי שלא מבין ארמית אומר בכל לשון שמבין. אבל מי שמבין ארמית אולי עדיף לאמר בלשונם המדויקת של חכמים.

אומרים בארמית כי כך נוהגים מדור דור וזו המסורת שבידינו ולא משום טעמים נסתרים, כי אין משנים מסורת בכדי (כשם שממשיכים לומר "ולרישי גלותא" ביקום פורקן), אף שאנו יודעים גם יודעים היטב את כוונת רבותינו בדיוק (יתירה מזו, הרי כל האמירה אינה אלא הכוונה בלבד, ולכן כל אחד רשאי לומר בשפתו, ואם לא הבין הכוונה - אין באמירה זו כלום, בשונה מהתפילה למשל).

אני התכוונתי לנסות להבין מה טעם המסורת שבידינו.
ההבדל בין רישי גלותא לכאן הוא ששם זה קטע תפילה. ופה זה סוג של הפקרה (בדוגמא של כל חמירא, בלי להכנס לפלפולים).
ואוסיף כאן את הנוסח של הכתובה שנכתב בארמית בדווקא. (אולי משום חומרת "אסורה לבעלה כנדה" החמירו להעתיק את הכתובה בדיוק ולא להכנס לספיקות תרגום כנ"ל).
ובגט מקפידים גם כן כנ"ל ועוד יותר מזה כותבים שלוש פעמים אותו דבר: "גט פיטורין וספר תירוכין ואגרת שבוקין". משום שזה שאלה של אשת איש דאורייתא.
ובסיום מסכת אומרים המשפט הראשון "הדרן עלך" בארמית וכל שאר הנוסח בלשון הקודש.

ואני לא מדבר כאן על תפילות. שזה נושא בפ"ע.

לכאורה בתפילה ענין תמוה הרבה יותר, כי להפקיר בלשון ארמית כי פעם היו רגילים בה ואח"כ לא שינו ניחא, אבל מה שייך להתפלל על דבר שלא קיים?

[סכינא חריפא]

לכאורה בתפילה ענין תמוה הרבה יותר, כי להפקיר בלשון ארמית כי פעם היו רגילים בה ואח"כ לא שינו ניחא, אבל מה שייך להתפלל על דבר שלא קיים?

viewtopic.php?f=7&t=11006&p=144812&hilit=#p103773