פורום אוצר החכמה

בין הזמנים כתב:כאשר ראיתי את השאלה עלה בדעתי בדרך הלצה:
עירובי תבשילין וחצירות הרי לבד מכל אחד בביתו עושה החכם בעבור כל בני העיר כנפסק בהלכה, ואף אם לא הבין הבעה''ב הפשוט, הרי החכם כן מבין ארמית.
משא''כ עירובי תחומין כל אדם עושה לעצמו...

משולש כתב:אולי אומרים בארמית כי לא בטוחים שיודעים לתרגם כל מילה ומילה לפי כוונת רבותינו בדיוק. (זו הסיבה שתרגום אונקלוס היה צריך רוח הקודש, כי זה לא סתם העתקה מעברית לארמית).
מי שלא מבין ארמית אומר בכל לשון שמבין. אבל מי שמבין ארמית אולי עדיף לאמר בלשונם המדויקת של חכמים.

אלכסנדרוס כתב:

משולש כתב:אולי אומרים בארמית כי לא בטוחים שיודעים לתרגם כל מילה ומילה לפי כוונת רבותינו בדיוק. (זו הסיבה שתרגום אונקלוס היה צריך רוח הקודש, כי זה לא סתם העתקה מעברית לארמית).
מי שלא מבין ארמית אומר בכל לשון שמבין. אבל מי שמבין ארמית אולי עדיף לאמר בלשונם המדויקת של חכמים.

אומרים בארמית כי כך נוהגים מדור דור וזו המסורת שבידינו ולא משום טעמים נסתרים, כי אין משנים מסורת בכדי (כשם שממשיכים לומר "ולרישי גלותא" ביקום פורקן), אף שאנו יודעים גם יודעים היטב את כוונת רבותינו בדיוק (יתירה מזו, הרי כל האמירה אינה אלא הכוונה בלבד, ולכן כל אחד רשאי לומר בשפתו, ואם לא הבין הכוונה - אין באמירה זו כלום, בשונה מהתפילה למשל).

משולש כתב:

אלכסנדרוס כתב:

משולש כתב:אולי אומרים בארמית כי לא בטוחים שיודעים לתרגם כל מילה ומילה לפי כוונת רבותינו בדיוק. (זו הסיבה שתרגום אונקלוס היה צריך רוח הקודש, כי זה לא סתם העתקה מעברית לארמית).
מי שלא מבין ארמית אומר בכל לשון שמבין. אבל מי שמבין ארמית אולי עדיף לאמר בלשונם המדויקת של חכמים.

אומרים בארמית כי כך נוהגים מדור דור וזו המסורת שבידינו ולא משום טעמים נסתרים, כי אין משנים מסורת בכדי (כשם שממשיכים לומר "ולרישי גלותא" ביקום פורקן), אף שאנו יודעים גם יודעים היטב את כוונת רבותינו בדיוק (יתירה מזו, הרי כל האמירה אינה אלא הכוונה בלבד, ולכן כל אחד רשאי לומר בשפתו, ואם לא הבין הכוונה - אין באמירה זו כלום, בשונה מהתפילה למשל).

אני התכוונתי לנסות להבין מה טעם המסורת שבידינו.
ההבדל בין רישי גלותא לכאן הוא ששם זה קטע תפילה. ופה זה סוג של הפקרה (בדוגמא של כל חמירא, בלי להכנס לפלפולים).
ואוסיף כאן את הנוסח של הכתובה שנכתב בארמית בדווקא. (אולי משום חומרת "אסורה לבעלה כנדה" החמירו להעתיק את הכתובה בדיוק ולא להכנס לספיקות תרגום כנ"ל).
ובגט מקפידים גם כן כנ"ל ועוד יותר מזה כותבים שלוש פעמים אותו דבר: "גט פיטורין וספר תירוכין ואגרת שבוקין". משום שזה שאלה של אשת איש דאורייתא.
ובסיום מסכת אומרים המשפט הראשון "הדרן עלך" בארמית וכל שאר הנוסח בלשון הקודש.

ואני לא מדבר כאן על תפילות. שזה נושא בפ"ע.

צופר הנעמתי כתב:לכאורה בתפילה ענין תמוה הרבה יותר, כי להפקיר בלשון ארמית כי פעם היו רגילים בה ואח"כ לא שינו ניחא, אבל מה שייך להתפלל על דבר שלא קיים?