כחום היום

[אוהב אוצר]

הוציא חמה מנרתיקה וכו'.
ראה שמצטער, לפיכך שלח לו וכו'

קשיא לי תרי:
הרי ידע שיצטער ללא אורחים, אז מדוע מראש להוציא?
והלא שלח את המלאכים לא רק 'לשמח' אותו באורחים אלא לבשר ולרפא וכו', א"כ לא שלח אותם לשמחו באורחים?

[איש גלילי]

על הקושיא הראשונה, נראה לי שהוציא חמה מנרתיקה כדי שלא יטרח יותר מדאי, ושלח את המלאכים כדי שיהיה לו לפחות קצת אורחים.
ועל השנייה לא ידעתי מאי קשיא, דלמא לשני הדברים שלחם.

[אוצר החכמה]

(המשך לתשובתך שלשני הדברים שלחם)
דאילו שלחם רק לבשר לרפא היה שולחם כמלאכים ולא כאורחים.

[אוהב אוצר]

(המשך לתשובתך שלשני הדברים שלחם)
דאילו שלחם רק לבשר לרפא היה שולחם כמלאכים ולא כאורחים.

לכאורה, בסוף ידע שהם מלאכים, אז למה ל'בעס' את אברהם אבינו שסתם 'עבדו' עליו כאילו אכלו?

על הקושיא הראשונה, נראה לי שהוציא חמה מנרתיקה כדי שלא יטרח יותר מדאי, ושלח את המלאכים כדי שיהיה לו לפחות קצת אורחים.

אבל מראש הקב"ה לא רצה שיהיה לו כלל, רק אחרי שראה שהצטער, שלח אותם, א"כ קשיא תרי, לא הבנתי איך אתם מתרצים לי.

[איש גלילי]

(המשך לתשובתך שלשני הדברים שלחם)
דאילו שלחם רק לבשר לרפא היה שולחם כמלאכים ולא כאורחים.

לכאורה, בסוף ידע שהם מלאכים, אז למה ל'בעס' את אברהם אבינו שסתם 'עבדו' עליו כאילו אכלו?

על הקושיא הראשונה, נראה לי שהוציא חמה מנרתיקה כדי שלא יטרח יותר מדאי, ושלח את המלאכים כדי שיהיה לו לפחות קצת אורחים.

אבל מראש הקב"ה לא רצה שיהיה לו כלל, רק אחרי שראה שהצטער, שלח אותם, א"כ קשיא תרי, לא הבנתי איך אתם מתרצים לי.

מנין לך שידע בסוף שהם מלאכים? אולי חשב שאינם אלא נביאים (כמו שאכן דעת הראב"ע).
מה שכתוב בתחילה ובסוף, לכאורה אינו אלא כלשון בני אדם, כי ה' יודע הכל מראש.

[לומד_בישיבה]

עיין רש"י בראשית י"ח,טז לשלחם. ללותם. כסבור אורחים הם ועיין רא"ם.
הרי שהוציא חמה למנוע ממנו לטרוח הרבה ונשלחו בדמות אנשים שלא יצטער הרבה שאין לו אורחים, כלל.
--
אגב, מה הפשט כחום היום, מהו היום

[לומד_בישיבה]

בזמנו דנתי בזה לפני מו"ר שליט"א והצביע על דברי רש"י ע"ז ד,א וז"ל. היום הבא - השמש הבאה דבכמה דוכתין קרינן לשמשא יומא.

[אוצר החכמה]

עיין ברכות כז א וברש"י ד"ה כשהוא אומר כחום היום

[לומד_בישיבה]

כבודו בהחלט צודק ומי שהראה לי את הגמ' בעבודה זרה הוא אחד הגאונים המפורסמים שלא אזכיר את שמו כמובן, ואני נפלאתי מאוד, והרי מפורש הוא בברכות וכפי שכבודו, כותב, ואז שאלתי את מו"ר שליט"א והוא ענה לי בזה"ל. מתפלא אני עליו שהרי הוא מפורש בגמ' ברכות.
--
התפלאתי איך זה עבר בשקט ורק כבודו ידע שזה כבר בגמ' ברכות.

[מה שנכון נכון]

ראה רש"י פרשת בראשית עה"פ לרוח היום.

[לומד_בישיבה]

אכן כדבריך, אך ראה רא"ם מה שכתב לפרש שם בזה.

לאותו רוח שהשמש באה משם. פירוש: לאותה פאה שמשם השמש באה להשקע, והיא הפאה המערבית, שלפנות ערב מתחילה השמש להשקע. וזהו שכתב אחר זה: "שלפנות ערב חמה במערב", רצה לומר לפאת מערב. ובבראשית רבה (בראשית רבה יט, ח): "משום זבדי בן לוי אמרו: לרוח מערבית דנו, דכתיב: 'לרוח היום' לרוח שהיא שוקעת עם היום". פירוש: שהחמה שוקעת יחד עם היום, שמאז מתחיל להשקע גם היום. וזהו שתרגם אנקלוס: "מינח יומא" בעת שהיום קרוב לבית מנוחו. אבל התרגום הירושלמי שתרגם: "לרוח היום - לתוקפיה דיומא", הוא אליבא דרב דאמר: "לרוח מזרחית שהיא עולה עם היום". פירוש: בעת שהחמה זורחת ועולה יחד עם היום, שהיא הפאה המזרחית, שכשהיא עולה וזורחת עולה וזורח גם היום:

[שמר]

עיין ברכות כז א וברש"י ד"ה כשהוא אומר כחום היום

אגב, מהסוגיא הנ"ל בברכות מבואר שמה שאמר להם "והשענו תחת העץ" אין זה ע"מ לקררם בצל, אלא העיקר היא ההישענות, וא"כ צ"ב מהו "תחת העץ".
עוד מבואר שחום היום היינו שעה שישית, ויש לתמוה על מש"כ הדעת זקנים שם "כחום היום - שעת אכילה והיא שעה רביעית שהתחיל היום לחום ואז מאכל כל אדם. וכדפי' רב פפא בריש מסכת שבת. ועמד פתח האהל לראות אם יעבור אדם לעת מאכל ויכניסנו לבית".