פורום אוצר החכמה

ראיתי שהרב יצחק זילברשטיין שליט"א מביא בכמה מספריו חשוקי חמד, את חידוש החוות דעת לגבי ברכה בנדבה, האם חכמי ישראל דנו בחידושו וקיבלו דבריו ,או באמת חידושו גדול מאוד ויהיה נ"מ להלכה בברכות
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?25971&$201411021216741#&page=333


http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?155896&$201411021216741&page=550

שלח כתב:ראיתי שהרב יצחק זילברשטיין שליט"א מביא בכמה מספריו חשוקי חמד, את חידוש החוות דעת לגבי ברכה בנדבה, האם חכמי ישראל דנו בחידושו וקיבלו דבריו ,או באמת חידושו גדול מאוד ויהיה נ"מ להלכה בברכות
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?25971&$201411021216741#&page=333


http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?155896&$201411021216741&page=550

כמדומני שיש לא מעט קהילות שנהגו כדבריו, ולדוגמא אלו המברכים בספירת העומר גם אם שכחו יום אחד, והם אומרים שספק ברכות להקל היינו שפטור מלברך אבל אפשר לברך אם ירצה (ועל דרך הצחות יש אומרים "להקל ולברך").
אבל בעל התניא כותב ש"ספק ברכות להקל משום חשש ברכה לבטלה", ומזה מביא ראיה לענין מסוים שאם מברכים ברכה בשם ה' זה מראה שהדבר הוא ודאי אצלנו ולא ספק, ומכאן משמע שהוא סבור שספק ברכות להקל זה חובה ולא רשות.
כמובן שאין זה נכנס לשאלת הברכה על קיום מצוות בשעה שאינן חובה (מ"ע שהז"ג לנשים, הלל בר"ח, נר-חנוכה בבית-כנסת וכו') שהיא שאלה בפני עצמה, ובה כמדומני שרוב-ככל האשכנזים וגם לא מעט ספרדים נוהגים לברך.

שלח כתב:ראיתי שהרב יצחק זילברשטיין שליט"א מביא בכמה מספריו חשוקי חמד, את חידוש החוות דעת לגבי ברכה בנדבה, האם חכמי ישראל דנו בחידושו וקיבלו דבריו ,או באמת חידושו גדול מאוד ויהיה נ"מ להלכה בברכות..

הנה שתי דוגמאות לברכות אשר לכו"ע האדם רשאי לאומרן למרות שאינו חייב:

קי"ל במנחות, שמי שתיקן את הברכות היומיומיות היה דוד המלך. ולענ"ד נראה, שהוא זה שגם תיקן את עצם מטבע לשון-ברכות: בא"י וכו'. ואם אין ראייה לדבר, זכר לדבר: שהרי כל הברכות המובאות בתנ"ך (והן שתיים) - אשר נאמרו במטבע לשון ברכות (בא"י וכו') - נאמרו כולן על ידי דוד המלך: הראשונה היא הברכה המפורסמת שכתב בסיפרו תהילים: "בא"י למדני חקיך", והשניה היא הברכה המפורסמת המוזכרת בדברי הימים ע"י דוד המלך: "ויברך דוד את ד' לעיני כל הקהל ויאמר דוד: בא"י אלוקי ישראל אבינו מעולם ועד עולם". ולא מצינו בתנ"ך מטבע לשון ברכות (דהיינו בא"י וכו') שנאמר ע"י מישהו אחר, חוץ מאשר ע"י דוד המלך. שמע מינה, דמסתברא - שמי שתיקן את מטבע לשון-ברכות - היה דוד המלך, שמע מינה; והרי זה גם מתאים להא דקי"ל במנחות, כאמור. והנה, הואיל וקי"ל דשרי למימר פסוק מלא, ממילא יוצא שיש לפחות שתי ברכות (והיינו שני הפסוקים הנ"ל) שאותן רשאי האדם להגיד (למרות שאינו חייב), שמע מינה.

מעין דברי החוו"ד יש בפנ"י בברכות (כט) שיכול אדם לבקש צרכיו ולחתום בשומע תפילה, ואין בזה חשש ברכה לבטלה לפי שאומרה דרך נדבה.

צולניק כתב:מעין דברי החוו"ד יש בפנ"י בברכות (כט) שיכול אדם לבקש צרכיו ולחתום בשומע תפילה, ואין בזה חשש ברכה לבטלה לפי שאומרה דרך נדבה.

יעויין בפוסקים הל' תפילת שחרית לגבי "ברוך המקדש שמו ברבים", שכמדומני רבו האוסרים לחתום בשם (בא"י המקדש וכו'), ופוק חזי מאי עמא דבר שאינם חותמים בשם.
נראה לי שיש מקום לחלק בין אדם שמרגיש צורך בנפשו להודות לה' או לבקש ממנו בקשה - שהוא יכול לומר עם שם ה', לבין קביעת נוסח קבוע לרבים.
גם בזה יעויין בפוסקים לגבי ברכת "בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא", שמוזכרת בגמרא וברור שאיננה חובה, ולמ"ד שיש איסור ברכה-לבטלה גם בלשון תרגום (כגון בעל-התניא בסידורו) הרי לנו ברכה שאם מברך אותה סתם (כגון על מי שלא היה בסכנה אמיתית, או שאינו אוהבו וכיו"ב) היא ברכה לבטלה, אבל איננה חובה אף פעם (יעויין בסידור בעל התניא סדר ברכות הנהנין באחר משני הפרקים האחרונים שמאריך בענין ברכה זו שאמנם אינה חובה, אבל המברך אותה שלא בעיתוי הנכון הרי היא ברכה לבטלה).
ברכה נוספת שהיא רשות: שהחיינו על פירות חדשים (מפורש בגמרא שהיא רשות).

עזריאל ברגר כתב:יעויין בפוסקים הל' תפילת שחרית לגבי "ברוך המקדש שמו ברבים", שכמדומני רבו האוסרים לחתום בשם (בא"י המקדש וכו'), ופוק חזי מאי עמא דבר שאינם חותמים בשם.

חוץ מהנוהגים כמנהג הגר"א.

אלי כהן כתב:

עזריאל ברגר כתב:יעויין בפוסקים הל' תפילת שחרית לגבי "ברוך המקדש שמו ברבים", שכמדומני רבו האוסרים לחתום בשם (בא"י המקדש וכו'), ופוק חזי מאי עמא דבר שאינם חותמים בשם.

חוץ מהנוהגים כמנהג הגר"א.

וזאת בעקבות הסידור שהיה נפוץ ביותר שכתב 'לדעת הפוסקים והאריז"ל אין לחתום בשם', כשבאמרו 'הפוסקים' כוונתו לשו"ע אדמוה"ז, למרות שהסידור הוא נוסח אשכנז.

הכהן כתב:

אלי כהן כתב:

עזריאל ברגר כתב:יעויין בפוסקים הל' תפילת שחרית לגבי "ברוך המקדש שמו ברבים", שכמדומני רבו האוסרים לחתום בשם (בא"י המקדש וכו'), ופוק חזי מאי עמא דבר שאינם חותמים בשם.

חוץ מהנוהגים כמנהג הגר"א.

וזאת בעקבות הסידור שהיה נפוץ ביותר שכתב 'לדעת הפוסקים והאריז"ל אין לחתום בשם', כשבאמרו 'הפוסקים' כוונתו לשו"ע אדמוה"ז, למרות שהסידור הוא נוסח אשכנז.

כמדומני שהסידור הזה הוא נוסח אשכנז (כלומר: הודו אחרי ברוך-שאמר, בלי ויצמח פורקניה וכו'), אבל עם רוב-ככל מנהגי החסידים, ועם כוונות ע"פ קבלה שאפילו לא כל החסידים קיבלו (לדוגמא ניקוד שם ה' במוסף של ר"ח), והמחשבה על זה היא לפעמים מצחיקה...

עזריאל ברגר כתב:כמדומני שהסידור הזה הוא נוסח אשכנז (כלומר: הודו לפני ברוך-שאמר, בלי ויצמח פורקניה וכו'), אבל עם רוב-ככל מנהגי החסידים, ועם כוונות ע"פ קבלה שאפילו לא כל החסידים קיבלו (לדוגמא ניקוד שם ה' במוסף של ר"ח), והמחשבה על זה היא לפעמים מצחיקה...

צ"ל אחר ברוך שאמר

הכהן כתב:

עזריאל ברגר כתב:כמדומני שהסידור הזה הוא נוסח אשכנז (כלומר: הודו לפני ברוך-שאמר, בלי ויצמח פורקניה וכו'), אבל עם רוב-ככל מנהגי החסידים, ועם כוונות ע"פ קבלה שאפילו לא כל החסידים קיבלו (לדוגמא ניקוד שם ה' במוסף של ר"ח), והמחשבה על זה היא לפעמים מצחיקה...

צ"ל אחר ברוך שאמר

תוקן. תודה רבה.

החו"ד גופי' שם אוסר לברך גם בלשון תרגום, אם יש לו ספק אם חייב לברך.