פורום אוצר החכמה

בזמנו עסקתי בזה, אך משום מה לא זכרתי אמש איך נפסק להלכה.

וכך היה מעשה. אחד המסובים אצלנו בסעודה שלישית בטרם הספיק לאכול כזית חלה, הרגיש שהוא שבע וחשש מאכילה גסה ומשום כך הפסיק לאכול. בהמשך כאשר כבר נעשה לילה ביקש לשתות, לטענתו, היות ונטל ידים בזמן וכבר החל בסעודה מבעוד יום מותר לו להמשיך בסעודתו ולשתות מים.

לעומתו, היה מי שטען, שההיתר להמשיך את הסעודה בלילה למרות שיש עליו חובת הבדלה, הוא מכח הדין התחילו אין מפסיקין, וטעימה פחות מכזית אינה נחשבת להתחילו ולכן אסור לו להמשיך בסעודה, כלומר, אסור לו לשתות עד אשר יבדיל. - הצדק עם מי?.

אשמח לשמע דעת החכמים כאן.
תודה למפרע

בערוך השלחן כתב שהאוכל מזונות אין זה קביעות וצריך להפסיק תיכף משחשיכה, ואוולי זה דומה לכאן.

א. ראיתי הרבה נוהגים ליטול ידיים לפני השקיעה ואוכלים פחות מכזית ולטענתם, אם עושים כן, מותר להם להמשיך את הסעודה גם בלילה. - האם מישהו מכם שמע על המנהג המוזר הזה.

ב. בזמנו כשלמדתי ערבי פסחים זכור לי שהמ"ב מאריך בעניין, האם כל ההיתר שלא להפסיק להבדלה בשעה שהגיע זמן הבדלה, הוא משום התחילו אין מפסיקין אם לאו, ולא מצאתי את דברי המ"ב לעת עתה.

האם יש כאן מישהו מחכמי הפורום שלמד בעיון את ערבי פסחים ויודע להשיב כהלכה על מה ששאלתי.
אנא מכם.

בענין זה יש לעיין היטב בסימן רצ"ט ויש הרבה לדון בזה.

ראה סימן רצ"ט ובשער הציון שם ס"ק ו

(ו) ואף דהמגן אברהם כתב דזהו דוקא למאן דאמר הבדלה דאורייתא, אבל למאן דאמר דרבנן אין צריך לפסוק מכיון שכבר התחיל לאכול, עיין שם בספר נהר שלום הקשה עליו דלא דמי לשאר דבר שהוא מדרבנן, דהתם הטעם משום שמא ישכח לבד, מה שאין כן בזה דאין הטעם משום שמא ישכח ולא יבדיל, אלא דקודם קידוש והבדלה הטעימה אסור בעצמותה ולכן אפילו טעימה בעלמא אסור, אם כן מסתברא דאפילו בדיעבד צריך להפסיק, וכן בדרך החיים מתמיה עליו, עיין שם:
--
ובזמנו הגעתי למסקנא כי אכן יש מקום לומר שגם טעימה קודם השקיעה מספקת.

הניחו לי רבותי מקום להתגדר בו

משנ"ב סי' רצ"ט ס"ק ב' כתב:ואפילו רק התחלה בעלמא שבירך ברכת המוציא מבע"י ונשתהה לאכול עד שחשכה [אחרונים]

ארפכשד כתב:הניחו לי רבותי מקום להתגדר בו

משנ"ב סי' רצ"ט ס"ק ב' כתב:ואפילו רק התחלה בעלמא שבירך ברכת המוציא מבע"י ונשתהה לאכול עד שחשכה [אחרונים]

נראה לי לחלק בין שני המקרים:
מי שבירך המוציא מבע"י ונשתהה לאכול עד שחשכה (ומפשטות הלשון משמע אפילו אם לא טעם כלום אלא נשתהה בשתיקה) - הרי שדעתו היא לאכול, וכבר התחיל לאכול, ובוודאי עדיף ממי שנטל ידיו לסעודה ועדיין לא בירך המוציא שנחשב התחלה לענינים מסוימים (כידוע החילוק בין מנחה לערבית ואכמ"ל).
אמנם מי שאכל והסיח דעתו מלאכול עוד ולא נתחייב בברכה אחרונה - הרי שסיים את סעודתו ועכשיו רוצה להתחיל משהו חדש, ולכאורה צריך לברך שנית ברכה ראשונה(!), ומדוע נחשיב זאת כהמשך למה שאכל לפני השקיעה?

נ.ב. ע"פ הלכה אין שום בעיה לשתות מים לפני הבדלה, ושמעתי שכך נוהג האדמו"ר מאמשינוב שרגיל להבדיל הרבה אחרי צאת השבת, שכל הזמן שמשתהה עד להבדלה הוא שותה רק מים. אמנם יש הנוהגים להחמיר (לדוגמא מנהג חב"ד), ומסתמא שבמקום ספק יש להקל להם יותר מלאכול ממש וכו'.