פורום אוצר החכמה

לשיטת המבי"ט ודעימיה שקדושת שביעית נוהגת בפירות נכרים, יש להסתפק האם גם מקיים באכילתם מצות אכילת פירות שביעית כדעת הרמב"ן.
דהנה המבי"ט חכך אם יש בפירות אלו דין גמור כפירות של ישראל בשביעית, ואף נטה להקל כשיטת ר"ש הזקן שאין נוהג בהם איסור סחורה.
וא"כ האם מצאנו לשיטת המבי"ט ודעימיה שיש מצוה באכילתם.

איפה הרמב"ן?

ומ"מ, סברת ר"ש הזקן משום אתינא מכח מאן וכו', ובאמת צ"ע איך הבין המבי"ט שזה שייך לאיסור סחורה, וכנראה הבין שענין איסור סחורה הוא ענין ממון שפירות שביעית נתנו לקחת אותם מרשות ההפקר לצורך אכילה ולא לצורך סחורה. אבל לכאורה אינו ענין כלל למצות אכילה.

הרמב"ן בסהמ"צ בעשין ששכח הר"מ מצוה ג.

מצאנו דברים נוספים בפירות נכרים השונים מפירות של ישראל, וכגון שיש הסוברים שאינם נאסרים אחר זמן הביעור.

כמדומני שהחזו"א סבר שאין כוונת הרמב"ן לומר שיש מצוה באכילת פירות שביעית, אך בפשטות סוברים רוב המחברים שכך היא דעתו.
ולכאורה לפי דעת החזו"א שהחמיר בפירות נכרים גם באיסור סחורה וגם אחר הביעור היינו יכולים לומר שיש מצוה באכילת פירות נכרים, אלא שכאמור דעתו שאין כזו שיטת הרמב"ן.

יש להעיר, שהן אמת שהמבי"ט בח"א סי' של"ו נטה להקל דאין דין ביעור בפירות נכרי, וכמו כן אין בהם איסור סחורה, ושניהם מסברת אתינא מכח גברא וכו', מ"מ בתשובה אחרת שבח"ג סי' מ"ה חזר וכתב בפשיטות ובפירוט כי יש בהם חיוב ביעור ואף איסור סחורה.

ותשובת ח"א סי של"ו היא משנת שכ"א, ותשובת ח"ג סי' מ"ה משנת של"ד. נמצא דלמשנתו האחרונה הדר ביה מסברת אתינא הנ"ל, ומסיק בפשיטות דאיכא ביעור ואיסור סחורה.

יעקובי כתב:יש להעיר, שהן אמת שהמבי"ט בח"א סי' של"ו נטה להקל דאין דין ביעור בפירות נכרי, וכמו כן אין בהם איסור סחורה, ושניהם מסברת אתינא מכח גברא וכו', מ"מ בתשובה אחרת שבח"ג סי' מ"ה חזר וכתב בפשיטות ובפירוט כי יש בהם חיוב ביעור ואף איסור סחורה.

ותשובת ח"א סי של"ו היא משנת שכ"א, ותשובת ח"ג סי' מ"ה משנת של"ד. נמצא דלמשנתו האחרונה הדר ביה מסברת אתינא הנ"ל, ומסיק בפשיטות דאיכא ביעור ואיסור סחורה.

פליאה נשגבה!
בעותק שבאוצר החכמה כתוב בח"ג מ"ה דאפשר להקל בין בביעור בין בסחורה, ושמא יש ליישב דלא שפיל מר לסיפיה דהתשובה.

מחולת המחנים כתב:כמדומני שהחזו"א סבר שאין כוונת הרמב"ן לומר שיש מצוה באכילת פירות שביעית, אך בפשטות סוברים רוב המחברים שכך היא דעתו.
ולכאורה לפי דעת החזו"א שהחמיר בפירות נכרים גם באיסור סחורה וגם אחר הביעור היינו יכולים לומר שיש מצוה באכילת פירות נכרים, אלא שכאמור דעתו שאין כזו שיטת הרמב"ן.

אכן כך כתב החזו"א, ולענ"ד זה הפשט הפשוט בדברי הרמב"ן שכוונתו ללאו הבא מכלל עשה.

מחולת המחנים כתב:מצאנו דברים נוספים בפירות נכרים השונים מפירות של ישראל, וכגון שיש הסוברים שאינם נאסרים אחר זמן הביעור.

מה נוסף כאן? לכאורה הוא דין אחד עם מה שאינו חייב בביעור, וד' מהרי"ט שאינם חייבים בביעור כשהם ביד ישראל אבל נאסרים אם היו ביד גוי בשעת הביעור פלא עצום.

ארפכשד כתב:

יעקובי כתב:יש להעיר, שהן אמת שהמבי"ט בח"א סי' של"ו נטה להקל דאין דין ביעור בפירות נכרי, וכמו כן אין בהם איסור סחורה, ושניהם מסברת אתינא מכח גברא וכו', מ"מ בתשובה אחרת שבח"ג סי' מ"ה חזר וכתב בפשיטות ובפירוט כי יש בהם חיוב ביעור ואף איסור סחורה.

ותשובת ח"א סי של"ו היא משנת שכ"א, ותשובת ח"ג סי' מ"ה משנת של"ד. נמצא דלמשנתו האחרונה הדר ביה מסברת אתינא הנ"ל, ומסיק בפשיטות דאיכא ביעור ואיסור סחורה.

פליאה נשגבה!
בעותק שבאוצר החכמה כתוב בח"ג מ"ה דאפשר להקל בין בביעור בין בסחורה, ושמא יש ליישב דלא שפיל מר לסיפיה דהתשובה.

אכן דעת המבי"ט בזה אינה ברורה ונראה דאין ולאו ורפיא בידיה (עי' גם בדברי הב"י שכתב שהמבי"ט סותר ד"ע שהרי ודאי לא נהג מעולם ביעור דא"כ קלא הוה לה למילתא).

לדברי ארפכשד, הערתך צודקת. אולם אבהיר, שאני סברתי שמאחר שכתבו בלשון "היותר קשה שהיה בעיני" וכו', הבנתי שכונתו לחזור מזה. בעקבות הערתך שוב דקדקתי וראיתי שאכן התכוין לסמוך על זה, כמבואר שם. יישר כחך. אכן צודק הרב הנעמתי כי עכ"פ נראה קצת שסמך על זה בדוחק ואין ולאו וכו'.

מחולת המחנים כתב:מצאנו דברים נוספים בפירות נכרים השונים מפירות של ישראל

עוד יש להוסיף, דמסקנת המבי"ט ובנו מהרי"ט, דאין איסור לקנות פירות שביעית מיד הגוי עצמו. כלומר, גם אם יש בזה איסור סחורה (לקנות ישראל מישראל), מ"מ הקניה הראשונה מידי הגוי עצמו מותרת, כדמוכח מסוגיא דעזקה.

מה שנכון נכון כתב:הרמב"ן בסהמ"צ בעשין ששכח הר"מ מצוה ג.

כמדומני שבמגלת אסתר שם כתב שאין זו כוונת הרמב"ן (ונראין דבריו).

איש רגיל כתב:

מה שנכון נכון כתב:הרמב"ן בסהמ"צ בעשין ששכח הר"מ מצוה ג.

כמדומני שבמגלת אסתר שם כתב שאין זו כוונת הרמב"ן (ונראין דבריו).

אדרבא, במגי"א נראה שהבין שהיא מצוה, וכך הבינו החזו"א והשיג עליו שאין הכוונה שהיא מצווה אלא שהוא לאו הבא מכלל עשה (ונראין דבריו).

אכן כדבריך. זכרתי משמיטה קודמת שיש של זה נידון עם המגילת אסתר, אך התבלבלו לי השמות. ייש"כ שהעמדת אותי על טעותי.

אגב, אתה זוכר איפה החזו"א הזה?

שביעית יד, י כמדומני