פורום אוצר החכמה

ת"ח אחד הזכיר בשבת נידון בזה
מה הסברות? לכא' התברר שמעולם לא היה בסכנה.

ראה כאן בהערה
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 3%d7%94%22

צולניק כתב:ראה כאן בהערה
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 3%d7%94%22

כוונתך לעמוד תקע"ו.

לפי הנראה מקופיא אף אחד מהם לא דן מצד סברת גאולה בקרוב שהתברר שלא היתה כאן סכנה, והטעם הוא כי הרי תמיד הוא כך, כל מי שניצל מסכנה מתברר כי לא חפץ ה' המיתו וממילא, לפי אותו שיקול, לא היה בסכנה כלל.

יש מקום לדון בסברא:
היכן שיש דבר שמצד ההרגל והטבע הוא "מסוכן", כמו החיי"ם, הרי מצד האמת יש איזה סיכון עליו, כגמ' שבת לקמן,
אבל אם אין מצב של סכנה, רק מצד ציווי ה' לאברהם, והתברר שבכלל לא התכוון לדבר נורא כזה מעולם [כידוע מהמדרשים ורש"י], למה לא דומה למי שכיונו עליו רובה ואח"כ גילו לו שזה היה בכלל בצחוק- וכי יברך הגומל?
ויל"ע עוד.



שבת דף לב עמוד א:
ומאי שנא בשעת לידתן? אמר רבא נפל תורא - חדד לסכינא. אביי אמר: תפיש תירוס אמתא - בחד מחטרא ליהוי. רב חסדא אמר: שבקיה לרויא, דמנפשיה נפיל. מר עוקבא אמר: רעיא חגרא ועיזי ריהטן, אבב חוטרא - מילי, ואבי דרי - חושבנא, רב פפא אמר: אבב חנואתא נפישי אחי ומרחמי, אבב בזיוני - לא אחי ולא מרחמי.
וגברי היכא מיבדקי? - אמר ריש לקיש: בשעה שעוברים על הגשר. גשר ותו לא? אימא: כעין גשר. רב לא עבר במברא דיתיב ביה גוי, אמר: דילמא מיפקיד ליה דינא עליה, ומתפיסנא בהדיה. שמואל לא עבר אלא במברא דאית ביה גוי, אמר: שטנא בתרי אומי לא שליט. רבי ינאי בדיק ועבר. רבי ינאי לטעמיה, דאמר: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס - שמא אין עושין לו נס. ואם עושין לו נס - מנכין לו מזכיותיו. אמר רבי חנין: מאי קראה - קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. רבי זירא ביומא דשותא לא נפיק לביני דיקלא.
אמר רב יצחק בריה דרב יהודה: לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה - אומרים לו: הבא זכות והפטר. אמר מר עוקבא: מאי קראה - כי יפל הנפל ממנו - ממנו להביא ראיה

גאולה בקרוב כתב:יש מקום לדון בסברא:
היכן שיש דבר שמצד ההרגל והטבע הוא "מסוכן", כמו החיי"ם, הרי מצד האמת יש איזה סיכון עליו, כגמ' שבת לקמן,
אבל אם אין מצב של סכנה, רק מצד ציווי ה' לאברהם, והתברר שבכלל לא התכוון לדבר נורא כזה מעולם [כידוע מהמדרשים ורש"י], למה לא דומה למי שכיונו עליו רובה ואח"כ גילו לו שזה היה בכלל בצחוק- וכי יברך הגומל?
ויל"ע עוד.

אבל היה כאן מצב של סכנה מצד הטבע, אברהם התכוון לשחטו עד שבא מלאך ומנע.
(לו אברהם אבינו היה מתכוון מראש רק להפחידו זה עניין אחר)

אני עדיין חושב שלא היה מצב של סכנה, כחולי או ים או מדבר וכו', שזה מצב שגם כלפי שמיא מהוה מקום של בדיקתו וכו',
כאן אברהם לא רצה להורגו, אלא לקיים רצון ה', וה' לא התכוון בכלל לכך.

ויל"ע עוד, ואולי אתה צודק, הרב אוצה"ח. איני מתעקש...

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק ל

ר' יהודה אומ' כיון שהגיע החרב על צוארו פרחה ויצאה נפשו של יצחק, וכיון שהשמיע קולו מבין הכרובים ואמ' לו אל תשלח ידך נפשו חזרה לגופו וקם ועמד יצחק על רגליו וידע יצחק שכך המתים עתידים להחיות ופתח ואמ' ברוך אתה ה' מחיה המתים

א. יוצא שבירך מחיה המתים...
ב. עכ"פ לעיקרו של אשכול - יוצא שהוא בעצם כבר מת לרגע אחד. ואין לך סכנה גדולה מזו...

עדיאל ברויאר כתב:פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק ל

ר' יהודה אומ' כיון שהגיע החרב על צוארו פרחה ויצאה נפשו של יצחק, וכיון שהשמיע קולו מבין הכרובים ואמ' לו אל תשלח ידך נפשו חזרה לגופו וקם ועמד יצחק על רגליו וידע יצחק שכך המתים עתידים להחיות ופתח ואמ' ברוך אתה ה' מחיה המתים

א. יוצא שבירך מחיה המתים...

כבר הובא במח"ב שבקישור לעיל.

הסתכלתי שם ונשמט ממני

ראה עוד פרטים בקובץ המצורף כאן.