פורום אוצר החכמה

רבקה כבר היתה גדולה מדוע צריך לתת לה את מניקתה? האם בגלל שינקה ממנה יש פה ענין מיוחד?האם מצאנו עוד דוגמאות שהמניקה ביחד עם מי שהניקה אותה נחשבים ביחד, ומדוע התורה מספרת לנו פרט זה? האם יש ענין מיוחד בדבורה המינקת?

עיין ב'נר למאור' לפרשת וישלח.

כנראה המינקת היתה אומנתה ופדגוגית שלה. כדברי משה 'כאשר ישא האומן את היונק' שמוכח שהאומנת היתה גם מינקת [ונקט אומן בלשון זכר היות והוא זכר - הרב א.ס]

בתרגום יונתן כאן ולהלן לה,ח גבי דבורה מינקת רבקה תרגם פדגוגתה.

מלח הארץ כתב:כנראה המינקת היתה אומנתה ופדגוגית שלה. כדברי משה 'כאשר ישא האומן את היונק' שמוכח שהאומנת היתה גם מינקת [ונקט אומן בלשון זכר היות והוא זכר - הרב א.ס]

שחוק עשה לנו, לפרש שמשה התכוון ל"מיניק" ואמר בלשון זכר היות והוא זכר...

צופר הנעמתי כתב:

מלח הארץ כתב:כנראה המינקת היתה אומנתה ופדגוגית שלה. כדברי משה 'כאשר ישא האומן את היונק' שמוכח שהאומנת היתה גם מינקת [ונקט אומן בלשון זכר היות והוא זכר - הרב א.ס]

שחוק עשה לנו, לפרש שמשה התכוון ל"מיניק" ואמר בלשון זכר היות והוא זכר...

ראה מש"כ הנצי"ב שם

התורה מספרת גם על פטירתה וקבורתה (לה ח). וכתב שם ר"א בן הרמב"ם שהדבר מעיד על גודל טובה (עט'ים צלאחהא, ובנדפס 'גודל כשרונה'), ושאפשר שהיו עולים על קברה לתפילה, כמו שהיו קוראים על שמה.

צופר הנעמתי כתב:

מלח הארץ כתב:כנראה המינקת היתה אומנתה ופדגוגית שלה. כדברי משה 'כאשר ישא האומן את היונק' שמוכח שהאומנת היתה גם מינקת [ונקט אומן בלשון זכר היות והוא זכר - הרב א.ס]

שחוק עשה לנו, לפרש שמשה התכוון ל"מיניק" ואמר בלשון זכר היות והוא זכר...

כשחוק היו דבריך, כמובן שמשה נתכוון למינקת שהרי יונק בהכרח נמצא אצל היונקת, אלא שלא יאות בלשון הכתוב להמשיל את משה למינקת, ועלכן שינה לשונו לאומן שזה שייך בזכר, והשומע מבין שהכוונה למינקת.

מלח הארץ כתב:

צופר הנעמתי כתב:

מלח הארץ כתב:כנראה המינקת היתה אומנתה ופדגוגית שלה. כדברי משה 'כאשר ישא האומן את היונק' שמוכח שהאומנת היתה גם מינקת [ונקט אומן בלשון זכר היות והוא זכר - הרב א.ס]

שחוק עשה לנו, לפרש שמשה התכוון ל"מיניק" ואמר בלשון זכר היות והוא זכר...

כשחוק היו דבריך, כמובן שמשה נתכוון למינקת שהרי יונק בהכרח נמצא אצל היונקת, אלא שלא יאות בלשון הכתוב להמשיל את משה למינקת, ועלכן שינה לשונו לאומן שזה שייך בזכר, והשומע מבין שהכוונה למינקת.

לכאורה יותר נראה יאות להמשיל את משה למיניקת מלהמשילו לאומן שהוא בעצם מיניקת כמעשה באחד שמתה אשתו דשבת. אבל באמת אין הכרח דהיונק נמצא אצל המיניקת דאפשר דמיירי שהמיניקת הלכה לישון ומסרה את היונק לאומן ודו"ק וק"ל.

שלח כתב:רבקה כבר היתה גדולה מדוע צריך לתת לה את מניקתה? האם בגלל שינקה ממנה יש פה ענין מיוחד?האם מצאנו עוד דוגמאות שהמניקה ביחד עם מי שהניקה אותה נחשבים ביחד, ומדוע התורה מספרת לנו פרט זה? האם יש ענין מיוחד בדבורה המינקת?

מה שפשפוט לך הסתפקתי אני. מהו כוונת המקרא "מינקת רבקה" האם ר"ל שדבורה הניקה את רבקה כשרבקה היתה תינוקת (וא"כ חל קושייתך) או כלך לדרך זו "מינקת רבקה" היינו האשה האמורה להניק בשביל רבקה (כמו "שפחת רבקה"), דהיינו שלעתיד רבקה תלד בנים ודבורה אמורה להיות המינקת בשבילה במקומה, וכדברי המשנה כתובות נט: - הכניסה לו שפחה אחת לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת שתים אין מבשלת ואין מניקה את בנה.