פורום אוצר החכמה

א] בס' ישא יוסף [להרה"ג אפרתי שליט"א] הובא ששאל הגאון ר"ח קנייבסקי שליט"א את הגאון רי"ש אלישיב זצ"ל עפ"י מה שטען שהיום נתרבו הנחשים מזמן התוס' [עבודה זרה לה, א] והטור וש"ע [יורה דעה סימן קטז]- שכתבו שא"צ לחשוש לגילוי בזה"ז בגלל שאין הנחשים מצויים - אם לפי"ז חייבים לשמור היום הל' גילוי מדינא.
וביקש הגרי"ש לברר אצל מומחים אם כהיום דרך הנחשים להטיל ארס במשקים וכן אם הארס מזיק לאחר פרישתו מן הנחש, ואחרי שטענו לו שלפי המדע של היום אינו מזיק, הורה שעדיין מותר לשתות משקים מגולים.

והנה הטיעון שכתוב שם הוא כמובן שנשתנו הטבעים, אבל הנה אם אנו באים מחמת זה הרי הרבה מהלכות סכנה יכולים להתבטל בזמן הזה, וכגון בשר בדגים שפסק השו"ע [אור"ח קע"ג]לאיסור וכבר העיד המג"א [שם] שהיום נשתנו הטבעים ואינו מזיק.
והלא דברים ק"ו אם הלכות גילוי שהם תקנת חכמים גמורה לאוסרם משום סכנה וכמו שכתב הרמב"ם בפי"א מהל' רוצח הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות. וכל העובר עליהן ואומר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד בכך מכין אותו מכת מרדות. ואלו הן. לא יניח אדם פיו על הסלון המקלח וישתה. ולא ישתה בלילה מן הנהרות ומן האגמים שמא יבלע עלוקה והוא אינו רואה. ולא ישתה מים מגולים שמא שתה מהן נחש וכיוצא בו מזוחלי עפר וימות. אנו מבטלים מפני הממצא המדעי עאכו"כ איסור אכילת בשר בדגים שנזכר דרך אגב בגמ' פסחים ע"ו ההיא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא מר בר רב אשי אמר אפי' במילחא נמי אסורה משום דקשיא לריחא ולדבר אחר.

ב] ובעיקר הנושא יש לתמוה מה טעם אין הציבור נזהר באיסור מים מגולים מכיון שבטל הטעם, ואילו בדין מים אחרונים אין הכל מקילין אע"פ שאין לנו מלח סדומית ובגלל שחכמי הקבלה הפליגו בחומרתו מצד הסוד, והרי יש כאן שאלה כללית אם בגדרי ותקנות חז"ל אין לנו אלא הטעם שכתבו ובהיבטל הטעם בטלה התקנה או שמא מלבד הטעם הנגלה אפשר לדרוש טעמי נסתר ולכך אע"פ שבטל הטעם לא בטלה התקנה וכמו שידוע באמת בשם הגר"א [פאת השולחן סי' ב ס"ק לב] גם על איסור גילוי, וא"כ מה בכך שכלפי מים אחרונים נתגלה טעמו עפ"י נסתר וכלפי מים מגולים לאו, אא"כ נימא דהמחמירים במים אחרונים ס"ל שבאמת מלבד עיקר התקנה משום סכנה גרידא ישנו גם ענין משום מילי דחסידותא שנוהגים חכמי הנסתר ליטול מים אחרונים.

בזכרוני המעופש שענין הזהירות במים אחרונים אחר התבטלות מלח סדומית אינו משום חכמי הקבלה כל ועיקר, אלא מחמת שעיקר הטעם שאסמכוה אקרא והייתם קדושים והידיים מזוהמות מהסעודה, וגם שחיישינן לכעין מלח סדומית המצוי וכמדומה שכ"ה דעת הגר"א, וגם מבחינה היסטורית חוץ מארץ אשכנז בכל הארצות מימיהם לא פסקו מליטול מים אחרונים גם קודם הגלות נגלות חכמת האר"י ז"ל.
ואין אתי ספרים ומצוה לעיין בסי' קפ"א ולהודיע.

למיטב זכרוני יש הסבר על-פי סוד לעניין גזרת חז"ל בעניין גילוי

דדא ביה כולא ביה:

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?52847&

.

ככל הידוע לי הרב דב ליאור שליט"א נוטה להקל גם בדג ובשר. איני מכיר את פרטי הקולא וגדריה.

גם אם הרב ליאור ייקל בזה למעשה, דבר שאני מעריך שהוא לא יעשה, אני משער ששום אדם ירא שמים כולל הוא בעצמו, לא יסמוך על זה הלכה למעשה.
לגופו של ענין, אולי אולי ניתן לחלק על פי גדרי האיסור.
הדברים מחודשים, אך נדמה לי שזה ישוב נכון למנהג העולם לחומר הקושיא. שהרי כלל נקוט בידנו בטל הטעם לא בטלה התקנה.

שהרי הן במים אחרונים והן בבשר ודגים חכמים לא חילקו שום חילוק, ואסרו בכל אופן.
מים מגולים אסורים רק אם יהיו מגולים בשיעור מסויים, ושיערו שהוא זמן שייצא הנחש מאוזן הכלי ויחזור לשם. וכיון שיש שיעור מה נחשב מים מגולים, יתכן ושיעור זה משתנה מזמן לזמן, כפי שמשתנה מכלי לכלי.
שהרי אף בזמן הגמרא, כלי שאין לו אוזן, מן הסתם זמן הגילוי יהיה ארוך יותר, משעה שיצא נחש מהארץ ויחזור לארץ, אך כלי שיש לו אוזן הזמן קצר יותר, כאמור.
ואם כן עתה אין מים מגולים, כיון שצריך שיהיו מגולים שיעור זמן שיוכל נחש להגיע ממקום סמוך, וכיון שאין נחש בשום מקום סמוך שמתעתד להגיע, לא מיקרו מים מגולים.
לפני שמגיבים בבקשה לנשום עמוק.....

יאיר1 כתב:גם אם הרב ליאור ייקל בזה למעשה, דבר שאני מעריך שהוא לא יעשה, אני משער ששום אדם ירא שמים כולל הוא בעצמו, לא יסמוך על זה הלכה למעשה.
לגופו של ענין, אולי אולי ניתן לחלק על פי גדרי האיסור.
הדברים מחודשים, אך נדמה לי שזה ישוב נכון למנהג העולם לחומר הקושיא. שהרי כלל נקוט בידנו בטל הטעם לא בטלה התקנה.

שהרי הן במים אחרונים והן בבשר ודגים חכמים לא חילקו שום חילוק, ואסרו בכל אופן.
מים מגולים אסורים רק אם יהיו מגולים בשיעור מסויים, ושיערו שהוא זמן שייצא הנחש מאוזן הכלי ויחזור לשם. וכיון שיש שיעור מה נחשב מים מגולים, יתכן ושיעור זה משתנה מזמן לזמן, כפי שמשתנה מכלי לכלי.
שהרי אף בזמן הגמרא, כלי שאין לו אוזן, מן הסתם זמן הגילוי יהיה ארוך יותר, משעה שיצא נחש מהארץ ויחזור לארץ, אך כלי שיש לו אוזן הזמן קצר יותר, כאמור.
ואם כן עתה אין מים מגולים, כיון שצריך שיהיו מגולים שיעור זמן שיוכל נחש להגיע ממקום סמוך, וכיון שאין נחש בשום מקום סמוך שמתעתד להגיע, לא מיקרו מים מגולים.
לפני שמגיבים בבקשה לנשום עמוק.....

נאמר את זה אחרת - התארחתי אצל משפחה שהקלו בזה למעשה. וככל הזכור לי הם אמרו שכך פסק הרב דב ליאור. אני כמעט בטוח שהוא הפוסק. אולי זה היה מישהו אחר.

לגבי בטל טעם לא בטלה תקנה, ולא פלוג וכל העניין - באשכול אחר כתבתי מה אמר לי מו"ר על זה, שבמקום שלא ברור לשום צד אם חז"ל גזרו גזירה מוחלטת או נתנו מקום לחלק, אז יש מקום לפוסק לשקול בדעתו האם לומר כאן לא פלוג או לא.

למען הדיוק - הם אכלו בזה אחר זה בשר ודג, ולא החליפו כלים. הם לא אכלו ביחד. יתכן שהקולא היא מצד שאין איסור בטעם [אך ככל הזכור לי מהגמרא מוכח שהאיסור אפילו בריח, לפחות לחלק מהאמוראים].
ויודעני בפוסקים נוספים בימינו, יראים ושלמים, שנוטים להקל בדין זה קולות שונות להלכה למעשה.

אכן, הגר"ד ליאור שליט"א מתיר לחלוטין לאכול בשר ודג בזה אחר זה באותה צלחת. כשנשאל מדוע בישיבתו מקפידים על צלחת נפרדת, ענה: "אולי כדי שלא יתערבבו הטעמים... אך מעיקר הדין אין צורך כלל".
וסיפר שלפני שנים רבות (כשהדג היה זול מבשר) נתן הכשר למפעל לנקניקיות שלהכנת הבלילה לנקניקיות, טחן עם שאריות הבשר גם שאריות דג.
אח"כ הוסיף ואמר שהוא בכלל לא אוכל נקניקיות. למראה המבטים התמהים, אמר: "לא בגלל הכשרות, פשוט הבטן שלי היא לא 'כולבויניק'...".

לגבי טעם דג ובשר, ממה שאני למדתי בסוגיא אין שום איסור בזה, אם אין ממשות.
אבל זה דבר רחוק שייאכל דג ולא ישאר שום ממש....
ובואו לא נלמד משמועות...
הרב ליאור עדיין חי, ואפשר לקבל ממנו תשובה.
אז למי יש גישה אליו.

מכל מקום לענייננו עם כל הכבוד לרב ליאור, רוב עם ישראל עדיין לא שואל אותו, וגם אם בבשר ודגים היה הדין כך, ישנם לא מעט עניינים אחרים שכן מקפידים עליהם למרות שאנו לא יודעים שיש בהם סכנה.

וממילא 'הכדור חוזר למרכז המגרש', למה באמת יש חילוק בין מים מגולים לשאר הדברים?

כתבתי קודם סברא מעניינת ואני גם מצפה לתגובות...

עוד דבר של סכנה שמיקלים בו, הוא "בקבוק חם". עפ"י הברייתא בשבת (מ' ע"ב) היה אמור להיות אסור אף בחול. ועל אף שלגבי שבת יש מפקפקים אף בבקבוק חם סגור (משנ"ב), הרי שבחול לא שמענו מי שמפקפק.
[יש לציין שהרמב"ם השמיט דין זה הן מדיני שבת והן מדיני סכנה. אך כאמור, להלכה כן הובא דין קומקומוס בדיני שבת בשו"ע. ולגבי בקבוק חם יש מתירים ויש מפקפקים]

מתוך איגרת ראשונה של הקי"ד

התחשבות ההלכה במדע - המחבר (בעמ' 479) כותב: "אזהרת חכמים שאין לאכול בשר ודגים נדחתה ע"י הפוסקים האחרונים" . חד וחלק. האם המחבר מכיר 'הכשר' שלא יסיר את תעודת הכשרות מעסק המערבב בשר ודגים? "הפוסקים האחרונים" הם המקורות שצויינו בספר שמובאים כאן בחלקם, והנושא לא היה מה עושים בזמננו ובמקומנו, בדור החומרות (חלק גדול מההקפדות של הכשרויות או של סתם אנשים הוא לחומרא בעלמא ולרווחא דמילתא). או במלים אחרות, כשאני מדבר על 'הפוסקים האחרונים' מדובר על משנה ברורה ויד יהודה ושאר חיבורים אותם הבאתי, ולא על מחברי זמננו וספרי הקיצורים.

במוסגר הגהמ"ח מציין שהמגן אברהם כתב זאת בלשון "אפשר", ולא ציין שכך גם המ"ב שם ס"ק ג שהעתיק דבריו בלשון "אפשר", המ"ב מעתיק את המג"א כמובן ולאחר מכן בס"ק ד כתב בד' הרמ"א להצריך קינוח והדחה, ונראה שלא סמך ע"ז בפנ"ע. המ"ב לא היה מחווה דעתו הפסקנית בשאלות כאלו, ראה מאמרי על דרכי המ"ב, הוא העתיק את המג"א, אבל זה לא מנע ממנו להסביר את הרמ"א, כמו בעוד הרבה מקומות בחיבורו, ראה מאמרי הנ"ל כמו כן, הביא כן בשם שו"ע הגר"ז, ובבורותי אינני יודע היכן מצא כן בדבריו בספרי לאורח חיים (כמדומני בסי' ז') הוכחתי כן מדברי הגר"ז וכנראה גם ביו"ד ס', אך במק"א (חו"מ, הל' שמירת הגוף והנפש, סוף סעיף ט) כתב אדמו"ר הזקן: "והרגיל לשפוך מים שהם חמים ביותר מדאי על בשרו קשה לצרעת... וכן האוכל דג ובשר כאחת כמו שנתבאר ביו"ד סימן קט"ז", ולא חילק בין התקופות. (שאר המקורות שציין - לא בדקתי). גם בחכמת אדם (שער איסור והיתר סח, א) ובקיצור שו"ע (לג, א) סתמו לאיסור. גם בספר בן איש חי (שנה שניה, פנחס, בהקדמה ובאות ח) ביאר באורך שחובה להחמיר בזה. ועי' שו"ת חת"ס (יו"ד סוף סי' קא). כמדומני שהמבקר, עליו היה לציין, שבספר הובאו הרבה מקורות נוספים בנוגע לאזהרות חז"ל בעניני רפואה בזמננו. ובאופן שיטתי מביא דברי ומשמיט מקורותיהם לעשות כאילו הסתמכתי על מקור יחיד.

אחימעץ כתב:מתוך איגרת ראשונה של הקי"ד

התחשבות ההלכה במדע - המחבר (בעמ' 479) כותב: "אזהרת חכמים שאין לאכול בשר ודגים נדחתה ע"י הפוסקים האחרונים" . חד וחלק. האם המחבר מכיר 'הכשר' שלא יסיר את תעודת הכשרות מעסק המערבב בשר ודגים? "הפוסקים האחרונים" הם המקורות שצויינו בספר שמובאים כאן בחלקם, והנושא לא היה מה עושים בזמננו ובמקומנו, בדור החומרות (חלק גדול מההקפדות של הכשרויות או של סתם אנשים הוא לחומרא בעלמא ולרווחא דמילתא). או במלים אחרות, כשאני מדבר על 'הפוסקים האחרונים' מדובר על משנה ברורה ויד יהודה ושאר חיבורים אותם הבאתי, ולא על מחברי זמננו וספרי הקיצורים.

במוסגר הגהמ"ח מציין שהמגן אברהם כתב זאת בלשון "אפשר", ולא ציין שכך גם המ"ב שם ס"ק ג שהעתיק דבריו בלשון "אפשר", המ"ב מעתיק את המג"א כמובן ולאחר מכן בס"ק ד כתב בד' הרמ"א להצריך קינוח והדחה, ונראה שלא סמך ע"ז בפנ"ע. המ"ב לא היה מחווה דעתו הפסקנית בשאלות כאלו, ראה מאמרי על דרכי המ"ב, הוא העתיק את המג"א, אבל זה לא מנע ממנו להסביר את הרמ"א, כמו בעוד הרבה מקומות בחיבורו, ראה מאמרי הנ"ל כמו כן, הביא כן בשם שו"ע הגר"ז, ובבורותי אינני יודע היכן מצא כן בדבריו בספרי לאורח חיים (כמדומני בסי' ז') הוכחתי כן מדברי הגר"ז וכנראה גם ביו"ד ס', אך במק"א (חו"מ, הל' שמירת הגוף והנפש, סוף סעיף ט) כתב אדמו"ר הזקן: "והרגיל לשפוך מים שהם חמים ביותר מדאי על בשרו קשה לצרעת... וכן האוכל דג ובשר כאחת כמו שנתבאר ביו"ד סימן קט"ז", ולא חילק בין התקופות. (שאר המקורות שציין - לא בדקתי). גם בחכמת אדם (שער איסור והיתר סח, א) ובקיצור שו"ע (לג, א) סתמו לאיסור. גם בספר בן איש חי (שנה שניה, פנחס, בהקדמה ובאות ח) ביאר באורך שחובה להחמיר בזה. ועי' שו"ת חת"ס (יו"ד סוף סי' קא). כמדומני שהמבקר, עליו היה לציין, שבספר הובאו הרבה מקורות נוספים בנוגע לאזהרות חז"ל בעניני רפואה בזמננו. ובאופן שיטתי מביא דברי ומשמיט מקורותיהם לעשות כאילו הסתמכתי על מקור יחיד.

????
באר הסבר נמק

עדיאל ברויאר כתב:עוד דבר של סכנה שמיקלים בו, הוא "בקבוק חם". עפ"י הברייתא בשבת (מ' ע"ב) היה אמור להיות אסור אף בחול. ועל אף שלגבי שבת יש מפקפקים אף בבקבוק חם סגור (משנ"ב), הרי שבחול לא שמענו מי שמפקפק.
[יש לציין שהרמב"ם השמיט דין זה הן מדיני שבת והן מדיני סכנה. אך כאמור, להלכה כן הובא דין קומקומוס בדיני שבת בשו"ע. ולגבי בקבוק חם יש מתירים ויש מפקפקים]

אולי כיוון שהיום יש סגירת הברגה חזקה, אין זה דומה להא דגמרא וממילא לא רק שבטל הטעם אלא היינו חפץ אחר וזה לא נאסר.

אוצר החכמה כתב:

עדיאל ברויאר כתב:עוד דבר של סכנה שמיקלים בו, הוא "בקבוק חם". עפ"י הברייתא בשבת (מ' ע"ב) היה אמור להיות אסור אף בחול. ועל אף שלגבי שבת יש מפקפקים אף בבקבוק חם סגור (משנ"ב), הרי שבחול לא שמענו מי שמפקפק.
[יש לציין שהרמב"ם השמיט דין זה הן מדיני שבת והן מדיני סכנה. אך כאמור, להלכה כן הובא דין קומקומוס בדיני שבת בשו"ע. ולגבי בקבוק חם יש מתירים ויש מפקפקים]

אולי כיוון שהיום יש סגירת הברגה חזקה, אין זה דומה להא דגמרא וממילא לא רק שבטל הטעם אלא היינו חפץ אחר וזה לא נאסר.

סברה יפה.
מדוע השמיט הרמב"ם?

גילוי מענין על איסור גילוי -

בעיני ראיתי תלמידים בישיבה של הרב ליאור שהניחו דג ובשר ע"מ לאכלם באותה צלחת ביחד ואמרו שהתיר להם וגם שמעתי מבני ביתו שהוא מתיר וכן שמעתי מתלמידי תלמידיו שנהגו יתר ע"פ וראתו וכבר כתב המשנ"ב והמג"א שכיום אפשר שיש להתיר