פורום אוצר החכמה

לרגל השמחה השרויה במעונו של אחד מהידידים דפה.

האם יש עניין לעשות ברית ביום השמיני?

כלומר, כשהתינוק צהוב וכד', האם יש סיבה להתפלל שהברית לא תדחה*? יש בברית ביום השמיני מעלה על פני ברית בזמן מאוחר?

________________________
* כמובן, מלבד הצורך להתפלל על התינוק שיבריא.

מפורש בר"ח שבת קל"ג, שמילה בזמנה דוחה צרעת גם כשאפשר לקיים שניהם שלא בזמנה, וכך מקובל להסביר שאחרי שמיני מקרי ביטול עשה של מילה בזמנה (וחיוב מילה שלב"ז הוא חיוב נפרד), ראה למשל אריכות בדבר אברהם

אגב, כלל לא ברור המקור לחיוב האב למול את הבן שלא ביום השמיני (י"א מהמול לכם כל זכר, וי"א מעיכוב קר"פ, והמחצה"ש תמד כותבה שאכן אין בזה שום חיוב דאורייתא)

אם כן ודאי יש מקום להתפלל שיזכה לקיים מ"ע דאורייתא של מילת הבן בשמיני (לא רק להתפלל שיבריא, אלא גם שישתכנע המוהל שהוא בריא...)

בס"ד
ויזכו אביו ואמו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים, ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו בעתו ובזמנו ונאמר אמן.

איש רגיל כתב:לרגל השמחה השרויה במעונו של אחד מהידידים דפה.

האם יש עניין לעשות ברית ביום השמיני?

כלומר, כשהתינוק צהוב וכד', האם יש סיבה להתפלל שהברית לא תדחה*? יש בברית ביום השמיני מעלה על פני ברית בזמן מאוחר?

________________________
* כמובן, מלבד הצורך להתפלל על התינוק שיבריא.

רחמנא אמר וביום השמיני ימול...

והוא גם אמר שכשהתינוק חולה, אסור למולו.

איש רגיל כתב:והוא גם אמר שכשהתינוק חולה, אסור למולו.

וכאשר אפשר לקיים את שניהם זה הכי טוב, ולכן ברור שראוי לעשות כל מה שאפשר כדי שהתינוק יהיה בריא, בין אם זה בידי אדם (רופאים ותרופות וכו') ובין בידי שמים (תפילות וכו').

לא ברור מה הנושא גם אם פיקו"נ הותרה ולא דחויה מ"מ גבי מצות עשה סו"ס חיסר מצוה.

עכשיו נזכרתי שהרמב"ם כותב על דחיית ברית מפני ספק פיקוח נפש "שאפשר למול לאחר זמן ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם", ושמעתי מדייקים מלשונו,שאם הברית נדחתה מסיבה המוצדקת על פי תורה - אז היא מתקנת למפרע כאילו נימול בזמנו.
אכן לגבי קרבן פסח - מותר לאבא להקריב כל זמן שהברית אינה יכולה להתבצע בגלל מחלת הילד (מפורש בגמרא ונפסק ברמבם), למרות שלגבי תרומה הילד נקרא ערל החל מהיום השמיני (רמבם הלכות תרומות).

ראה לקוטי שיחות ח"ג פרשת תזריע (במהדורה המתורגמת ללשון הקודש הוא בעמוד 239), שמאריך בביאור דברי הרמב"ם הנ"ל ע"פ חסידות.
ושם נסמנו מקורות נוספים לסברא זו.

סכינא חריפא כתב:לא ברור מה הנושא גם אם פיקו"נ הותרה ולא דחויה מ"מ גבי מצות עשה סו"ס חיסר מצוה.

הוא אשר אמר ברזילי לעיל, שיש מצוות עשה נפרדת על מילה בזמנה. יתכן שזה נכון אך בודאי שיש מה לדון.

איש רגיל כתב:

סכינא חריפא כתב:לא ברור מה הנושא גם אם פיקו"נ הותרה ולא דחויה מ"מ גבי מצות עשה סו"ס חיסר מצוה.

הוא אשר אמר ברזילי לעיל, שיש מצוות עשה נפרדת על מילה בזמנה. יתכן שזה נכון אך בודאי שיש מה לדון.

כן מצוה נפרדת או לא, ברור שיש קדימה למילה בזמנה וחיסר מצוה זו.

סכינא חריפא כתב:

איש רגיל כתב:

סכינא חריפא כתב:לא ברור מה הנושא גם אם פיקו"נ הותרה ולא דחויה מ"מ גבי מצות עשה סו"ס חיסר מצוה.

הוא אשר אמר ברזילי לעיל, שיש מצוות עשה נפרדת על מילה בזמנה. יתכן שזה נכון אך בודאי שיש מה לדון.

כן מצוה נפרדת או לא, ברור שיש קדימה למילה בזמנה וחיסר מצוה זו.

איך ברור?

איש רגיל כתב:איך ברור?

דוחה שבת

קיבלת באישי כדמות ראיה מתוס' בקידושין, בו מבואר לכאורה שהיא מצוה אחת ולא שתייים.

אותו ולא אותה - וא"ת למ"ל קרא תיפוק ליה דמצות עשה שהזמן גרמא הוא שנימול בשמיני ללידתו ונשים פטורות וי"ל כיון דמיום השמיני והלאה אין לה הפסק לאו זמן גרמא הוא.

עוד קיבלתי מאותו ידיד, הפניה למכתב הפני מנחם הקשור לניד"ד.

-----------------------------
להרב סכינא חריפא, לא הבנתי את הקשר בין הא דברית בשמיני דוחה שבת, לבין מעלתה על יום אחר.

איש רגיל כתב:לא הבנתי את הקשר בין הא דברית בשמיני דוחה שבת, לבין מעלתה על יום אחר.

אילו לא היתה מעלה לעשות את הברית בזמנה - היו דוחים אותה ליום ראשון.
אמנם מכאן אין ממש ראיה, כפי שהקטר חלבים ואיברים דוחה שבת, משום "חביבה מצווה בזמנה", עיי"ש.

כאילו שאנחנו מחליטים מה לדחות ליום ראשון ומה לא.

התורה אמרה שברית בזמנה דוחה שבת, וברית שלא בזמנה אינה דוחה.

יש שירצו ללמוד מזה שברית בזמנה עדיפה על ברית שלא בזמנה. לדעתי, אין זה מוכרח.