והנה דבריו בהל' קידוש החודש סוף פרק א':
ח אין מחשבין וקובעין חודשים ומעברין שנים אלא בארץ ישראל, שנאמר "כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב,ג; מיכה ד,ב). ואם היה אדם גדול בחכמה, ונסמך בארץ ישראל, ויצא לחוצה לארץ, ולא הניח בארץ ישראל כמותו--הרי זה מחשב וקובע חודשים ומעבר שנים בחוצה לארץ; ואם נודע לו שנעשה בארץ ישראל אדם גדול כמותו, ואין צריך לומר גדול ממנו--הרי זה אסור לקבוע ולעבר, בחוצה לארץ; ואם עבר וקבע ועיבר, לא עשה כלום.
משמע שאפשר לעבר את השנה בחו"ל אם לא הניח אדם כמותו בארץ ישראל.
אבל מאידך גיסא כתב הרמב"ם בריש פרק ה' דהלכות קידוש החודש בזה"ל
א כל שאמרנו מקביעת ראש החודש על הראייה, ועיבור השנה מפני הזמן או מפני הצורך, אין עושין אותו אלא סנהדרין שבארץ ישראל, או בית דין הסמוכים שבארץ ישראל שנתנו להן הסנהדרין רשות: שכך נאמר למשה ואהרון "החודש הזה לכם, ראש חודשים" (שמות יב,ב); ומפי השמועה למדו איש מאיש ממשה רבנו, שכך הוא פירוש הדבר--עדות זו תהיה מסורה "לכם", ולכל העומד אחריהם במקומם. אבל בזמן שאין שם סנהדרין בארץ ישראל, אין קובעין חודשים ואין מעברין שנים, אלא בחשבון זה שאנו מחשבין בו היום.
ומזה משמע שבשום פנים ואופן אין לעבר את השנה בחוצה לארץ כלל אפ' לא הניח חכם כמותו (וכמו שציין שם המפרש שמקורו בפרקי דרבי אליעזר פרק ח') ולכאורה זה סותר דבריו הנ"ל.
