פורום אוצר החכמה

שמעתי שמביאים בשם החזון איש ,שהוא לא החזיק מפסיכולוגים שבדרך כלל זה לא עוזר וכדומה, האם דיבר רק בתקופתו או גם בתקופתינו, האם מותר ללכת רק לפסיכולוג דתי או כל דבר לגופו, כי לכאורה לעומת הרופאים הרגילים , פסיכולוגיה זה לא מדע מבוסס, ואולי כל הדין שניתן רשות לרופא לרפאות הוא רק בגוף אבל לא בעניני הנפש, אבל אולי יש חכמה בגויים גם בפסיכולוגיה,וגם ידוע שיש שהלכו לפסיכולוגים וזה עזר להם, כמו כן האם פסיכיטר שנותן תרופות זה יותר מדעי ומותר או גם שם יש בעיה?

גם פסיכולוגיה וגם פסיכיאטריה זה סוג של ניחוש, שלרוב אינו עוזר. בודאי עדיף שלא ללכת למטפלים שרלטנים. לפעמים במקום שאין ברירה אין מנוס מלנסות גם דברים אלו.

תוכן כתב:גם פסיכולוגיה וגם פסיכיאטריה זה סוג של ניחוש, שלרוב אינו עוזר. בודאי עדיף שלא ללכת למטפלים שרלטנים. לפעמים במקום שאין ברירה אין מנוס מלנסות גם דברים אלו.

פסיכיאטריה היא מדע מבוסס, ועוסק בהתאמת תרופות לחולי נפש, מי שבאמת צריך זאת כדורים בהחלט יכולים להצילו תרתי משמע, ומי שמונע אדם מללכת לשם בשעת הצורך ה"י הוא רודף גמור. יש כמה סיבות שגורמים לכך שבציבור זה נתפס לפעמים כניחוש בעלמא:
ישנם כמה תרופות שכל אחד משפיע על חלק אחר, לדוגמה אדם שחסר לו סרוטונין זה יכול להיות בעיה ביצור החומר, זה יכול להיות בעיה בקליטת החומר בכמה שלבים בגוף ולכל שלב יש משפחה אחרת של תרופות המרפאה או מסייעת, אין דרך מדעית לגלות באיזה שלב הבעיה, למרות שאיש מקצוע מומחה יכול לומר שבפלוני הסרוטונין אינו כראוי, לרוב הדרך הוא לנסות תרופה אחת חודשיים ואם ההשפעה לא משביעת רצון להחליף תרופה עד שתמצא התרופה הנכונה, מומחה יקלוט מה הוא התרופה הנכונה, ויצליח להגיע אליה יחסית יותר מהר.
כמו"כ לא לכל מחלת נפש יש תרופה מרפאת את הבעיה, אך לרוב יש תרופה מסייעת היכולה להרגיע יחסית את ההתפרצות או לחלופין לסייע בידו שלא יגיע למצב של איבוד הגוף וכיו"ב.
אין ספק שמי שאינו מקצועי בין עם הוא עבר את המבחנים של התעודה הרשמית ובין אם לא אינו מבחין בין ימינו לשמאלו.
מלבד שאצל חלק מהציבור הוא נמנה בכלל פסיכולוג בחדא מחתא.
לגבי הפניות מומלץ לפנות לארגון חסד מוכר וגדול בעל נסיון המלוה ועוקב אחר איכות הטיפולים כגון עזר מציון היודעים להמליץ על בעלי מקצוע שמנסיונם האישי הצליחו ברוב המקרים שהם הפנו אליהם.

רופא גדול מלפני מאות שנים כבר כתב

וכמו שהחולים, כאשר ידעו חוליים ולא ידעו מלאכת הרפואה, ישאלו הרופאים, ויודיעום מה ראוי שיעשו, ויזהירום ממה שידמוהו ערב, ויכריחום לקחת הדברים המאוסים והמרים, עד שיבריאו גופותיהם וישובו לבחור בטוב ולמאוס במאוס - כן חולי הנפשות, ראוי להם שישאלו החכמים, אשר הם רופאי הנפשות, ויזהירום מאותן הרעות אשר יחשבון טובות, וירפאום במלאכה אשר ירופאו בה מידות הנפש.

וכ"כ הרמב"ם בהלכות דעות

ומה היא תקנת חולי הנפשות, ילכו אצל החכמים שהן רופאי הנפשות וירפאו חליים בדעות שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך הטובה, והמכירים בדעות הרעות שלהם ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם עליהם אמר שלמה חכמה ומוסר אוילים בזו.

עט סופר כתב:

תוכן כתב:גם פסיכולוגיה וגם פסיכיאטריה זה סוג של ניחוש, שלרוב אינו עוזר. בודאי עדיף שלא ללכת למטפלים שרלטנים. לפעמים במקום שאין ברירה אין מנוס מלנסות גם דברים אלו.

פסיכיאטריה היא מדע מבוסס, ועוסק בהתאמת תרופות לחולי נפש, מי שבאמת צריך זאת כדורים בהחלט יכולים להצילו תרתי משמע, ומי שמונע אדם מללכת לשם בשעת הצורך ה"י הוא רודף גמור. יש כמה סיבות שגורמים לכך שבציבור זה נתפס לפעמים כניחוש בעלמא:
ישנם כמה תרופות שכל אחד משפיע על חלק אחר, לדוגמה אדם שחסר לו סרוטונין זה יכול להיות בעיה ביצור החומר, זה יכול להיות בעיה בקליטת החומר בכמה שלבים בגוף ולכל שלב יש משפחה אחרת של תרופות המרפאה או מסייעת, אין דרך מדעית לגלות באיזה שלב הבעיה, למרות שאיש מקצוע מומחה יכול לומר שבפלוני הסרוטונין אינו כראוי, לרוב הדרך הוא לנסות תרופה אחת חודשיים ואם ההשפעה לא משביעת רצון להחליף תרופה עד שתמצא התרופה הנכונה, מומחה יקלוט מה הוא התרופה הנכונה, ויצליח להגיע אליה יחסית יותר מהר.
כמו"כ לא לכל מחלת נפש יש תרופה מרפאת את הבעיה, אך לרוב יש תרופה מסייעת היכולה להרגיע יחסית את ההתפרצות או לחלופין לסייע בידו שלא יגיע למצב של איבוד הגוף וכיו"ב.
אין ספק שמי שאינו מקצועי בין עם הוא עבר את המבחנים של התעודה הרשמית ובין אם לא אינו מבחין בין ימינו לשמאלו.
מלבד שאצל חלק מהציבור הוא נמנה בכלל פסיכולוג בחדא מחתא.
לגבי הפניות מומלץ לפנות לארגון חסד מוכר וגדול בעל נסיון המלוה ועוקב אחר איכות הטיפולים כגון עזר מציון היודעים להמליץ על בעלי מקצוע שמנסיונם האישי הצליחו ברוב המקרים שהם הפנו אליהם.

אין לך מושג על מה אתה שח. אני חוזר ואומר, לפעמים אין מנוס מללכת, ואז בודאי מי שמונע מישהו ממלכת הוא רודף, ובודאי שצריך ללכת למקום שיש מעקב. אבל בגדול הפסיכיאטריה איננה מדע, אלא ניחוש. בנוסף, רוב הפסיכיאטרים בודאי אלו שהתפרסמו כמומחים, אין להם מספיק זמן או את הידע הדרוש על הקליינט כדי לדייק יותר במרשם.

תוכן כתב:

עט סופר כתב:

תוכן כתב:גם פסיכולוגיה וגם פסיכיאטריה זה סוג של ניחוש, שלרוב אינו עוזר. בודאי עדיף שלא ללכת למטפלים שרלטנים. לפעמים במקום שאין ברירה אין מנוס מלנסות גם דברים אלו.

פסיכיאטריה היא מדע מבוסס, ועוסק בהתאמת תרופות לחולי נפש, מי שבאמת צריך זאת כדורים בהחלט יכולים להצילו תרתי משמע, ומי שמונע אדם מללכת לשם בשעת הצורך ה"י הוא רודף גמור. יש כמה סיבות שגורמים לכך שבציבור זה נתפס לפעמים כניחוש בעלמא:
ישנם כמה תרופות שכל אחד משפיע על חלק אחר, לדוגמה אדם שחסר לו סרוטונין זה יכול להיות בעיה ביצור החומר, זה יכול להיות בעיה בקליטת החומר בכמה שלבים בגוף ולכל שלב יש משפחה אחרת של תרופות המרפאה או מסייעת, אין דרך מדעית לגלות באיזה שלב הבעיה, למרות שאיש מקצוע מומחה יכול לומר שבפלוני הסרוטונין אינו כראוי, לרוב הדרך הוא לנסות תרופה אחת חודשיים ואם ההשפעה לא משביעת רצון להחליף תרופה עד שתמצא התרופה הנכונה, מומחה יקלוט מה הוא התרופה הנכונה, ויצליח להגיע אליה יחסית יותר מהר.
כמו"כ לא לכל מחלת נפש יש תרופה מרפאת את הבעיה, אך לרוב יש תרופה מסייעת היכולה להרגיע יחסית את ההתפרצות או לחלופין לסייע בידו שלא יגיע למצב של איבוד הגוף וכיו"ב.
אין ספק שמי שאינו מקצועי בין עם הוא עבר את המבחנים של התעודה הרשמית ובין אם לא אינו מבחין בין ימינו לשמאלו.
מלבד שאצל חלק מהציבור הוא נמנה בכלל פסיכולוג בחדא מחתא.
לגבי הפניות מומלץ לפנות לארגון חסד מוכר וגדול בעל נסיון המלוה ועוקב אחר איכות הטיפולים כגון עזר מציון היודעים להמליץ על בעלי מקצוע שמנסיונם האישי הצליחו ברוב המקרים שהם הפנו אליהם.

אין לך מושג על מה אתה שח. אני חוזר ואומר, לפעמים אין מנוס מללכת, ואז בודאי מי שמונע מישהו ממלכת הוא רודף, ובודאי שצריך ללכת למקום שיש מעקב. אבל בגדול הפסיכיאטריה איננה מדע, אלא ניחוש. בנוסף, רוב הפסיכיאטרים בודאי אלו שהתפרסמו כמומחים, אין להם מספיק זמן או את הידע הדרוש על הקליינט כדי לדייק יותר במרשם.

ולי נראה שאתה הוא זה שאין לו מושג על מה הוא מדבר. אתה מקשקש בלי דעת.

עיין כאן מה שכתב וכן ישנו ספר עצות והדרכות מיוסד על כתבי הקהילות יעקב בענין .אינו באוצר מאת יעקב מרדכי גרינוולד ממונסי אין טלפון הכתובת 2sylvan road ny 10952

לא כתבתי מפורסמים, אלא להתייעץ עם אדם או ארגון חסד ידוע שמפנה ועוקב אחרי איכות הטיפולים.
כשמתייעצים עם מטופלים אחרים או בני משפחותיהם מגיעים לא פעם לרופא לא מוצלח שבמקרה ספציפי הצליח. מאידך העובדה שלקח שנה לרופא מקצועי למצוא את המינון הנכון, או שהוא ניסה תרופה שהחמירה את המצב, נשמעת לאדם מהשורה רופא העוסק בניחוש, יועץ מקצועי שעוקב אחרי הטיפול מבין קצת יותר, מלבד העובדה שהוא בוחן עשרות או מאות מקרים של אותו פסיכיאטר ולא אחד.
יש גם הבדל בהגדרת הצלחה בין ציפיות אמא של המטופל, לבין ציפיות היועץ.
זה לא מקצוע עם 100% הצלחה, נקודה.
מה גם שבתחום עדין כזה לא מומלץ להתייעץ עם אדם שנוטל תרופות או יותר חמור צריך לקחת ואינו נוטל, ולרוב הגבול בין דמיון ומציאות מטושטש.

יש הרבה אנשים שסובלים מכל מיני בעיות נפשיות, והדרך היחידה להוציא אותם מזה, או לשפר את מצבם, הוא על ידי טיפולים פסיכולוגיים או פסיכיאטריים.

וכפי שאמר מי שאמר שמונים אחוז מה'עולם' הולכים לטיפולים פסיכולגיים, מהעשרים אחוז האחרים אנחנו סובלים
בכל מקרה הרי ניתנה רשות לרופא לרפאות
אך דברי הרמב"ם הנ"ל לכאורה כוונתם על דיעות ומידות רעות ולא על בעיות נפשיות, ואולי לאמיתו של דבר אחד הם

כל הדיבורים פה הם הבל הבלים. יש מחקרים רבים שמדווחים מה הם אחוזי ההצלחה והמספרים בכלל לא מרנינים. בנוסף, יש תופעות לוואי שהרבה פעמים הם יותר גרועים מהמחלה עצמה. בנוסף, העסקנים החרדים שמטפלים בנושאים אלו לרובם אין הכשרה מקצועית, רובם הם אברכים חלשי כשרון ומעוטי סבלנות שנפלטו ממסגרת הכולל ומחפשים תעסוקה, אין שום מעקב אחריהם לדעת אם הם מצליחים או לא, הם הרי חייבים להמשיך להפנות אחרת אין להם זכות קיום, ועוד הרבה חסרונות שאין כאן המקום לפורטם. בנוסף, צריך לקחת בחשבון שגם אם הטיפול עוזר זה בגלל שהאדם הפך לנכה, וכידוע לגבי הלובוטומיה.

בקיצור, טיפול פסיכיאטרי הוא אפשרות שצריך לבדוק אותו כמוצא אחרון, ורק אחרי שאין שום אפשרות אחרת. טיפול פסיכולוגי הוא פחות מסוכן, ועדיין לרוב המטופלים אין תועלת מטיפול פסיכולוגי, ובערך 15% גם ניזוקים ממנה. כל הדברים האלו ידועים בספרות המקצועית, ואידך זיל גמור.

שמעתי בשם הרב יהודה צדקה שהתרופות הם כמו סוכריות זה לא אומר שאין בעיה השאלה מה הפתרון

יכול להיות שלא כל המגיבים כאן מדברים על אותן בעיות.
יש כאלו למשל שהם סובלים מהפרעות נפשיות שונות, והם צריכים פסיכיאטרים כמו שאנחנו צריכים רופא משפחה. מישהו לוקח על עצמו אחריות לומר להם לא ללכת לרופא??
אולי השוללים מתכוונים על איזה אדם רגיל שמרגיש קצת מדוכא, או שמישהו העליב אותו, הוא בוודאי לא צריך פסיכיאטר.

אם לא יועיל לא יזיק

בפירוש יזיק! ללא שום ספק שבעולם! תרופות שמשחקות עם ההורמונים שבראש, הן מעצם טבען מזיקות.

תוכן כתב:בפירוש יזיק! ללא שום ספק שבעולם! תרופות שמשחקות עם ההורמונים שבראש, הן מעצם טבען מזיקות.

אתה מתכוין על מי שלא צריך את התרופות.

משולש כתב:

תוכן כתב:בפירוש יזיק! ללא שום ספק שבעולם! תרופות שמשחקות עם ההורמונים שבראש, הן מעצם טבען מזיקות.

אתה מתכוין על מי שלא צריך את התרופות.

הוא מתכוון גם למי שצריך, שגם לו התרופות מזיקות, אבל החישוב הוא שעדיף היזק זה מאשר המצב הטבעי.

צודק הרועה.

כולם ימשיכו לתת ולקחת תרופות אף אחד לאיעיז לקחת אחריות מה בדיוק זה עושה נראה שהכול השערות משום שלא יודעים שורש הבעיה וממילא קשה לתת פתרון פרופסור גדול בעצמו כתב שהכול במחקר ולא יודעים הרבה רק מנסים חומרים על אנשים ופי הדיווח שלהם מסיקים מסקנות

מה פירוש השערות?
אם למשל מדובר בתרופת הרגעה, הרי ההשפעה שלה ניתנת למדידה. אם היא לא מרגיעה עוברים לתרופה אחרת.

משולש כתב:מה פירוש השערות?
אם למשל מדובר בתרופת הרגעה, הרי ההשפעה שלה ניתנת למדידה. אם היא לא מרגיעה עוברים לתרופה אחרת.

זה בדיוק הנקודה שהשפעת התרופה לא ניתנת למדידה. יכול להיות שהאדם נרגע בגלל שהוא חושב שהוא אמור להרגע. מה שנקרא תופעת הפלסיבו. בנוסף, החיים לא סטטיים אלא משתנים, ומה שמלחיץ אדם ביום אחד יכול להעלם יום שני. בנוסף, צריך לקחת בחשבון את תופעות הלוואי, עייפות, הקאות, סחרור, דכאון וכיוצא. לכל תרופה יש המון משתנים, והמון דרכים למדוד משתנים, האם מודדים לפי לחץ דם, לפי עירנות, לפי דיווח אישי וכיוצא. כל התחום הזה הוא מעורפל ואפור. אין בו שום דבר ברור. ואני לא מחדש פה שום דבר, רק קמחא טחינא אנא טחין.

בוודאי שאתה טועה. יש תרופות הרגעה שמרגיעות. (בלי שום פסיכולוגיה). ואני רואה את זה בעינים ללא ספק כלל. (לא אני לוקח את התרופות, מישהו אחר במשפחה).

בכל תחום מורכב, ובכלל זה בכל התרופות כולן, יש מערכת מורכבת של משפיעים כמו אפקט הפלסבו ואחרים. יש כלים סטטיסטיים לברר את הדברים, הם לא מושלמים, במובן שלעתים מתגלות טעויות, אבל עובדים יפה מאד בדרך כלל .

תרופות הרגעה רבות הן אכן מרגיעות באותה מידה שאקמול ואופטלגין משככים כאבים.

משולש כתב:בוודאי שאתה טועה. יש תרופות הרגעה שמרגיעות. (בלי שום פסיכולוגיה). ואני רואה את זה בעינים ללא ספק כלל. (לא אני לוקח את התרופות, מישהו אחר במשפחה).

אתה רואה רק צד אחד של התרופה, אני לא יודע עד כמה אתה מודע לתופעות לוואי. ואני לא מכחיש כלל שיש תרופות שעוזרות, אני טוען אבל שזה מוצא אחרון, והרבה פעמים הם מקלקלות.

תרופות הרגעה ואקמול זה משהו זמני לא רפואה לכן מותר לקחת בשבת אניטביוטיקה מועילה זה מוכח בענינים שאנו עסוקים הדברים לא מדיוקים ומוכחים

תוכן, דבריך בענין חוסר הכשרתם של המטפלים החרדיים אמיתיים ונכונים.
עם זאת, משפט כמו 'הטיפול עוזר בגלל שהאדם הפך לנכה', מגיע בדיוק מאותו מקום פרימיטיבי. בסופו של דבר הכל נמדד בעולם המודרני לפי איכות החיים ותחושתו הטובה - או ל"ע הלא טובה - של האדם. התרופות הפסיכיאטריות שפיתח המדע המודרני לא נועדו כדי להחזיר את הבן אדם למצב הקודם, גם לא נועדו כדי שכולם ישכחו שהיה לו איזה "סיפור" בעבר, ושהמשפחה לא תתפרק כי מה יהיה עם שידוכי הילדים. הם נועדו כדי שהאדם לא יסבול וירגיש קצת יותר טוב, או במקרים חמורים יותר, שלא יזיק לעצמו וסביבתו. זה הכל. גם תופעות הלואי - שהן אכן משמעותיות והרבה אנשים אינם מודעים להם די הצורך בטרם נטילת התרופות - נכללות בשקלול זה.
וסלח לי, האמירה הגסה והמכלילה שפסיכולוגיה ופסיכיאטריה הם לא יותר מ"ניחוש", מגיעה במקרה הטוב ממקום של בורות. [חוסר יעילות מעשית במקרים רבים אינם הופכים את המדע לניחוש].

תוכן כתב:

משולש כתב:בוודאי שאתה טועה. יש תרופות הרגעה שמרגיעות. (בלי שום פסיכולוגיה). ואני רואה את זה בעינים ללא ספק כלל. (לא אני לוקח את התרופות, מישהו אחר במשפחה).

אתה רואה רק צד אחד של התרופה, אני לא יודע עד כמה אתה מודע לתופעות לוואי. ואני לא מכחיש כלל שיש תרופות שעוזרות, אני טוען אבל שזה מוצא אחרון, והרבה פעמים הם מקלקלות.

למשל ילד עם PDD שכל המשפחה שלו "על גלגלים" ולא יכולים לעשות כמעט כלום בחיים שלהם בגללו. רצוי מאוד שיתנו לו איזה משהו שירגיע אותו. לפני שהם יצטרכו מוסד בעצמם.

אין לי כוח להמשיך לדון בנושא, ואין טעם בעצם לדון בו. איני מחדש פה שום דבר, הנתונים מפורסמים ויש המון מידע באינטרנט זמין לכל מבקש.

משולש כתב:

תוכן כתב:

משולש כתב:בוודאי שאתה טועה. יש תרופות הרגעה שמרגיעות. (בלי שום פסיכולוגיה). ואני רואה את זה בעינים ללא ספק כלל. (לא אני לוקח את התרופות, מישהו אחר במשפחה).

אתה רואה רק צד אחד של התרופה, אני לא יודע עד כמה אתה מודע לתופעות לוואי. ואני לא מכחיש כלל שיש תרופות שעוזרות, אני טוען אבל שזה מוצא אחרון, והרבה פעמים הם מקלקלות.

למשל ילד עם PDD שכל המשפחה שלו "על גלגלים" ולא יכולים לעשות כמעט כלום בחיים שלהם בגללו. רצוי מאוד שיתנו לו איזה משהו שירגיע אותו. לפני שהם יצטרכו מוסד בעצמם.

כוונת כת"ר לכאורה לADHD

תוכן כתב:אין לי כוח להמשיך לדון בנושא, ואין טעם בעצם לדון בו. איני מחדש פה שום דבר, הנתונים מפורסמים ויש המון מידע באינטרנט זמין לכל מבקש.

מוטב היה לך אם היית פורש קודם. רמת הקשקשת שלך הרקיעה שחקים.

משולשת, התכוונתי לPDD = אוטיזם. הסבל של הורים לADHD הוא חלום מתוק להורי PDD. אין בכלל השוואה. כל זמן שהילד בבית אין לא יום ולא לילה, לא הורים ולא ילדים, לא שבת ולא חג, חוץ מהזמן שהוא נמצא במסגרת ובארגוני החסד הנפלאים. (כמובן שיש רמות רמות בסוגי ההתנהגות וכו', אבל אלו שיש להם ילדים כאלו עם בעיית התנהגות, חייהם אינם חיים).

מצ"ב מאמר ארוך מהרב וולבה על יחס התורה לפסיכיאטריה.

יעצו לי כמה ממכרי הקרובים יותר לפנות לפסיכולוג מסיבה כל שהיא והעצה התקבלה באוזניי כיאות. עד שהיום בעודי מסיים לגלגל התפילין לתומי לאחר תפילת שחרית, שחתי עם חבר על העניין, ונדהמתי לראות עד כמה היה מגונה בעיניו הדבר. לאחר כחצי שעה של דין ודברים של מה שנקרא כיום דיאלוג מונולוגי, שאלתיו אם יש לו סיבה אמיתי מאחורי כל הגינויים האלו. החבר, כפי שצפיתי, נשאר די פעור פה וגמגם איזה משהו על מסורת ועוד איזה משהו על אמונה ועזב את המקום.

ועכשיו ברצינות. האם יש למישהו מקור לאחד מרבותינו בדרורת האחרונים לגבי פנייה לייעוץ פסיכולוגי? אני כשלעצמי איני רואה כל פסול בעניין.

אשמח לתשובות הולמות בהקדם. תודה.

פעם פסיכולוגיה היה בעיקר מבוסס על סברות הנובעות מדעות כוזבות ומטעם זה שומרי תו"מ ברובם לא קבלו אותו. היום זה מבוסס יותר על מחקרים מדעים ויש מקומות שזה יכול לעזור, אבל עדיין יש בו מגבלות. הרבה מושגים מה נורמלי ומה לא ואיך צריך להגיע לתוצאות רצויות תלוי יותר בשקפות אישיית ממדע, והגם שהם נותנים לזה מעטפה מדעית הכל מבוסס על הנחות קדומות. מטעם זה עדיין תלוי הרבה בהשקפת הפסיכולוג.
בנוסף לזה מנסיון נדמה לי העוסקים בפסיכולוגיה, וזה כולל גם אנשים משלנו מהם שלא למדו באופן פורמלי אלא שגילו כשרון גדול בפסיכוליגיה בעיות בהנהגה ולימוד וכדומה, יכולים להיות מומחים בדברים מסויימים אבל כשמגיע לדבר שהם לא מכירים, בעצם או עכ"פ איך לטפל בו, הם כמעט לעולם לא יגידו לך את זה וימכר [בדמים יקרים] השירות שלהם הגם שאין להם מה למכור. אומרים שאיש עם פטיש רואה רק מסמרים, וזה נכון במיוחד בענינים כאלו שהם רואים הכל כפי התחום הצר שהם מכירים ואינם מוכנים/יכולים להכיר בבעיות אחרות שאין להם מומחיות לגביו.

מה, אני חייב לבטל את הפגישה?
מה זאת אומרת סברות הנובעות על דעות כוזבות. אנא פרט.

כותב בדמע כתב:מה, אני חייב לבטל את הפגישה?
מה זאת אומרת סברות הנובעות על דעות כוזבות. אנא פרט.

לדעתי כדאי לבטל כי מדעות כוזבות אפשר לשים לב ולהזהר אבל כשזה סברות הנובעות על דעות כוזבות אז קשה הרבה פעמים לשים לב בדיוק על מה זה נובע וזה יכול להיות מסוכן. לכן עדיף ללכת לפסיכולוג לא חרדי ואפילו חילוני שיודעים שאז הכל נובע על דעות כוזבות כי אם הולכים לחרדי אז יש דברים שחושבים שזה נובע על דעות אמיתיות וזה בעצם על דעות כוזבות.

יש כאן כמה נקודות מהותיות:

א. האם פסיכולוגיה היא חכמה (חכמה בגוים תאמין) או תורה (תורה בגוים אל תאמין). ובזה לצערנו רבים טועים לחשוב שהיא חכמה. ואמנם זה נכון שיש פרטים בפסיכולוגיה שהם חכמה, אבל רוב רובה היא תורה. תורה צרופה! כדוגמה, כל התפיסה הטיפולית של הפסיכולוג יכולה להשתנות על בסיס שאלת השאלות - האם לאדם יש בחירה? האם יש ייאוש? כיום פסיכולוגים רבים נוקטים בכיוון של לעזור למטופל "לקבל את עצמו", ובעצם כל הבעיה נובעת מאיך שאני מרגיש ולא מעצם זה שבאמת יש לי בעיה ואני גם יכול לשנות אותה. (לאחרונה שמעתי על כך סיפור מזעזע, אך לא מתאים לכותבו במקום ציבורי). וזו דוגמה אחת מיני אלף. העניין הוא שהדוגמה הזאת תקפה גם לגבי פסיכולוגים דתיים וחרדים! הרב יעקבסון אמר על כך פעם משל - אני חרדי ושמן. משהו בשומן שלי חרדי? לא. אני פסיכולוג וחרדי, האם משהו בתורת הטיפול שלי בהכרח הוא חרדי? לא. ובפרט כשמדובר על דברים שלפעמים הם דקים מאד, וכל מי שמכיר את תורת הנפש, כל עניין דק בה יכול לשנות את הצלחת הטיפול או לא, או לחילופין לשנות לאדם תפיסות שאח"כ יכולות לחזק או להחליש אותו בעבודת ה' בתחומים אחרים בכלל.
זו נקודה שיש עוד הרבה מה להאריך בה, אך כמדומני שיש כאן את התמצית.

ב. גם אם מישהו יחליט להגדיר את הפסיכולוגיה כחכמה, הרי שודאי הוא שכמעט בכל טיפול (ויש יאמרו בכל טיפול) יש נקודת השקה לעמידה של האדם מול ה'. וממילא אין מקום לקבל טיפול מאדם (חרדי/דתי/חילוני/גוי) שיונק משיטות זרות שאינן מושטטות על יסוד התורה מתחילתן ועד סופן.

ג. ממי אנחנו יונקים - מהתורה וחז"ל או מגוים וחילונים (כאמור, שאלה זו תקפה גם אם המטפל חובש כיפה והוא שומר תורה ומצוות קלה כחמורה)?
הרי כל עבודת המידות היא היא תורת הנפש. והרי בשביל זה נבראנו, ומה לנו לחפש בשדות זרים מחוץ לתורה ולחז"ל? והרי חז"ל, שהם אלופי העולם בכל הדורות בעבודת המידות, ממילא הם גם אלופי תורת הנפש. בואו נלמד מהם!

יפה כתב לך הרב עדיאל.

בכל מקרה הלכה למעשה אני חושב שאפשר למצוא פסיכולוגים שומרי מצוות שאינם סוטים מדרך התורה ועבודת ה'. אני מאמין שאם תברר טוב אצל היודעים תמצא אחד שכזה.
כמובן שלא כל בעל זקן ופאות הוא כזה, וכפי שכבר הוער לעיל.