ראוי למחזיקים בתורת השם לדעת את גודליה באופיים האמיתי
פורסם: ו' נובמבר 28, 2014 1:39 am
הגר"י שפירא (דעת יהודה אות קנו)
ש. כתב החזו"א (אגרות ב,קלג) דעתי כי ראוי למחזיקים בתורת השם לדעת את גודליה באופיים האמיתי ואם מותר לדבר לשה"ר על אומן באומנתו לאיש הדורש עליו לצורך, על מי שתורתו אמונתו לא כ"ש שצריך להודיע למחזיקים בתורה וצריכים לדעת כי הידיעה של חכמי הדור ליבם ומידתם הן הן גופי תורה עכ"ל האם כ"ז כשיש נ"מ למעשה ממש כגון שסומך על רב פלוני שלא הגיע להוראה שצריך לדעת אבל לשאול סתם על ת"ח פלוני שכוחו גדול בבקיאות ולא בעיון ולת"ח פלוני יש נגיעות כאלו וכו' יהיה אסור או שגם נקרא לתועלת.
ת. כפי שהבנתי ג"ז נקרא לתועלת , ויש לי ראי' לזה ואמנם צריך להיות זהיר מאוד מלבד דברי מרן ז"ל אלא כמעט ואין את מי לשאול בזה, כי בע"ה נתמעטו מאוד חכמי הדור האמתיים שהוראתם הוא בלא פני' וגם נתרבו הכתות והפוליטיקה תופס הכל, דברי מרן איתמר רק במוסר לת"ח מובהקים אבל סתם בנ"א הם בחזקת שלא זהירין.
ש. מה הראיה לזה
ת. הראיה מהנהגה ואין לפרט יותר
הגר"י שפירא (דעת יהודה אות קסה)
ש. כתב הח"ח (ה,ד)
וכל שכן אם ספר על איש, שסוברים אנשי העיר שהוא חכם בתורה, והוא אמר עליו שאיננו חכם כל כך, רק מעט הוא יודע בתורה, ועל ידי זה נתמעט מדרגתו בעיניהם, בודאי הוא בכלל עון לשון הרע, ואפלו הוא אמת, כיון שכונתו ללא תועלת רק להשפיל את חברו ממדרגתו לפני השומעים, כי על ידי זה, באיזה מצב שהוא עומד, יוכל להסבב לו לבסוף הזק או על כל פנים צער מזה. ואציר שני ציורים, כגון, לומר על הרב שבעיר לפני אנשי העיר, שאיננו חכם גדול בתורה, רק הוא יודע מעט את פסקי הלכות הנצרכות לו למעשה, אפלו הוא אמת, לשון הרע גמורה היא מדאוריתא, כי בזה הוא ממעט את כבודו לגמרי ויורד למחיתו ממש ומשפיל בזה כבוד התורה וקיום מצותיה וכנ"ל בסעיף ב'. עכ"ל.
ואנו מובן הרי ידוע כמה האריכו רבותינו בקלקול היוצא מאותם שלא למדו הדברים בשורשם בגמ' והראשונים ולמה אם מודיע את זה בכדי שלא יסמכו עליו גם אם יושפל כבודו ותנזק מחיתו לא חשיב תועלת.
ת. הם לא אומרים שהוא פוסק של כדין אלא הנצרך לו הוא יודע גם הם לא חושבים על רב אחר.
ש. כתב החזו"א (אגרות ב,קלג) דעתי כי ראוי למחזיקים בתורת השם לדעת את גודליה באופיים האמיתי ואם מותר לדבר לשה"ר על אומן באומנתו לאיש הדורש עליו לצורך, על מי שתורתו אמונתו לא כ"ש שצריך להודיע למחזיקים בתורה וצריכים לדעת כי הידיעה של חכמי הדור ליבם ומידתם הן הן גופי תורה עכ"ל האם כ"ז כשיש נ"מ למעשה ממש כגון שסומך על רב פלוני שלא הגיע להוראה שצריך לדעת אבל לשאול סתם על ת"ח פלוני שכוחו גדול בבקיאות ולא בעיון ולת"ח פלוני יש נגיעות כאלו וכו' יהיה אסור או שגם נקרא לתועלת.
ת. כפי שהבנתי ג"ז נקרא לתועלת , ויש לי ראי' לזה ואמנם צריך להיות זהיר מאוד מלבד דברי מרן ז"ל אלא כמעט ואין את מי לשאול בזה, כי בע"ה נתמעטו מאוד חכמי הדור האמתיים שהוראתם הוא בלא פני' וגם נתרבו הכתות והפוליטיקה תופס הכל, דברי מרן איתמר רק במוסר לת"ח מובהקים אבל סתם בנ"א הם בחזקת שלא זהירין.
ש. מה הראיה לזה
ת. הראיה מהנהגה ואין לפרט יותר
הגר"י שפירא (דעת יהודה אות קסה)
ש. כתב הח"ח (ה,ד)
וכל שכן אם ספר על איש, שסוברים אנשי העיר שהוא חכם בתורה, והוא אמר עליו שאיננו חכם כל כך, רק מעט הוא יודע בתורה, ועל ידי זה נתמעט מדרגתו בעיניהם, בודאי הוא בכלל עון לשון הרע, ואפלו הוא אמת, כיון שכונתו ללא תועלת רק להשפיל את חברו ממדרגתו לפני השומעים, כי על ידי זה, באיזה מצב שהוא עומד, יוכל להסבב לו לבסוף הזק או על כל פנים צער מזה. ואציר שני ציורים, כגון, לומר על הרב שבעיר לפני אנשי העיר, שאיננו חכם גדול בתורה, רק הוא יודע מעט את פסקי הלכות הנצרכות לו למעשה, אפלו הוא אמת, לשון הרע גמורה היא מדאוריתא, כי בזה הוא ממעט את כבודו לגמרי ויורד למחיתו ממש ומשפיל בזה כבוד התורה וקיום מצותיה וכנ"ל בסעיף ב'. עכ"ל.
ואנו מובן הרי ידוע כמה האריכו רבותינו בקלקול היוצא מאותם שלא למדו הדברים בשורשם בגמ' והראשונים ולמה אם מודיע את זה בכדי שלא יסמכו עליו גם אם יושפל כבודו ותנזק מחיתו לא חשיב תועלת.
ת. הם לא אומרים שהוא פוסק של כדין אלא הנצרך לו הוא יודע גם הם לא חושבים על רב אחר.