פורום אוצר החכמה

לכאורה במלחמת מצוה אין פטורים, ונשאלת השאלה אם אדם מאוד מפחד ונסביר שזה פחד מקשרי המלחמה, מה יעזור אם נכפה אותו להילחם הרי לא ילחם טוב?אבל אולי ניתן לו עבודה בעורף, האם יש מקור לכך

שלח כתב:לכאורה במלחמת מצוה אין פטורים, ונשאלת השאלה אם אדם מאוד מפחד ונסביר שזה פחד מקשרי המלחמה, מה יעזור אם נכפה אותו להילחם הרי לא ילחם טוב?אבל אולי ניתן לו עבודה בעורף, האם יש מקור לכך

1.תקנת דוד המלך ע"ה: [שמואל א פרק ל] כִּ֞י כְּחֵ֣לֶק׀ הַיֹּרֵ֣ד בַּמִּלְחָמָ֗ה וּֽכְחֵ֛לֶק הַיֹּשֵׁ֥ב עַל־הַכֵּלִ֖ים יַחְדָּ֥ו יַחֲלֹֽקוּ.
2.מקורו מאאע"ה: רש"י בראשית פרק יד פסוק כד: (כד) הנערים - עבדי אשר הלכו אתי, ועוד ענר אשכול וממרא וגו'. ואף על פי שעבדי נכנסו למלחמה, שנאמר לעיל (פסוק טו) הוא ועבדיו ויכם, וענר וחבריו ישבו על הכלים לשמור, אפילו הכי הם יקחו חלקם. וממנו למד דוד שאמר (ש"א ל כד) כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו. ולכך נאמר (שם פסוק כה) ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחוק ולמשפט, ולא נאמר והלאה לפי שכבר ניתן החוק בימי אברהם:
3. נפק"מ להלכה: פתחי תשובה חושן משפט סימן רלא הביא מתשובת חתם סופר חלק חו"מ סי' מ"ד.
יעו"ש.

שלח כתב:לכאורה במלחמת מצוה אין פטורים, ונשאלת השאלה אם אדם מאוד מפחד ונסביר שזה פחד מקשרי המלחמה, מה יעזור אם נכפה אותו להילחם הרי לא ילחם טוב?אבל אולי ניתן לו עבודה בעורף, האם יש מקור לכך

מלבד תגובתי הקודמת [שאכן ניתן לו לשמור על הכלים]
יש ליישב באופן נוסף, שזה כמו כל "מצוות הלבבות" [אהבת ה', יראת ה', ואהבת לרעך כמוך, ולא תתורו, לא תחמוד, ועוד, כל ראשון כפי שמסביר את המצווה שאינה קשורה לשום איבר ספציפי מלבד המכונה בעברית: "מוח-ולב"].
כמו"כ כאן, אכן מצד גופו הוא ירא ורך הלבב מקשרי מלחמה, ובמלחמת רשות נפטרהו. אולם כשזה מצווה הוא ימסור על זה את נפשו. וכלשון הרמב"ם:"ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה".

שלח כתב:לכאורה במלחמת מצוה אין פטורים, ונשאלת השאלה אם אדם מאוד מפחד ונסביר שזה פחד מקשרי המלחמה, מה יעזור אם נכפה אותו להילחם הרי לא ילחם טוב?אבל אולי ניתן לו עבודה בעורף, האם יש מקור לכך

תירוץ נוסף:
במלחמת מצווה, הלא עצם זכות המצווה הגדולה שהוא עושה, היא זאת שתגבור על חולשת-אופיו ורכות לבבו,
רמב"ם במורה-נבוכים ח"ב פמ"ה:
"....וזאת תקרא רוח ה', והאיש אשר ילוה אליו זה הענין יאמר עליו שצלחה עליו רוח ה', או לבשה אותו רוח ה', או נחה עליו רוח ה', או היה עמו ה', וכיוצא באלו השמות,...וזו גם כן מדרגת יועצי ישראל החשובים כלם, ....תהי על יפתח רוח ה', ונאמר בשמשון ותצלח עליו רוח ה', ונאמר ותצלח רוח אלהים על שאול כשמעו את הדברים, וכן נאמר בעמשא כאשר הניעהו רוח הקודש לעזור את דוד, ורוח לבשה את עמשא וגו', ...וכן נלוה אל דוד כמו זה הכח אחר שנמשח בשמן המשחה, כמ"ש הכתוב בו ותצלח רוח אלהים אל דוד מהיום ההוא ומעלה, ולזה התגבר אל הארי ואל הדוב והפלשתי וכיוצא ברוח ה' הזאת, לא הביאה אחד מאלו לדבר בדבר, אבל תכלית זה הכח להעיר זה המחוזק לפעל אחד, ולא לאי זה פעל שיזדמן, אלא לעזור עשוק, אם אחד גדול או קהל, או מה שמביא לזה, וכמו שאין כל מי שרואה חלום אמתי נביא, כן אין כל מי שילוה אליו עזר לדבר אחד איזה דבר שנזדמן, כקנות ממון, או הגיע לענין מיוחד בו, יאמר עליו שהתחברה אליו רוח ה', או ה' עמו, ושהוא עשה מה שעשה ברוח הקודש, ואמנם נאמר זה במי שעשה טוב גדול מאד, או מה שמביא אליו כהצלחת יוסף בבית המצרי, אשר היתה סבה ראשונה לענינים גדולים התחדשו אחר כן, כמו שהתבאר.עכ"ל הרמב"ם.
היות ובשר-ודם לא יודע לשער מהו: "טוב גדול מאד". וכמו"כ בו"ד לא יודע לשער כמה היה צריך רך הלבב שלנו להתאמץ ולהצטער בשביל להתגבר על אופיו-הרכרוכי-הטבעי, ולמסור את נפשו על מצוות הבורא.
מה שכן בשר ודם יודע. ש: "לפום צערא - אגרא".
וייתכן שזכות ההתגברות בשביל המצווה - יסייעוהו משמים ברוח גבורה.
אשמח לתגובות.

מתוך פלא יועץ ערך בורח:

מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה, ופרשו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות לו, א) מי האיש הירא מעברות שבידו, שאפלו שח בין תפלה לתפלה עברה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה, אף על פי שהיתה מלחמת מצוה

שלח כתב:לכאורה במלחמת מצוה אינו פטור.

מתניתין אמרה כן בשלהי פרק משוח מלחמה: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים (דְּחוֹזְרִין מִן הַמַּעֲרָכָה)?
בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת; אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה - הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ.
ומבואר בגמרא שם, דרבי יהודה קורא למלחמת הרשות 'מלחמת מצוה', למימרא דהעוסק בה דינו כעוסק במצוה שפטור מן המצוה. ולכך נתכוון הרב 'פלא יועץ'.

סיפר רבי מאיר שמחה אויערבאך שליט"א:
אבי מורי עליו השלום איקלע למסיבה עם האדמו"ר מקאליב נ"ע. הרבי דרש ובתוך דבריו הביע תמיהה על כך שאנשים יראי השם המתייראים מעבירות שבידם חוזרים מעורכי המלחמה. אלא הפשט הוא כך, אמר הרבי בפתוס:
האיש הירא ורך הלבב ילך – ער זאל גיין אין די מלחמה, כי מובטח הוא שישוב לביתו.
הדבר יצא מפי הדובר ופני אאמו"ר הוריקו. הוא שתק, כמובן, אך זע על מקומו בחוסר נוחות.

פשט שלו או שקדמו לו בזה?

בעיניי היה פשוט תמיד שהירא ורך הלבב לא יוצא גם למלחמת מצוה, וזיל בתר טעמא: "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו"!

אגב, האם זה איסור לצאת למלחמה או היתר לשוב לביתו?

ביקורת תהיה כתב:סיפר רבי מאיר שמחה אויערבאך שליט"א:
אבי מורי עליו השלום איקלע למסיבה עם האדמו"ר מקאליב נ"ע. הרבי דרש ובתוך דבריו הביע תמיהה על כך שאנשים יראי השם המתייראים מעבירות שבידם חוזרים מעורכי המלחמה. אלא הפשט הוא כך, אמר הרבי בפתוס:
האיש הירא ורך הלבב ילך – ער זאל גיין אין די מלחמה, כי מובטח הוא שישוב לביתו.
הדבר יצא מפי הדובר ופני אאמו"ר הוריקו. הוא שתק, כמובן, אך זע על מקומו בחוסר נוחות.

אני לא יודע מה הבעיה בווארט הזה.
הרי "פשוט" שכוונת האדמו"ר היתה לומר "ער זאל גיין און דער מלחמה", היינו שעצם קיום מצוות הליכתו לביתו היא עצמה המלחמה, ועל ידי כך מובטח שגם אלו שיישארו במלחמה, יקויים בכל אחד מהם "יילך וישוב לביתו".

יש באוצר 11 כרכים של קול מנחם. תוכל לציין איזה כרך לעיין?
יישר כח

קול מנחם א עמ' קסז; ב עמ' שנה.
מהר"ש מבעלזא (קלפהולץ) דברים עמ' מו.

הזכיר לי את הגמרא בברכות ד, ב [וכן, חז"ל שאני וכו' וכו', אני מדבר על העיקרון , על צורת הקריאה]:

אמר רבי יוחנן מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל דכתיב (עמוס ה, ב) נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. במערבא מתרצי לה הכי: נפלה, ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל.

זה לא רק העניין שחז"ל שאני.
ברור שיש מושג של דרושים, שיכולים להיות שונים מאוד מהמשמעות הפשוטה.
הבעייה כאן היא שמדובר במצוה והלכה פסוקה. וכבר נכב"ב.
אבל כפי שציין משנ"נ, בהערות על מהר"ש הביאו שהקשו כן והביאו תירוץ.

מקדש מלך כתב:זה לא רק העניין שחז"ל שאני.
ברור שיש מושג של דרושים, שיכולים להיות שונים מאוד מהמשמעות הפשוטה.
הבעייה כאן היא שמדובר במצוה והלכה פסוקה. וכבר נכב"ב.
אבל כפי שציין משנ"נ, בהערות על מהר"ש הביאו שהקשו כן והביאו תירוץ.

תאמין או לא אבל כל זה עבר במוחי ואליו התכוונתי ב"וכו' וכו'".
כללתי בזה ששם מיירי בדבר שלא נוגע להלכה למעשה לנו, ומאידך גם את דברי מהר"ש ניתן לבאר כדרך דרוש ולא כפסק הלכה, וגם אם אמר הלכה היינו במי שכבר שב, אלא שעדיין ירא וחושש שמא לא נתקבלה תשובתו וכיו"ב.
ורק שנלאיתי להאריך, כי בעיקר באתי להראות מקור לקריאה הפוכה ממה שנראה הפשט.
ממש לקחת פסוק מפורש - ולקרוא אותו באופן שהוא להיפוך לגמרי לקצה השני. במקום מסר אחד - המסר ההופכי ונגדי לו לצד השני.
הפסוק אומר שהיא נפלה הפעם באופן סופי ולא תוסיף לקום יותר, וחז"ל מפרשים [מכל הסיבות שהיו להם משאר התורה וכו' + דיוק בפסוק עצמו] שזו הנפילה האחרונה שלה ויותר לא תיפול אלא מעתה היא רק תקום.