פורום אוצר החכמה

כמדומה ואולי אני טועה שיש- גם יראים ושלמים- שמקילין קצת בחובת ברכת המפיל
ונפשי בשאלתי האם נכון הדבר שהוא לכאורה זר מאד.
ואם כן נכון הדבר, מה טעמייהו ומה ראו על ככה לבטל ברכה מפורשת.

כמדומה שיש מהמקובלים שכתבו שלא לקראותה בשם ומלכות אחר חצות וכמדומה שהאריכו בזה ספרי הפוסקים ואיני יודע דברים לאשורם ואדרבה יבואו החכמים וירחיבו

ראה כאן.

יש מעשה מהגרי''ז שלא היה מברך המפיל מחשש כל שהו. איני זוכר פרטים - יבוא המוסיף ויוסיף. [או יסתור..... ;-) ]

כמדומני שבספר פסקי תשובות כתב ע"ז, אולם אינו תח"י כעת.

יענק'ל כתב:כמדומה ואולי אני טועה שיש- גם יראים ושלמים- שמקילין קצת בחובת ברכת המפיל

בגור אין אומרים אותו

יש ספר באוצר בשם שכב כארי - על ק"ש שעל המיטה - מלא וגדוש בנושא.

הטעם הנכון הוא מה שכתב חיים שמעון.
ור"ל, דהואיל ורובא דעלמא נוהגים לישון רק אחרי חצות, אז בדיעבד זה יוצר מצב שמונע רבים מלברך, וזאת לפי דעת המקובלים שאין לברך אחרי חצות (החיד"א, חסד לאלפים, הבן איש חי, כף החיים, ועוד).

ציטוט ממאמר...

ראה בשו"ת שבט הקהתי (ח"א סי' קא) שמביא כמה טעמים בדבר. א] שיטות הסוברים שאין לברך המפיל לאחר חצות הלילה (מובא בברכי יוסף, רלט. ובשע"ת שם ב'. והברכ"י דוחה דבריהם. אמנם ראה בכף החיים סק"ח המביא כן מספרי מקובלים).
ב]. על פי המובא בסדר היום (סדר קר"ש שעל המטה) "ונ"ל שהברכה הזאת אין לברכה בכל שעה שרוצה לשכב, עד שיראה הוא בעצמו שהשינה באה עליו, ועפעפי עיניו נאחזות לישן, כי איך יברך המפיל שינה ועדיין השינה לא באה, אלא שהוא מכין לה מקום שתבוא, וודאי ברכה לבטלה היא. ולפי שראיתי הרבה בנ"א טועים בזה הענין, ובכל עת וזמן שמבקשים לשכוב על מטותיהם מברכין, כתבתי זה, כי ראוי לכל יר"ש להזהר מזה, ושלא יברך כי אם בשעה הראויה לה...". (ומובא דברים אלו במג"א רלט, סק"ג.) [אלא שהמג"א מעיר עליו, ודעת הכנה"ג שאדרבה, יש לקרא מקודם, שמא תחטפנו שינה. "ואין לחוש להפסק אלא כשעושה דבר אחר בנתיים"].
ג] היו חוששים לברך ברכה זו מחמת 'ספק ברכות'.
והיינו דפליגי הפוסקים אודות ברכה זו. דיש הסוברים דברכה זו נתקנה על מנהגו של עולם, שדרכם לישון, וע"כ אף אם אדם זה לא יישן לבסוף, לא נגרע מברכתו כלום. כשם שמנהגינו לברך ברכת הנותן לשכוי בינה, אף שלא שמע קול תרנגול. (ראה א"ר סק"ג בשם שיירי כנה"ג, וכן מביא ביה"ל בשם חיי"א, ובעוד הרבה פוסקים).
ומאידך הרבה סוברים דברכה זו צריך לברכה על השינה, וסמוך לשינה דוקא, ואין להפסיק בין ברכה לשינה. (וכן נראה שנוטה דעת המ"ב להלכה - וכפי שדחה שיטת החיי"א בביה"ל).
ולאור שיטות האמורות, חששו, הרבה שמא לא ירדם תיכף לאמירת הברכה. ועכ"פ יש לחשוש שמא טרם שישן, יבוא להפסיק באיזה הפסק לפני שינתו, ויהיה כאן חשש ברכה לבטלה. ולכן חששו לזה, ולא ברכו הברכה בשם ומלכות.

אורי ש כתב:יש מעשה מהגרי''ז שלא היה מברך המפיל מחשש כל שהו. איני זוכר פרטים - יבוא המוסיף ויוסיף. [או יסתור..... ;-) ]

דומני שהגרי"ז סבל מבעיה שלא היה יכול להרדם והיה אצלו ספק אם יצליח לישון תוך חצי שעה והיה אצלו חשש ברכה לבטלה.

מה זה הדין של תוך חצי שעה שאתה מזכיר?

אוצר החכמה כתב:מה זה הדין של תוך חצי שעה שאתה מזכיר?

אולי הכוונה שחצי שעה הוא זמן הסח הדעת (מזמן הברכה).

השאלה אם יש לו מקור לזה.
א. ששייך בזה דין היסח הדעת, אפילו בדיעבד.
ב. שזה חצי שעה.

מצינו ששיעור חצי שעה הוא בגדר "סמוך". ראה בלשון הרשב"ם ריש ערבי פסחים.
וראה בא"ח ויצא אות יב.

חובב_ספרים כתב:

אורי ש כתב:יש מעשה מהגרי''ז שלא היה מברך המפיל מחשש כל שהו. איני זוכר פרטים - יבוא המוסיף ויוסיף. [או יסתור..... ;-) ]

דומני שהגרי"ז סבל מבעיה שלא היה יכול להרדם והיה אצלו ספק אם יצליח לישון תוך חצי שעה והיה אצלו חשש ברכה לבטלה.

הוא קרא לבנו הצעיר הגר"מ שליט"א, ומתוך שיחתו אתו, הבין בנו שסיבת אי יכולתו להרדם גם מפני שהתעוררו אצלו ספיקות איך יוכל לברך ברכת התורה בבוקר אם לא ישן כל הלילה, וטירדה זו לבד הפרעה לו שירדם, אמר לרבינו בנו, הלא ר' עקיב איגר פוסק בשו"ע או"ח סי' מ"ז שאם ישן ביום קודם אפילו היה ער אח"כ כל הלילה צריך לברך ברכת התורה, ממה נפשך, שאלו רבינו, הלא בלילה ברכתי ברכת "אהבת עולם" ויפטור בזה את ההפסק דשינת היום. ענה לו בנו, שהרע"א מביא סברא זו ואעפי"כ פוסק שצריך לברך. אמר לו רבינו שיביא את הרע"א לראות בפנים וכשהביא הספר רצה בנו לצאת לחדר אחר איפה שהיה אור לעיין שם. אמר לו רבינו שידליק האור בחדרו, ויקריא לו מבפנים את דברי הרע"א, וכשגמר לקרוא את דברי הרע"א, הבחין ברבינו ע"י תנועתו המיוחדת כרגיל שנחה דעתו, ונרדם מיד.....

מה שנכון נכון כתב:מצינו ששיעור חצי שעה הוא בגדר "סמוך". ראה בלשון הרשב"ם ריש ערבי פסחים.
וראה בא"ח ויצא אות יב.

שזה שיעור סמוך זה ידוע, אבל האם הוזכר בהמפיל סמוך?
הראייה מהבא"ח יפה. אבל עדיין יש לחלק מספר חילוקים והעיקרי הוא ששם הוא אחר המעשה וכאן לפני.
אגב בביאור אבן חי לבא"ח שם הביא אחרונים שכתבו אחרת ממנו שהוא שיעור הרבה יותר גדול.

אוצר החכמה כתב:הראייה מהבא"ח יפה. אבל עדיין יש לחלק מספר חילוקים והעיקרי הוא ששם הוא אחר המעשה וכאן לפני.

אדרבה בברכת הודאה לאחר המעשה פחות מסתבר שצריכה להיות סמוכה למעשה, מאשר בברכה שנאמרת על סמך מה שעוד לא היה.

אוצר החכמה כתב:השאלה אם יש לו מקור לזה.
א. ששייך בזה דין היסח הדעת, אפילו בדיעבד.
ב. שזה חצי שעה.

מצינו דין כללי על כמה סוגי ברכות שיש להסמיכן עד חצי שעה סמוך אל המעשה, מדין הסח הדעת. ראה לגר"מ שטרנבוך שליט"א (תשובות והנהגות כרך א סי' לב): "אם שהה במרחץ...בלי הטלית הקטן, אפילו [רק] כשעה, נקרא שהה איזה זמן והסיח דעתו, וראוי לברך, שעד חצי שעה חשיב סמוך, אבל בשעה נחשב שהה והסיח דעתו". וראה גם לגר"י יוסף שליט"א (ילקוט יוסף או"ח סוס"י קעז): "שבכל זה לא יברך ברכה אחרונה על העוגה או על הפירות או על המים, אלא אם כן שהה כחצי שעה והסיח דעתו בין הברכה אחרונה לבין הנטילת ידים לסעודה" (ובפשטות נראה דר"ל שאם שהה כחצי שעה אז מסתמא הסיח דעתו, וכדמשמע נמי מדברי התשובות והנהגות הנ"ל).

ראה מה שכתבתי למה שנכון.
הגר"מ שטרנבוך דבר בכלל על עניין אחר של היסח הדעת וכאן אינו מסיח דעתו בכלל וה"ה לדבי הילקוט יוסף.. וכל זה איננו שווה לי לחדש מכח זה חידוש כ"כ גדול בדבר המצוי שאדם מברך המפיל ולא נרדם עד חצי שעה שהברכה לבטלה בלא מקור ברור.

--

בריסק כתב:

חובב_ספרים כתב:

אורי ש כתב:יש מעשה מהגרי''ז שלא היה מברך המפיל מחשש כל שהו. איני זוכר פרטים - יבוא המוסיף ויוסיף. [או יסתור..... ;-) ]

דומני שהגרי"ז סבל מבעיה שלא היה יכול להרדם והיה אצלו ספק אם יצליח לישון תוך חצי שעה והיה אצלו חשש ברכה לבטלה.

הוא קרא לבנו הצעיר הגר"מ שליט"א, ומתוך שיחתו אתו, הבין בנו שסיבת אי יכולתו להרדם גם מפני שהתעוררו אצלו ספיקות איך יוכל לברך ברכת התורה בבוקר אם לא ישן כל הלילה, וטירדה זו לבד הפרעה לו שירדם, אמר לרבינו בנו, הלא ר' עקיב איגר פוסק בשו"ע או"ח סי' מ"ז שאם ישן ביום קודם אפילו היה ער אח"כ כל הלילה צריך לברך ברכת התורה, ממה נפשך, שאלו רבינו, הלא בלילה ברכתי ברכת "אהבת עולם" ויפטור בזה את ההפסק דשינת היום. ענה לו בנו, שהרע"א מביא סברא זו ואעפי"כ פוסק שצריך לברך. אמר לו רבינו שיביא את הרע"א לראות בפנים וכשהביא הספר רצה בנו לצאת לחדר אחר איפה שהיה אור לעיין שם. אמר לו רבינו שידליק האור בחדרו, ויקריא לו מבפנים את דברי הרע"א, וכשגמר לקרוא את דברי הרע"א, הבחין ברבינו ע"י תנועתו המיוחדת כרגיל שנחה דעתו, ונרדם מיד.....

א מורדיג מעשה! יש מקור?

מענין לענין, בשו"ת אבני ישפה ח"ה סימן מד מביא שבני הגרי"ז לא היו מדברים אחר המפיל והוא צחק מזה.
והגראי"ל שטיינמן שליט"א מביא (ימלא פי תהלתך תפילה עמ' רפט) שהגר"ח והגרי"ז לא היו מברכים המפיל מחשש שמא לא ירדמו
אך בסוף ימיו שינה הגרי"ז מנהגו עיין בזה בספר שכב כארי עמ' רפ
ובספר אהל משה עמ' רצ מביא שרק בלילה האחרון לפני פטירתו בירך המפיל
וכן עיין בספר מנחה לזכרון עמ' ס, סה, ובשו"ת תשובות והנהגות ח"ד סימן נז

קיבלתי באישי שאשתתף בדיון על המפיל.
ובכן אעתיק את מה שיש עמי בכתובים.
תגובה א' בנדון.

עיין ברכות י"א ע"ב ובתוס' שם וא"ת מפני מה אין אנו מברכין לישן בסוכה. ותירצו התוס' דא"נ משום שמא לא יישן והוי ברכה לבטלה, שהרי אין בידו לישן כל שעה שירצה, ע"כ. והקשו האחרונים דאיך אנו מברכים קודם השינה ברכת המפיל חבלי שינה וכו' והרי יש לחוש שמא לא יישן ונמצאת ברכתו לבטלה. ותירץ הגאון בעל ברכת אברהם ח"ד סי' קסו שברכת המפיל, היא ברכת הודאה על טבע השינה שהטביע הקב"ה לקיום האדם, שא"א שלא יישן ג' ימים כדאמרי' בשבועות כה,א ועכ"פ תתקיים ברכתו תוך ג' ימים, אבל ברכת לישן בסוכה, יש לחוש שמא יהיה מצטער שפטור מן הסוכה, ונמצאת ברכתו לבטלה, ועי"ל שברכת המפיל היא ברכת שבח והודאה על מנהגו של עולם, כמו ברכת הנותן לשכוי בינה, שאפילו לא שמע קול תרנגול מברך אותה, שעל מנהגו של עולם נתקנה, ולכן אפילו אם לא יישן אין ברכתו לבטלה, אבל ברכת לישן בסוכה שהיא ברכת המצוה, אם לא יישן נמצא ברכתו לבטלה, עכת"ד, והובאו דבריו בשיורי כנה"ג (סי' רל"ט אות ה) ובס' אליה רבה (שם סק"י) ובמהר"ץ חיות במסכת ברכות שם.

ועיין בגר"א (או"ח סי' תל"ב) דהעיר במש"כ הרמ"א שם, דיש נוהגים להניח פתיתי חמץ לפני הבדיקה, כדי שימצאם הבודק ולא תהיה ברכתו לבטלה, ואם לא נתן לא עכב שדעת המברך לבער אם ימצא חמץ, וכתב ע"ז הגר"א שיש ראיה שא"צ להניח מברכת המפיל, עכ"ד. ולכו' קשה דמה הדמיון, הרי ברכת המפיל היא ברכת השבח, ע"כ אפילו אם לא יישן שפ"ד, אבל ברכת בדיקת חמץ היא ברכת המצות, וכמש"כ התוס' בברכות גבי שינה בסוכה, דכיון דאפשר שלא יירדם, ותהיה ברכה לבטלה ע"כ לא מברך, וזהו הערה נפלאה, וע"ע בב"י (סימן מ"ו) בשם הרא"ש שבברכות השבח, אין להקפיד שיהיה עובר לעשייתן, כיון שבכל שעה ושעה חייבים להודות להשי"ת, וכ"כ המאירי והר"ן בפ"ק דפסחים (ז,ב) וא"כ צ"ע טפי דע"כ חילוק יש בין ברכת השבח להמצוה, דרק בברכת המצוה בעי עובר לעשייתן, וצ"ע א"כ הדמיון בין בדיקת חמץ לברכת המפיל.

המשך יבוא בעז"ה בל"נ.
טרם אכלה לדבר.

וגם החיי אדם (כלל לה סי' ד) כתב שאין לברך ברכת המפיל כשהולך לישן ביום שיש לחוש שמא לא יישן, אבל בלילה אפילו לא יישן, אין ברכתו לבטלה, שחכמים תקנו ברכה זו על מנהגו של עולם שישנים בלילה, עכ"ד, ובאמת דזה מדוקדק גם בלשון הרמ"א (סי' רלט) שכ', ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר ק"ש, ע"כ. ולא כתב שאסור גם לדבר אחר ברכת המפיל, כיון דא"א שיגזרו איסור בדבר, כי מה יעשה אם לא תבוא לו שינה, וע"כ דכל הקפידא הוא רק שיסמוך הברכה לשינה, אבל איסורא ליכא בזה. וע"כ כתבו האחרונים ע' בשו"ת יחו"ד (ח"ד סי' כא) ועש"ה בהערה, דיכול לברך ברכת אשר יצר אם נזקק אחר ברכת המפיל, כיון שאין ברכת המפיל כברכת הנהנין, שהמפסיק בין הברכה להנאה הוי ברכה לבטלה.

ע"כ לע"ע
--
ובאמת מהמעשה שהביא לעיל 'בריסק' ניתן לדיייק שהגרי"ז ז"ל לא חשש כלל לזה שאילו היה חושש לא היה נרדם מעולם דו"ק היטב ואת הספרים שהביא שברי לוחות אינם תח"י וגם איני מעיין בליקוטי האחרונים לצערי לא הורגלתי לזה.

אוצר החכמה כתב:מה זה הדין של תוך חצי שעה שאתה מזכיר?

כך היה מונח לי בראש שנוקטים שהשיעור הוא חצי שעה. יתכן שאינו כן, לא דקדקתי בזה.

אורי ש כתב:א מורדיג מעשה! יש מקור?

בהחלט - ועוד חזון למועד בעז"ה.
להבהיר: מסופר שם על מה שהתרחש בימיו האחרונים של מרן הגרי"ז ז"ל דו"ק היטב.

אורי ש כתב:א מורדיג מעשה! יש מקור?

ר' רפאל שפירא מחיפה בהספדו על הגרי"ז שנדפס במאסף שערי תורה.