פורום אוצר החכמה

שלום לחכמי ורבני הפורום

אני מחפש את המקור לכך שב"בית כנסת" צריך יותר להיזהר בענין שיחה בטילה מאשר "בית מדרש"

תודה לכם

חפץ חיים, פתיחה, עשה ז
וּלְעִנְיַן סְתַם דִּבּוּרִים, שֶׁאֵינָם שֶׁל לֵיצָנוּת, לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, עַיֵּן בְּמַה שֶּׁכָּתַבְנוּ בְּעֶזְרַת ה' בְּחֵלֶק ג':

וכוונתו לספר 'שמירת הלשון', אך למעשה לא כתב שם כלום על זה, ובהוצאה ראשונה כתב בסוף שמפני הוצאות הדפוס לא כתב על זה.

עיקר האיסור מפורש במ"ב קנא,ו.

בדעת הרמב"ם נראה שלא כך. בהל' תפילה וברכת כהנים (פי"א ה"ו) הוא כותב: "בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש כגון שחוק והתל ושיחה בטלה...". ואילו בהל' ת"ת (פ"ד ה"ט) הוא כותב: "ואין משיחין בבית המדרש אלא בדברי תורה בלבד. אפלו מי שנתעטש אין אומרים לו 'רפואה' בבית המדרש, ואין צריך לומר שאר הדברים. וקדשת בית המדרש חמורה מקדשת בתי כנסיות".
נמצא ששיחה בטלה (שלפי הגדרת הרמב"ם שייכת לסעיף "קלות ראש") אסורה בכל מקום, ובבית המדרש יש חומרה יתרה שאין בהם אלא דברי תורה, ואפילו דברים שאינם לבטלה.

שולחן ערוך הגר"ז הלכות ת"ת ד,יא.

ולפיכך אסור להשיח שיחה בטלה בבית המדרש כמו שאסור בבית הכנסת ואפילו מי שנתעטש אין אומרים לו רפואה בבית המדרש ואפילו שלא בשעת הלימוד ואצ"ל בשעת הלימוד שענשו גדול כמו שאמרו חכמים שמאכילין אותו גחלי רתמים:

וע"ע בא"ר קנא,א.