למה מקובל שזה לא דבר טוב לתרגום התורה ללשונות אחרים

[כולל יונגערמאן]

עיינתי במקור במס' סופרים, כתוב שמה שתי סיפורים בתלמי, מעשה בד' או ה' זקנים שתירגמו התורה, והיה יום זה קשה לישראל - "שלא היתה התורה יכולה להיתרגם כל צרכה".

בפשטות הפירוש הוא כפשוטו ממש - ד' זקנים אלו לא הצליחו הצליחו לעשות תרגום מספיק על כל התורה כולה לשביעות רצונו של תלמי, כמו שנראה מהעובדא הבאה ששוב מעשה בתלמי המלך שאסף ע' או ע"ב זקנים לתרגם התורה, משמע שהראשונה לא הספיק לו.

ודוקא על תרגום זה שנתפרסם והוצלח ושרד עד עצם היום הזה, אין צריכים לגזור תענית, אין חשך ולא קשה כיום עשיית העגל. ואילו על תרגום הראשון שלא היה די סיפוקו, ולא נשאר לדורות, דוקא עליו מתענים.

האם כל זה לא מורה על ההיפך הגמור - התענית והחושך והקושי שבדבר נעוץ בהעובדא שזקנים אלו לא הצליחו לעשות תרגום יפה וטוב?

[רחמים]

כאן הנוסח שונה: מסכתות קטנות מסכת ספר תורה פרק א

אין כותבין לא עברית ולא עילמית, לא מדית ולא יונית. שבעים זקנים כתבו כל התורה לתלמי המלך לשון יונית, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שעשו בו את העגל, שלא היתה תורה יכולה להתרגם כל צרכה. שלשה עשר דברים שינו בה, אלהים ברא בראשית, אעשה אדם בצלם ובדמות, ויכל בששי וישבות בשביעי, זכר ונקבה בראו, הבה ארדה, ותצחק שרה בקרוביה, כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס, ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא אדם, ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ כנען ובארץ מצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה, לא חמד אחד מהם נשאתי, ואת צעירת הרגלים, אשר חלק י"י אלהיך אותם להאיר בהם תחת כל השמים, ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי לעבדם.

[גחלת]

ראה בקובץ מצורף מה שהביא בשם רבי יהונתן אייבשיץ, פירוש "לא יכלה להתרגם כל צרכה".